דרמה בכנסת: האם בג"ץ יבטל את בחירת מבקר המדינה?

ההצבעה שהתנהלה באופן חריג ביותר אתמול בכנסת, במהלכה תיעדו חברי כנסת את עצמם ברגע האמת של בחירת מבקר המדינה, הולכת לייצר כאב ראש משפטי לא קטן. עתירה שהוגשה בעניין לפתחו של בג"ץ דורשת לפסול את ההליך כולו ולצאת להצבעה חוזרת. הסיבה? פגיעה קשה ב"עקרון החשאיות" המעוגן בחוק. אז מה באמת קרה שם, למה החשאיות הזו כל כך קריטית, ומה הסיכוי ששופטי בג"ץ ירימו כרטיס אדום ויבטלו את התוצאות? N12 עושה סדר

הדרמה מאחורי הפרגוד: כך נולד "מבצע הצילומים"

כדי להבין איך הגענו לתסבוכת המשפטית, צריך לחזור לקלפי המאולתרת במשכן הכנסת. בסיבוב הראשון של הבחירות, שום מועמד לא הצליח להגיע לרף הנדרש של 61 קולות. המועמד המוביל היה בכלל שופט בית המשפט העליון בדימוס, יוסף אלרון, שזכה ל-60 קולות, בעוד המועמד של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, קיבל 57 קולות בלבד.

לקראת הסיבוב השני והמכריע, נכנסה המערכת הפוליטית לסחרור. בקואליציה פתחו במכבש לחצים אגרסיבי כדי להבטיח שאף ח"כ לא יתפתה להצביע נגד העמדה הרשמית. לפי הדיווחים, חברי כנסת פשוט נדרשו לתעד את עצמם בזמן אמת מצביעים לראבילו, כדי "להוכיח נאמנות" לקואליציה. מה שקרה בפועל הרים הרבה גבות:

• ההנחיות נשארו בחוץ: למרות שהייעוץ המשפטי של הכנסת אסר במפורש להכניס טלפונים ניידים אל מאחורי הפרגוד, שרים וח"כים מהליכוד תועדו כשהם מצלמים את הפתק שבחרו.
• ההפגנתיות: ח"כ ינון אזולאי הגדיל לעשות ואף חשף את הפתק שלו בפומבי לעיני כול מיד לאחר שיצא מהפרגוד.
  השורה התחתונה: בסופו של דבר, הלחץ כנראה פעל. ראבילו נבחר ברוב דחוק של 61 קולות.
• הגיבוי של היו"ר: יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, מיהר להעניק גיבוי לפרקטיקה הזו כשהצהיר כי "זכותו של כל בוחר לבחור אם לצלם את עצמו".

חוק יסוד: חשאיות היא חובה, לא פריווילגיה

כאן בדיוק מתחילה הבעיה המשפטית. חוק יסוד: מבקר המדינה קובע: "מבקר המדינה ייבחר בידי הכנסת בהצבעה חשאית בישיבת הכנסת". החוק לא משאיר מקום לפרשנות – החשאיות היא חלק בלתי נפרד מההליך.

בפסק דין קודם שעסק בבחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, הסביר נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, למה המחוקק כל כך התעקש על הצבעה חשאית בתפקידים רגישים, כמו נשיא המדינה או מבקר המדינה. הטעם לכך, לפי הנשיא עמית, הוא החשיבות העצומה של שמירה על עצמאות שיקול הדעת של חברי הכנסת, כדי שיוכלו להצביע בלי להיות תלויים בלחצים ואיומים פוליטיים.

השופט חנן מלצר הוסיף בפסק דין אחר כי החשאיות לא נועדה רק בשביל חבר הכנסת עצמו, אלא בשביל האינטרס הציבורי – למנוע השפעות פסולות ולהגן על טוהר הבחירות.

התקדים של ירכא: הבוחר לא יכול "לוותר" על הסודיות

השאלה אם מותר למצביע לתעד את עצמו בהצבעה חשאית חוקית עדיין לא הגיעה לבית המשפט העליון, אבל היא כן הגיעה לפני קצת יותר מעשור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבות סערה בבחירות המקומיות בכפר ירכא.

באותו מקרה, הוגשה עתירה לאחר שמצביעים סירבו להצביע בחשאיות מאחורי הפרגוד. הם הצביעו בצורה גלויה והפגנתית בתוך הקלפי, וחלקם אף צילמו את עצמם. המטרה שלהם הייתה ברורה: להוכיח לחמולה ולמועמד שהם אכן עמדו במילתם והצביעו עבורו.

