קרב ירושה מפתיע: הבן של המנוח נגד חבר הילדות שלו
האבא נפטר - הבן נדהם לגלות: הוא נושל מירושת הדירה בגוש דן לטובת חבר הילדות שלו • במשך 7 שנים התגוררו החבר ומשפחתו בדירת 2 החדרים של האבא - מבלי שנדרשו לשלם שכירות • בית המשפט ביטל את הצוואה - וקבע: הוא השתמש בתלות הפיזית של המנוח בו לאורך השנים כדי להסית נגד הבן • עורכת דינו של הבן: "הם 'המציאו' סכסוך כספי כוזב בין המנוח לבנו היחיד"
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו דחה בשבוע שעבר את ערעורם של חבר ילדות ואחיינית של מנוח שקיבלו בירושה דירה בגוש דן - ואישר את ביטול הצוואה בעילה של השפעה בלתי הוגנת. נקבע כי הבן של המנוח נושל מהירושה בעקבות "השפעה בלתי הוגנת". השניים ניצלו את תלותו הפיזית והיסודית של הקשיש כדי לגרום לו להוריש להם את רכושו ולנשל את בנו היחיד, המתגורר מזה עשרות שנים בחו"ל.
כפיות הטובה של חבר הילדות
המקרה החל כאשר חבר ילדותו של הבן עבר להתגורר ללא תשלום בדירת שני החדרים של האב, הממוקמת בגוש דן. החבר התגורר במקום יחד עם כל משפחתו, המונה שבע נפשות, במשך שבע שנים. מי שהציע לו לעשות כן מלכתחילה היה אותו חבר שגר בחו"ל.
לפי פסק הדין, המנוח עצמו התגורר לאורך התקופה בחדר קטן בביתו, שהיה עמוס בחפצי משפחת החבר, ואף נדרש על ידי החבר לשאת במחצית מהוצאות אחזקת הבית – למרות שהאחרון לא שילם דמי שכירות כלל.
לדברי הבן, הבית היה בהזנחה טוטאלית - והשופטת בערכאה הראשונה כתבה על כך כי עצם זה שאביו היה מוכן בכל זאת להתגורר עם חבר הילדות, מעיד על תלות מוחלטת שהייתה לו בו.
בצוואה שערך האב חודשים בודדים לפני שעבר למוסד גריאטרי, הוא הוריש את הדירה במלואה לחבר ואת שאר עזבונו לאחיינית שלו. למרות שמומחה מטעם בית המשפט קבע כי המנוח היה כשיר קוגניטיבית בעת עריכת הצוואה, השופטים מצאו כי השניים ניהלו את ענייניו הרפואיים והכלכליים של המנוח באופן מוחלט. עוד עלה כי הם שלטו בקשר הטלפוני שלו עם בנו, שנאלץ לעיתים לשוחח עם אביו דרך מכשירי הטלפון שלהם ובנוכחותם.
האחיינית וחבר הילדות טענו כי המנוח בחר לנשל את בנו בשל סכסוך כספי סביב ירושה מלפני 30 שנה. עם זאת, השופטים הגדירו טענה זו כ"סיפור בדים" שאין לו כל שחר - וקבעו כי מדובר בגרסה שהופצה על ידם כדי להסית את האב נגד בנו, בעוד שבפועל היחסים בין השניים היו תקינים וחמים.
מעורבות פסולה בעריכת הצוואה: "הם היו הרוח החיה ולא המנוח"
בפסק הדין ניתן משקל לנסיבות עריכת הצוואה, וצויין כי האחיינית היא זו שבחרה את עורך הדין, שהיה ממשפחתה, וכי היא "כמו הפיקה" את עריכת המסמך. השופטים נפתלי שילה, סיגל יעקבי ויחזקאל אליהו הדגישו בפסק הדין כי המנוח כלל לא היה בקשר עם האחיינית עד שנה לפני מותו, וכי במועד עריכת הצוואה היו השניים האנשים היחידים בחייו של המנוח האלמן.
"שתי ערכאות פסלו את הצוואה אך עשו זאת בדגשים שונים", מסבירה עו"ד אביטל כהן, באת כוחו של הבן. "בית המשפט לענייני משפחה קבע שהצוואה משקפת את רצון 'הנהנים' ולא את רצון המנוח – שהם היו 'הרוח החיה' מאחורי עריכת הצוואה, יצרו תלות עזה ואף 'המציאו' סכסוך כספי כוזב בין המנוח לבנו היחידי. בית המשפט המחוזי אישר את הפסילה תוך יישום הלכה לפיה שזירת הפגמים יחד: השפעה, מעורבות ופגמים צורניים, מובילה לביטול הצוואה".
בעקבות דחיית הערעור, חויבו האחיינית וחבר הילדות לשלם לבן הוצאות שכר טרחה בסך 95 אלף ש"ח עבור ההליכים בשתי הערכאות.