N12
פרסומת

בלי בושה: ח"כים חרדים מאשימים גורמים משפטיים במות התינוקות בירושלים

מותם של שני התינוקות במעון הלא-מפוקח בירושלים הוביל לגל האשמות מצד פוליטיקאים חרדים כלפי היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ • הטענה: שלילת סבסוד מעונות היום דחפה משפחות למסגרות מסוכנות • אלא שהעובדות מצביעות על מציאות רבת שנים של מסגרות פיראטיות, היעדר פיקוח והעלמת עין שיטתית • הטיעונים והעובדות

ענבר טויזר
יאיר שרקי
פורסם:
חשד להרעלה בגן בירושלים
חשד להרעלה בגן בירושלים
הקישור הועתק

האסון הכבד במעון הלא-מפוקח בירושלים, שבו מצאו את מותם התינוקות ליה ציפורה גולובנציץ ואהרון כץ ז"ל חשף תמונה קשה של כשל חמור והותיר תחושת הלם עמוקה. בתוך שעות הפך האסון גם למוקד של עימות פוליטי. גורמים במפלגות החרדיות מיהרו להאשים את היועצת המשפטית לממשלה ואת בג"ץ בניסיון להסיר מעצמם אחריות, בטענה כי שלילת סבסוד מעונות היום דחפה משפחות למסגרות פיראטיות ומסוכנות.

אלא שמאחורי האמירות הקשות והכאב האמיתי, עומדות גם עובדות מורכבות הרבה יותר: מציאות רבת שנים של אלפי מסגרות ללא רישוי, העלמת עין מצידם של נציגי הציבור - וניסיון להסיט את הדיון מהכשל המערכתי הרחב.

חשד להרעלה בגן בירושלים
פינוי הפעוטות בזירה בירושלים | צילום: איחוד הצלה

האסון הכבד בפעוטון בירושלים

  • שני התינוקות, ליה ציפורה גולובנציץ, בת ארבעה חודשים, ואהרון כץ ז"ל, בן חצי שנה, מתו היום באסון שהתרחש במעון פרטי ולא מפוקח בירושלים.
  • לפי ההערכה הראשונית של המכון לרפואה משפטית, השניים מתו ככל הנראה מהתייבשות על רקע חום גבוה - לאחר ששהו בחדר סגור ולא מאוורר, ככל הנראה עם חימום חריג של מזגן.
  • השניים פונו מחוסרי הכרה, תוך כדי פעולות החייאה, לבתי החולים הר הצופים ושערי צדק - שם נאלצו הצוותים הרפואיים לקבוע את מותם. 53 תינוקות נפגעו בדרגות שונות.
חשד להרעלה בגן בירושלים
פינוי הפעוטות בזירה בירושלים | צילום: איחוד הצלה
  • שלוש מטפלות עוכבו לחקירה. במשטרה חושדים כי התינוקות הוחזקו בתנאים ירודים מאוד. למעון, שפעל בבניין ברחוב המ"ג בשכונת רוממה - לא היה רישיון, ולא התקיים עליו כל פיקוח.
  • תיעוד קשה מהזירה, שהגיע לידי N12, חשף את הצפיפות והדוחק במקום: תינוק כבן חצי שנה שוכב ללא תזוזה על מזרנים לצד האסלה, כשברקע בכי וכאוס.
פרסומת

ההאשמות של נציגי המפלגות החרדיות

  • שעות לאחר האסון, פוליטיקאים חרדים החלו לנצל באופן ציני את הטרגדיה כדי לתקוף את היועמ"שית ולהתנער מהאחריות שלהם.
  • יו"ר ש"ס אריה דרעי אמר: "נדרש חשבון נפש עמוק. מי יכול לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'? כשדוחפים בבת אחת אוכלוסייה גדולה מאד למצוקה, אנשים נאלצים לחפש פתרונות אחרים והתוצאות עלולות להיות קשות ומרות".
אריה דרעי
"התוצאות עלולות להיות קשות ומרות", יו"ר ש"ס אריה דרעי | צילום: פלאש 90
  • חה"כ יואב בן צור ממפלגתו טען: "התרעתי בעשרות מסמכים שהפסקת הסבסוד תדחוף משפחות למעונות ללא פיקוח. היום החשש התברר כזעקת אמת".
  • סגן שר התקשורת החדש יעקב אייכלר תקף מעל דוכן הכנסת: "המערכת המשפטית לא יכולה לומר ידינו לא שפכה את הדם הזה".
  • גם ביהדות התורה טענו: "התרענו שוב ושוב - הפגיעה היא בראש ובראשונה בתינוקות". מנגד, בכיר ביהדות התורה הסתייג: "אני לא מאשים את היועמשי"ת, כולנו אשמים בזה".
פרסומת

במחלקת העובדות

  • כן, חברי כנסת חרדים התריעו בעבר שהפסקת סבסוד עלולה לגרום למשפחות לפנות למסגרות לא מפוקחות.
  • כן, גורמים במשרד העבודה מעריכים שכ-3,000 ילדים עזבו בשנה האחרונה את המערכת המפוקחת.

אולם מכאן - ועד הטלת האחריות על היועמ"שית או בג"ץ - הדרך ארוכה.

  • המעונות הפיראטיים פעלו שנים לפני שלילת הסבסוד, כולל המעון שבו אירע האסון. זו אינה תופעה חדשה, ואינה תוצר של החלטה אחת.
  • לא נשלל סבסוד "לכל החרדים". הסבסוד נשלל רק מגברים בגילאי 28-18 שאינם מתגייסים לצה"ל. המדינה אמרה להם בפשטות: אתם יכולים לשלוח את ילדיכם לכל מסגרת - אך לא במימון ציבורי.
  • מי שבחר להתגייס, לאחד המסלולים החרדיים, זכאי לסבסוד מלא. המדינה לא סגרה את הדלת, אלא הציבה תנאי חוקי.

ומה עם בג"ץ?

  • בממשלה הקודמת, שר האוצר דאז אביגדור ליברמן ביטל את הסבסוד לכלל הציבור החרדי.
  • בג"ץ התערב, הקפיא את ההחלטה ודחה את יישומה - עד שלבסוף היא כלל לא יצאה לפועל.
  • גם בסוגיית הגיוס, בג"ץ נתן הארכה אחר הארכה, וקבע פעם אחר פעם באשר לעיצומים על משתמטים חרדים ש"הילדים אחרונים".
  • רק לפני כ-11 חודשים, לאחר שהכנסת לא חוקקה פתרון, קבע בג"ץ שאין מקור חוקי להמשך הסבסוד - והורה על הפסקתו.
  • כלומר: מי שעצר את הסבסוד הוא בית המשפט - לא היועמ"שית, וזה אותו בג"ץ שבמשך שנים הגן על הציבור החרדי בסוגיה הזו.

אם כן האסון בירושלים הוא טרגדיה אנושית בלתי נתפסת - אבל הוא לא תוצאה של החלטה משפטית אחת. הוא תוצאה של שנים של הפקרת תחום הגיל הרך, העלמת עין מאלפי מסגרות פיראטיות, היעדר פיקוח, והתנערות שיטתית מאחריות.