באותו מקרה השופט שמואל ברלינר דחה את העתירה הספציפית, פשוט כי התופעה הייתה בשוליים ולא באמת שינתה את תוצאות הבחירות, שם הפער עמד על 109 קולות. אבל הוא קבע עיקרון דרמטי שרלוונטי מאוד למה שקרה השבוע בכנסת: החשאיות היא חובה, לא זכות בחירה.

השופט ברלינר הסביר כי הצבעה גלויה היא פגם מהותי בטוהר הבחירות. הבוחר אינו זכאי "לוותר" על החשאיות הזו. הוא עשה אבחנה חדה: מותר לך לספר לחברים שלך למי הצבעת לפני או אחרי הבחירות. אבל במעמד ההצבעה עצמה, מול הפרגוד, אתה חייב להיות לבד ומשוחרר מכל לחץ, כדי להצביע לפי צו מצפונך.

גם באקדמיה הגישה הזו חד משמעית. בספרם של פרופ' אמנון רובינשטיין וד"ר רענן הר-זהב על חוק היסוד נכתב במפורש כי החשאיות נועדה למנוע לחץ בלתי הוגן, והיא אינה זכות אלא "חובה שאין להשתחרר ממנה". מכאן, שהאמירה של יו"ר הכנסת אוחנה לפיה מדובר ב"זכותם" של הח"כים לצלם, פשוט אינה נכונה מבחינה משפטית.

ד״ר אלעד גיל, ראש המחקר בתכלית, אומר כי אף שבג"ץ נמנע מלהתערב בהחלטות פנים פרלמנטריות של הכנסת, כמו בהליך מסוג בחירת המבקר על ידי הכנסת, במקרה הנוכחי סיכוי לא מבוטל שהוא יתערב. "הפסיקה קבעה לאורך השנים שרק במקרים חריגים ביותר, שבהם קיים חשש לפגיעה במרקם החיים הדמוקרטיים או בעקרונות היסוד של השיטה הפרלמנטרית, עשויה להיות הצדקה להתערבות שיפוטית", הוא אומר.

"לכן השאלה המרכזית במקרה הנוכחי אינה עצם קיומו של פגם בהליך, אלא חומרתו והשלכותיו. אם יתברר שנפגעה החשאיות של ההצבעה באופן מאורגן או שיטתי, ובפרט על רקע הקרבה לבחירות לכנסת והחשיבות של שמירה על הליכים חשאיים ותקינים, בית המשפט עשוי לראות בכך סוגיה החורגת מענייניה הפנימיים של הכנסת ונוגעת לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים".

מה ישקלו שופטי בג"ץ?

כעת, כשהתיק עובר לשופטי בית המשפט העליון, הם יצטרכו לשקלל ארבעה שיקולים מרכזיים שעלולים להוביל לפסילת הבחירות:

• עצמאות מוסד המבקר: מבקר המדינה הוא השוטר שאמור לפקח על הממשלה. אם מפלגת השלטון נכנסת לח"כים לתוך הפרגוד כדי לוודא שהם מצביעים "נכון", עקרון הפרדת הרשויות נפגע אנושות, ועימו היכולת של המבקר לפעול בצורה אובייקטיבית בעתיד.
• מבחן "חודו של קול": זהו אולי הטיעון החזק ביותר נגד הקואליציה. השופטים יבדקו האם הפגם בצילומים באמת השפיע על התוצאה. במקרה של ירכא, הפער היה גדול (109 קולות) ולכן הבחירות לא בוטלו. אבל כאן? עו"ד ראבילו ניצח על חודו של קול אחד בלבד (61). בנסיבות כאלה, הסיכוי שבג"ץ יקבע כי הצילומים הטו את הכף והרסו את ההליך הוא גבוה מאוד.
• הכפייה והגיבוי המוסדי: בית המשפט יחקור האם חברי הכנסת אולצו לצלם את עצמם ומי עמד מאחורי הדרישה הזו. הצהרתו של אמיר אוחנה שהכשירה את התיעוד עלולה לחזור אליו כבומרנג, ולשמש בבג"ץ כראיה לכך שהכנסת נתנה יד לפגיעה בחוק.
• האפקט המצטבר (אפקט הצינון): השופטים לא יסתכלו רק על אותם ח"כים שצילמו בפועל. הם ישקלו את האווירה הכללית שנוצרה באולם – האם חברי כנסת אחרים חשו מאוימים או נתונים ללחץ כבד לצלם או להצביע בניגוד לרצונם, רק כדי שלא יסומנו כ"בוגדים" בקואליציה.

שעון החול המשפטי החל לרוץ, ואם בג"ץ יחליט להתערב – המערכת הפוליטית תמצא את עצמה שוב בנקודת האפס, בדרך לסיבוב בחירות שלישי וסוער במיוחד.