וילה ב-300 אלף שקל וקניות ב"אושר עד": רכבת ישראל ירדה מהפסים

הרעש של צינורות הברזל הכבדים שמתרסקים על המסילה בתחילת השבוע היה רק יריית הפתיחה לעוד יום של כאוס מוחלט ברכבת ישראל. זה לא היה כוח עליון, אלא רשלנות פושעת שנראית כמעט מכוונת: רכבת משא עמוסה בטונות של ברזל יצאה לדרכה כשהיא קשורה בשתי רצועות נמתחות בלבד ומוט תומך קטן. כשבאחד העיקולים המטען החל לזוז, העובדים ניתקו קרון אחד אבל השאירו את השאר "לקוות לטוב". הטוב לא הגיע. המוט התפרק, הצינורות נערמו על המסילות, והמדינה נעצרה.

"אתה יודע איזה נזק זה עשה?", אומר א', מנהל ברכבת, "זה שבר את החומות, הגיע עד לכביש". בעוד עשרות אלפי נוסעים וחיילים מזיעים ברציפים המושבתים, במרחק לא רב משם, במשרדים הממוזגים, המציאות נראית אחרת לגמרי. שם, רחוק מהלכלוך והתקלות, נבנית "הממלכה של גילה".

שיטת המקורבים והאחריות שנעלמה

הבלגן ברכבת ישראל אינו מקרי. הוא כולל בשנים האחרונות שורה ארוכה של מחדלים, עובדים שננזפו, מנהלים שהתפטרו ושני מנכ"לים שעזבו את תפקידם, בעיקר בשל סכסוכים בלתי פוסקים עם ועד העובדים הכוחני. אך בעוד החברה מיטלטלת, השרה מירי רגב ויושב ראש הדירקטוריון המקורב אליה, משה שמעוני, נראים כמי ששמו את האחריות בצד. הם המשיכו כרגיל, ואף בכיר לא נדרש לשלם מחיר אישי על הכשלים המערכתיים.

שורת התקלות הזו מתרחשת לא הרחק ממשרדה של גילה אדרעי. כיום היא מכהנת כמנהלת ברכבת, דמות מקורבת מאוד להנהלה ולדירקטוריון, אך במשך שנים ארוכות היא הייתה האישה החזקה בראש ועד העובדים. אדרעי הייתה זו שעל פיה יישק דבר, האחראית בין היתר לשביתות פראיות שחסמו מסילות והפכו את המדינה לפקק אחד גדול. לפני שלוש שנים ביקשה ההנהלה "שקט תעשייתי", ואדרעי זכתה לשדרוג משמעותי: היא מונתה לתפקיד סגנית ראש אגף, עם שכר משופר ותנאים מפליגים.

אלא שהרגלים ישנים קשה לשנות. בחודש האחרון תועדה אדרעי פעמיים כשהיא לוקחת רכב תפעולי של הרכבת ויוצאת מהמתחם לטובת סידורים אישיים באמצע יום העבודה. "בזמן של המנכ"ל לשעבר שיקו זאנה, יצאה הוראה מפורשת", מספר ד', עובד ותיק בחברה, "רכבים תפעוליים הם רק לענייני עבודה. אסור לצאת איתם לטובות אישיות. ארבעה עובדים הלכו הביתה על דבר כזה. אבל במקרה של גילה, שמעוני מגן עליה בחירוף נפש".

סופרמרקט על חשבון העבודה

מה היה כל כך דחוף לאדרעי, מנהלת בכירה, באמצע יום עבודה עמוס? צילומי המצלמות חושפים את היעד: קניות בסניף הקרוב של "אושר עד". "היא גם לא הדפיסה יציאה", טוען ד', "היא עשתה 12 וחצי שעות עבודה באותו יום, כשארבע שעות מתוכן היא בכלל עסוקה בקניות אישיות, לא לטובת העבודה".

במקרה אחד שתועד, אדרעי לוותה בעוזר האישי שלה, שנראה מסייע לה לסחוב את השקיות הכבדות לרכב. לטענתה, הקניות הללו נועדו בכלל להרמת כוסית אגפית. במקרה אחר, היא לוותה בעובדת נוספת מאגף הביטחון. "זו עובדת שנמצאת תחת חסותה", מסביר ד', "היא יוצאת, מסתובבת, מטיילת איתה. היא כאילו עובדת באגף ביטחון, אבל בפועל היא בסידורים".

עובדים מודאגים שחזו בהתנהלות הזו פנו להנהלה ואפילו ישירות לשרה מירי רגב. התגובה שהתקבלה מעוזרת השרה הייתה לקונית: "היי, מבלי להיכנס לפרטים, כל מה שמסתמן כפלילי נא לגשת למשטרה". עבור י', מנהל ברכבת, התגובה הזו הייתה בבחינת לעג לרש. "כתבתי לה שזו לא גניבה של פשע, זו גניבה של שעות", הוא אומר בכעס, "המנכ"ל והחבר שלך שמעוני צריכים לטפל בזה ולהעיף אותה הביתה. אבל שמעוני נותן לה יד חופשית לעשות הכל".

