"מדליקה נרות שבת - ויוצאת למסיבה": הדור ששבר את המחיצות בין דת לחילוניות

זה מחזה שהופך נפוץ יותר ויותר: הפרשת חלה חגיגית לכבוד יום הולדת 18. אגם, כלת השמחה, בחרה לציין את המעבר לבגרות בדרך שפעם הייתה שמורה לכלות ערב חופתן או לנשים דתיות אדוקות: הפרשת חלה. סביב השולחן עשרות נערות, רבות מהן במכנסיים קצרים, גופיות, ושיער פזור, מקשיבות בריכוז למילים שיוצאות מהלב.

"זה מדהים לראות את זה", אומרת אייר זינגר, מנחת אירוע הפרשת החלה. "הפרשת חלה לכבוד יום ההולדת, לברך ככה את היום המיוחד שבו הגעת לעולם". אגם ביקשה להזמין את כל החברות, גם כאלו שבחיי היום-יום רחוקות שנות אור מבתי כנסת או טקסים דתיים. עבורן, זו לא כפייה ולא הצהרה פוליטית - זו פשוט דרך להתחבר.

מה שקורה בחדר הזה הוא מיקרוקוסמוס של תופעה רחבה הרבה יותר ששוטפת את ישראל בשנתיים האחרונות. זו התקרבות של הנוער החילוני אל הדת בדרך שונה מזו שהכרנו; דרך שהנוער סלל בעצמו, בלי מתווכים מהממסד הרבני ובלי חוקים נוקשים של "הכול או כלום".

המקלט של 7 באוקטובר

כששואלים את הנערות מה גרם להן להתקרב לדת, התשובה כמעט תמיד חוזרת לנקודת זמן אחת: בוקר השבת השחורה. עבור דור שגדל לתוך עולם של ודאות טכנולוגית, המלחמה הייתה השבר הראשון והעמוק ביותר. "אני יכולה להגיד שבבוקר של 7 באוקטובר, הכול השתנה", מספרת יהלי אברג'יל. "אבא שלי מילואימניק. קמתי וראיתי אותו כבר אורז את התיק עם המדים עליו, ולא היה לי מה לעשות. לא יכולתי ללכת להילחם איתו, לא יכולתי להיות איתו. האמונה הייתה מקום המפלט שלי. הדבר היחיד שנשאר לי לעשות זה להתפלל שהוא יהיה בסדר, ושיחזור אליי בשבת".

עבור רבות מהן, התפילה לא הייתה חזרה בתשובה במובן הקלאסי, אלא צורך פנימי בביטחון בעולם שאיבד את יציבותו. אוריאן וולדפין ממן, תושבת אשקלון, מצאה את אלוהים תחת מטחי הרקטות. "במצב הזה את מסתכלת למעלה ואומרת - זה מה שיש לי כרגע", היא משחזרת. "הוא איתי וזהו. את יושבת ומתפללת ומדברת איתו, כי את יודעת שאין לך עם מי לדבר. את רואה את אימא בלחץ ואת אבא בלחץ, ואחותי בכלל הוקפצה לצבא. למי אפנה עוד?"

הדת - בגרסת הפיד

אם בעבר הדרך לדת עברה דרך ישיבות או סמינרים, היום היא עוברת בפור-יו. "היום תפתחי את הטיקטוק ותוכלי פתאום להיתקל בשיעור תורה", אומרת מיקה נאור, אחת המשתתפות. משפיעניות רשת מצלמות את עצמן מדליקות נרות שבת או משתפות בתחושות מהפרשת חלה, והתוכן הזה הופך לוויראלי באותה מידה כמו סרטון ריקוד או המלצה על איפור.

המוזיקה משחקת תפקיד לא פחות מרכזי. שירים של אומנים כמו אודיה ובן צור או שמשלבים טקסטים של אמונה עם הפקה פופית עדכנית, הפכו לפסקול של הדור הזה. בסקר שערכה אוריאן בקבוצת ווואטסאפ של נערות מתחזקות, נתון אחד היה מדהים במיוחד: כמעט 95 אחוז מהבנות מרגישות שהשירים הללו מצליחים לגרום להן להתקרב לדת. "אני לא רבנית", אמרה אודיה במהלך ריאיון בתוכנית "ריאיון מיוחד". "אבל אני מרגישה שהשירים שלי חיזקו הרבה אנשים בלהתקרב לבורא עולם. יש ילדים שפונים אליי ואומרים לי שהתחילו לשמור שבת בזכות שיר".

