הרצח בבית שמש - שלומי, דודו של הלל שניסה להצילו, התפרק בלוויה: "לו רק יכולתי לעשות יותר"

החדשות בקצרה

• הלל מרדכי דדון בן ה-7 שנרצח אתמול בדקירות בבית שמש הובא למנוחות.
• דודו של הלל בהספד: "הלוואי שיכולתי לעשות יותר, הלל היה ילד של אור".
• אימו של הלל: "הללי היה ילד מקסים ושמח עם לב טהור שנלקח מאיתנו".
• האם שיתפה כי תחילה חשבה שמדובר בפיגוע על רקע לאומני.
• האם: "אחי ניסה לעצור את הדם להלל ולא קלט שגם בנו מדמם מהצוואר".
• אביו של הלל סיפר כי הרוצח תפס את שני הילדים כשהיו לבדם.

הרצח אתמול (שני) בבית שמש ממשיך לזעזע את העיר ואת בני המשפחה של הלל מרדכי דדון בן ה-7, שנדקר למוות ככל הנראה בידי איש מעורער בנפשו שנכנס לביתו ודקר גם את בן דודו, בן ה-4, שעדיין נמצא במצב קשה. דודו של הלל ואביו של ריי, הילד שנפצע קשה, סיפר על הדקות הקשות לאחר הדקירה, בהלוויה של הלל.

"בדקות האחרונות הייתי איתך, הלוואי שיכולתי לעשות יותר. אני רק מקווה שהרגשת שאני שם", אמר שלומי וספד: "שהצלחתי לתת לך שקט. אולי בתוך הדקות הקשות האלה קצת ביטחון ואושר. מקווה שהרגשת כמה אתה אהוב. הלל היה ילד של אור, אני מתפלל שתמצאו בתוך האמונה את הכוח להמשיך, שלא תדעו עוד צער".

עמוס דדון, אבא של הלל, סיפר היום ל-N12 על האירוע הקשה, שפרטיו עוד מתבררים: "הרוצח תפס אותם לבד, שני ילדים בני 7 ו-4. אף אחד לא מבין מה בדיוק קרה שם. המשטרה הוציאה צו איסור פרסום ולא מעדכנים אותנו בכלום. הייתי בעבודה וקיבלתי טלפון מהבן הגדול שלי - 'אבא תגיע מהר'. כשנכנסתי לבית הבנתי שהמצב מאוד קשה. פינו את שני הילדים לבית החולים ושם קיבלנו את הבשורה. אני לא הכרתי את השכן הזה, אף פעם לא ראיתי אותו".

אימו של הלל: "חשבתי שזה לאומני"

הטרגדיה הקשה תפסה את אימו של הלל, תמר בהפתעה גמורה. היא שוחחה עם "מהדורת היום" על התחושות הקשות, על בנה המנוח ועל הרגעים שבהם התבררו ממדי הטרגדיה.

ספרי לנו על הלל.

"הללי ילד מקסים, ילד שמח, הייתה שמחה בפה שלו, בפנים שלו, בחיוך שלו כל הזמן. הלב שלו לב טהור. הלב הטהור הזה נלקח ביממה הזאת. זה לא אמיתי. באמת טרגדיה קשה לילד מוצלח, ילד מצליח, שצפיתי לו עתיד מזהיר. ילד חכם, נבון, עם שאיפות. הכול נקטע לנו באחר הצוהריים של אתמול".

את בכלל מתחילה לעכל, להבין את מה שקרה אתמול?

"אין ברירה. אני הלכתי וליוויתי אותו והבנתי, וגם בעלי עשה לי הכנה שאני צריכה להבין שמשהו נלקח מאיתנו. יש לי פה גם עוד חמישה ילדים. אני חייבת לא ליפול, חייבת להחזיק אותם, להאכיל אותם, להסביר להם, לתווך. זה מקרה שהוא לא פשוט. לא ניתן לעיכול. איך בחצר פרטית של בית, כל אחד מרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה? איפה אנחנו חיים? זה לא נתפס".

את יכולה, עד כמה שאת יכולה ורוצה, לשתף אותנו ברגעים האלה? לספר מה בעצם קרה שם?

"קיבלתי שיחת טלפון מבעלי - 'תרוצי לבית של שלומי אחיך, יש שם דקירות'. האמת שחשבתי שזה לאומני. לא חשבתי שזה בן אדם צעיר. אני לא יודעת את הפרטים, אם הוא בריא בנפש או לא בריא, אבל הוא פשוט רוצח שעשה לנו עוול, עשה לילדים האלה עוול".

"הלל שאל אותי אתמול בבוקר - 'אימא, למה דוד שלומי לא מזמין אותי? חופש'. אתמול שלומי אחי היה בחופש והוא הזמין אותו, הוא הזמין אותו למוות שלו. אני עדיין לא יודעת מה בדיוק קרה. אני עדיין לא יודעת את הסיפור המדויק. אני יודעת רק ששלומי אחי ניסה לעצור לבן שלי את הדם, והוא לא קלט שהבן שלו בעצם גם מדמם מהצוואר".

"הפציעות הקשות היו מכוונות להלל בלב ולריי בצוואר. פציעות קשות. אני ראיתי את ריי. את הבן שלי לא העזתי להסתכל. רק ראיתי את הפנים היפות האלה, ופה זה נגמר. הרחתי אותו, נשמתי אותו. זה אבדה קשה. זה לא נתפס".

יש לך עוד חמישה ילדים. איך מספרים להם? מה אומרים?

"הילד שהיה עם במקום הוא ילד עם צרכים מיוחדים. אנחנו צריכים הרבה תיווך ולהיזהר איתו, ולהגיב בצורה עדינה וללוות אותו, זה לא נגמר. יוסף שלי חוגג היום בן 11. הוא אומר: "אימא, זה טראומה". הוא אומר לי בלילה: 'אימא, מה זה השתלת כליה? אני מוכן לתת לו את הכליה שלי'. אמרתי - איך ילד כזה בן 11 יכול להגיד לי משפט כזה? באמצע הלילה הוא קם וצועק לי: 'אימא, הלל התקשר אליי".