הווילה של גילה: שיפוץ ב-300 אלף שקל

ואם נותנים יד חופשית, למה לא לקחת? בשלהי השנה שעברה הוציאה הרכבת סכום של 11,500 שקלים רק עבור מדידות לשיפוץ משרדה של אדרעי. בהמשך הוקצו עוד 281,000 שקלים למשימה. לא היה מדובר בשדרוג רציפים לטובת הנוסעים או בשיפור בטיחות המסילות, אלא במה שזכה בפי העובדים לכינוי "הווילה של גילה".

"עשו לה וילה פרטית שעלתה 300 אלף שקל, לא כולל מע"מ", מספר י', "היא השתלטה על קומה שלמה, 70 מטרים רק לה ולעוזרת שלה". התמונות מהמקום חושפות סטנדרט יוקרתי ששמור בדרך כלל למנכ"לים של חברות ענק, ולא לסגנית מנהל אגף: מבנה אבן מחודש, משרד רחב ידיים ואבזור יוקרתי.

"הביאו לה מעצב, וילונות מיוחדים, עשו לה רצפת גרניט פורצלן עם חרסינה מיוחדת שהיא בחרה", מפרט י', "הביאו עציצים, מראות ושולחנות שאין בכלל ברכבת. קירות בצבעים, פלטות ומשקופים מיוחדים. אפילו התקינו לה קודן בכניסה למשרד, דבר שכמעט לא קיים ברכבת ישראל, גם לא בלשכת המנכ"ל. עכשיו הם רוצים לעשות לה חנייה פרטית וגינה עם מדשא סינתטי. היא כמו המלכה אליזבת, וזה מרתיח אותי. כל הגזל הזה שקורה ברכבת".

טיסה לפולין וחשדות למרמה

כדי להבין את עומק הניתוק, צריך להרחיק עד לפולין. הנהלת הרכבת החליטה בחודש שעבר להטיס כ-20 מנהלים בכירים לסיור. המטרה הרשמית הייתה סיור לימודי בנושא השואה, אך בפועל היה שם הרבה מעבר לכך. אלא שהבעיה העיקרית לא הייתה רק הכסף הציבורי שנשפך על הטיסה.

באותם ימים ממש, בית המשפט האריך את מעצרם של יושב ראש ההסתדרות ארנון בר-דוד, רעייתו הילה וסוכן הביטוח עזרי גבי. במסגרת פרשת ההסתדרות, נעצר לכאורה גם יושב ראש ועד עובדי הרכבת הנוכחי, ליאב אליהו, בחשד למרמה והפרת אמונים. ובטיול המדובר לפולין? החשוד אליהו היה אורח כבוד, צועד לצד יושב ראש הדירקטוריון ובכירי ההנהלה.

המלגזה ש"משתזפת" בשמש

תחנת הסיום של המסע המטריד הזה נמצאת במחסן החלפים בחיפה. שם ממתינה מלגזה גרמנית חדישה, ששוויה כחצי מיליון שקלים. בסרטון התדמית שלה היא נראית כמלגזה מתקדמת שאמורה לדלג בקלילות בין המדפים הגבוהים, אך המציאות הישראלית חזקה מכל סרטון.

המלגזה אכן הגיעה למחסן, מנוף פרק אותה בכניסה, ומאז היא פשוט עומדת שם. הסיבה לכך פשוטה ומביכה להפליא: דלת המחסן נמוכה משמעותית מגובה המלגזה, באופן שהיא פשוט לא יכולה להיכנס פנימה. "האינטליגנטים הזמינו מלגזה לא נכונה", אומר ג', עובד ותיק, "הורידו אותה, ניסו להכניס וגילו שהתורן גבוה מדי. כבר שלושה וחצי שבועות שהיא עומדת בחוץ, משתזפת בשמש".

המלגזה הזו, המצוידת בחיישנים אלקטרוניים רגישים, חשופה כעת לחלודה, לאבק ולפגעי מזג האוויר. "חצי מיליון שקל הלכו לפח", מסכם ג' בייאוש. בשלל הכשלים והמחדלים שנחשפו ברכבת ישראל, עובר בסוף קו אחד מחבר ומובהק: זלזול עמוק בכספי ציבור, חוסר אחריות ניהולית ורשלנות חוזרת ונשנית. כזו שיכולה, כנראה, להתרחש רק בחברה ממשלתית שבה איש אינו נדרש לתת דין וחשבון.