הצורך בעומק מגיע גם כריאקציה לריקנות של הרשתות החברתיות. "רוב הדברים שהיו עד היום ברשתות היו ריקים מתוכן", מסבירה אגם לוי, אחת המשתתפות ביום ההולדת. "בגדי ים, מסיבות - זה לא משהו שיש בו עומק. האמונה נותנת לך משהו לתפוס בו".

מהפכת ה"גם וגם"

המאפיין המובהק ביותר של התופעה הוא הסירוב להגדרות הישנות. אלו נערות ונערים שחיים בשני העולמות במקביל, בלי להרגיש סתירה. "אני יכולה להדליק נרות שבת בצוהריים ובערב לצאת למסיבה עם חברות, אני לא חושבת שזה סותר", יהלי אברג'יל מסבירה את הפילוסופיה של הדור החדש. "אני מדליקה נרות, אבל לא אוכלת כשר. מה שחשוב בעיניי זה האופי והערכים", מוסיפה נויה קנור.

אוריאן מראה לנו את ארון הבגדים שלה, שמדגים את הדיסוננס בצורה מושלמת: "הארון שלי הוא חצי חשוף וחצי חסוד. מה שנוח וטוב בסיטואציה - זה מה שאשים. אם אני מרגישה שמתאים לי חצאית, אני אשים חצאית. אם בא לי מכנסיים קצר, אני אשים. מבחינתי כל השתדלות היא ברכה".

סיגלית בנאי, בימאית ומרצה לקולנוע וגם אמא לשני ילדים שמתקרבים לדת - ומאז היא חוקרת את הנושא. "זה מאוד שונה מהחזרה בתשובה שהייתה בדור שלי, של אנשים שחצו את הקווים כמו אורי זוהר. פתאום יש דור שלם שאומר: 'חבר'ה, כל ההגדרות שלכם בטלות ומבוטלות. אנחנו ממציאים משהו חדש - אנחנו נהיה גם דתיים וגם חילונים'".

זה לא עוצר רק אצל הנערות. גם בקרב הבנים התופעה ניכרת. יניר הרשקו, מלצר בפתח תקווה, מסתובב עם ציציות מתחת לחולצה אבל לא ממהר לשים כיפה באופן קבוע. "זה מאוד תלוי ביום", הוא אומר. "לפעמים הציציות בפנים, לפעמים בחוץ. אני שומר שבת 'פעם ב...', משתדל כמה שיותר. לפעמים אני נוסע בשבת, אבל אם כבר אז ברכב חשמלי, כי זה לא להדליק אש". עבור יניר והחברים שלו, האמונה היא גם כלי לחיזוק לקראת השירות הצבאי: "זה מחזק לדעת שיש מישהו ששומר עלינו ומחזיק אותנו כשאנחנו הולכים להילחם".

הפחד מהמדרון החלקלק

למרות הפתיחות של בני הנוער, עבור ההורים מדובר לעיתים באירוע מעורר חרדה. בבתים חילוניים ליברליים, הופעתה של חצאית או דרישה לכשרות במטבח מתקבלת לעיתים בחשדנות. "באתי מבית שהוא הכי הפוך מדתי שאפשר", מספרת ליהיא שפירא. "בשנייה שאמרתי להם שאני מתחזקת, הם זלזלו בי. אח שלי אמר לי: 'אני חוזר מהטיול הגדול ומכין לך שרימפסים, את אוכלת'. אין דיון בכלל".

ההורים חוששים מהמדרון החלקלק - מה שהתחיל בסממן חיצוני קטן עלול להפוך לאורח חיים זר שיפריד בין הילד למשפחתו. "לי זה יושב בתוך קטגוריות שקצת מבהילות אותי", מודה בנאי כאימא לנערים מתחזקים. עם זאת, היא מזהה גם את הרווח המשפחתי: "יש לי פתאום מתבגרים בבית בלי טלפון בשבת. הם לא יוצאים בערב שישי, הם נמצאים איתנו, אנחנו משחקים קלפים ומנהלים שיחות. זה רווח עצום כמשפחה".

בסופו של דבר, הנוער הזה מלמד את המבוגרים שיעור בגמישות. בעולם שבו כולם מנסים לתייג ולפלג, הם בוחרים בתבניות רכות. "החיים הרבה יותר מעניינים כשהם גם וגם וגם", מסכמת אחת החברות של אגם, בזמן שהן מתארגנות יחד להמשך החגיגות. האמונה שלהן אולי לא תואמת אף פרוטוקול הלכתי מסורתי, אבל עבורן היא העוגן הכי אמיתי שיש להן בלב הסערה הישראלית.