"מי שלוקח על עצמו הכי הרבה - בסוף הכי נדפק": המעסיקים שקורסים תחת נטל המילואים

שנתיים ושבעה חודשים לתוך המלחמה, ובזמן שבצה"ל לא צופים הקלה משמעותית בעומס על משרתי המילואים, יותר ויותר מעסיקים בישראל מתמודדים עם מציאות בלתי הגיונית שהפכה לשגרה. עובדים נעלמים לחודשים ארוכים, מחלקות פועלות עם מחסור קבוע בכוח אדם, פרויקטים מתעכבים - ובעיקר תחושת שחיקה הולכת וגוברת.

במערכת הביטחון מזהירים זה זמן רב מפני עומס בלתי סביר על אנשי המילואים. התכנון המקורי בצה"ל עמד על כ-55 ימי מילואים בשנה, אך בעקבות התרחבות הלחימה והמבצעים האחרונים - ההערכה כעת היא שמשרתי מילואים רבים יידרשו ל-80 עד 100 ימי שירות במהלך 2026. עוד לפני 7 באוקטובר, משרת מילואים ממוצע ביצע כ-21 ימים בלבד - פעם בשלוש שנים. כעת, בצבא מדברים על שחיקה עמוקה של הסדיר והמילואים כאחד, והרמטכ"ל אייל זמיר אף התריע כי "צבא המילואים יקרוס לתוך עצמו" עקב עומס בלתי סביר.

"בסוף יוצא שאני משלם מהכיס שלי את המילואים שלהן"

אבל מאחורי המספרים היבשים, יש גם מי שמחזיקים את המשק האזרחי - ומרגישים שהם נושאים בנטל כמעט לבד. שחר קידר, הבעלים של מועדון הכושר SK Training בראשון לציון, מספר כי העסק שלו כבר שרד את תקופת הקורונה ומלחמות - אבל המצב הנוכחי שוחק במיוחד. "כמה עובדות בכירות שלי קיבלו צו 8 והיו צריכות לגשת למילואים", הוא פירט בשיחה עם N12. "אני כמובן מבין את הסיטואציה, אבל אחרי חודשיים כבר צריך להמשיך לתת שירות, אז אני חייב להביא כוח אדם חלופי".

לדבריו, הבעיה אינה רק המחסור בכוח אדם - אלא גם ההתנהלות עם המדינה סביב החזרי התשלומים עבור ימי המילואים. "יצא ששילמתי מעל 50 אלף שקלים עבור עובדות שהיו במילואים, וקיבלתי בחזרה אולי 20% מזה", הוא אמר. "בסוף יוצא שאני משלם מהכיס שלי את המילואים שלהן".

קידר תיאר מסכת של בירוקרטיה מתישה עם הרשויות: "כל פעם אומרים שחסר טופס אחר, שלא שלחתי נכון, שלא רואים את הבקשה. התחושה היא שמרדימים אותנו כדי שלא לשלם בזמן. אנחנו עושים הכול כמו שצריך - משלמים מיסים, ממשיכים להחזיק את העסק - וברגעים כאלה מרגישים שפשוט משאירים אותנו לבד. התחושה היא שמי שלוקח על עצמו הכי הרבה ומשלם הכי הרבה - הוא גם זה שנדפק". הוא המשיך ותיאר גם את מצבם המורכב של עסקים נוספים: "אני רואה מהצד הרבה בעלי עסקים שאומרים - נמאס לי, יכולתי לקחת את העסק שלי למקום אחר. עצוב לשמוע את זה".

"כיתות שלמות לא לומדות"

המשבר מורגש היטב גם במערכת החינוך, שסובלת ממילא ממחסור כרוני במורים בלי שום קשר למלחמה. "בשונה ממקומות עבודה אחרים, אצלנו אי אפשר להביא עובד חלופי למשמרת", הסביר ב', רכז מקצוע מחוזי במשרד החינוך הממונה על עשרות מורים. לדבריו, בבתי ספר שבהם עובד מורה יחיד למקצוע מסוים - השיעורים פשוט מבוטלים כשהמורה מגויס.

"כיתות שלמות מפספסות חצי משנת הלימודים", תיאר ב' את ההשלכות. "יש לי מורה שנמצא בצו פתוח. בתחילת השנה הוא היה בבית הספר חודש ומשהו, יצא לשלושה חודשים, חזר לחודשיים, ומאז מבצע 'שאגת הארי' - הוא בצו רצוף. חוסר היציבות הזה משתק את היכולת לנהל שגרת לימודים". לדבריו, הפניות לוועדה לתיאום מילואים נדחות לעיתים קרובות בשל הצרכים המבצעיים.

בשיא הלחימה, יותר מ-40 מורים מתוך מערך המורים שעליו ב' אחראי גויסו במקביל למילואים. לדבריו, הרכזים והמנהלים נאלצים להתמודד עם המשבר לבדם, ללא פתרונות מערכתיים. "בסוף נוצר שיח ישיר בין האחראים אצלנו לבין המפקדים בשטח כדי לנסות להגיע לפשרות, כמו יומיים בבית הספר ויומיים במילואים. אלה פתרונות שאנחנו המצאנו לבד. זה לא פתרון מערכתי - זה פלסטר".

זה לא פתרון מערכתי - זה פלסטר

ב', רכז מקצוע מחוזי

הפגיעה, הוא הדגיש, רחבה הרבה יותר משעות הלימוד לבדן: "זה פוגע בפעילויות חברתיות, בפרויקטים מיוחדים וביכולת של בתי הספר לתפקד לאורך זמן. ואם במקצוע בחירה עוד איכשהו מסתדרים - במתמטיקה או מקצועות חובה אחרים זו כבר בעיה קריטית".

"15% מהצוות לא נמצא"

גם בחברות פרטיות, במיוחד בתחומים מקצועיים שבהם הכשרת עובדים אורכת חודשים ארוכים, מספרים על שחיקה מתמשכת. רונן מנהל צוות של יותר מ-20 עובדים בחברה פרטית, כ-7 מהם משרתים במילואים. "מ-7 באוקטובר 15% מהצוות איננו בכל זמן נתון", הוא מתאר. "הם נעלמים לחודשיים-שלושה, לפעמים בצווי 8 בלי התראה ובלי תאריך סיום, ואנחנו צריכים להמשיך לתפקד באותה מתכונת. את המחיר משלם שאר הצוות - שהעומס נופל על הכתפיים שלו".

איזה מסר יעבירו המעסיקים אם יפטרו או לא יעסיקו מלכתחילה משרתי מילואים בגלל שהם יודעים שזה יפגע בעסק?

רונן, מנהל צוות של יותר מ-20 עובדים

התסכול שלו נובע מכך שאין לו דרך לפתור את המצב, אלא אם החברה תכניס את היד עוד יותר עמוק לכיס. "אי אפשר להחליף עובד במילואים כי אתה צריך אנשים מיומנים", הוא הסביר. "רק ללמד את התפקיד לוקח חצי שנה. אי אפשר לפטר אותם ואני גם לא רוצה. איזה מסר יעבירו המעסיקים אם יפטרו או לא יעסיקו מלכתחילה משרתי מילואים בגלל שהם יודעים שזה יפגע בעסק?".

רונן מתח ביקורת על הממשלה באומרו: "הממשלה נתנה לצה"ל יד חופשית לקחת עובדים למשימות ההגנה, אבל את המשק האזרחי הפקירו". לדבריו, "אם המדינה צריכה עוד כוח אדם בצבא - שתגדיל את צבא הקבע ותגייס עוד אנשים. אי אפשר להמשיך להעמיס הכול על אותם אנשים ועל אותם מקומות עבודה".

בינתיים, גם בצה"ל מודים שהמערכת מתקרבת לקצה גבול היכולת. המחסור בכוח אדם, שחיקת המילואימניקים והעומס המבצעי לא צפויים להיעלם בקרוב - וגם במשק מבינים שהמחיר רק הולך ומצטבר.