בגן אמרו שהילדה סובלת משלשולים, אחרי שעות בבית חולים היא גילתה שהילדה בסכנת חיים מידיית

"ברגע האווירה השתנתה, הרופאים רצו בפאניקה - תוך כדי שצעקו להביא ערכת החייאה": רוני לוי, אימא טרייה מאזור השרון, פרסמה היום (שלישי) פוסט חשוף בחשבון האינסטגרם שלה ובו סיפרה אירוע קשה שעברה בתה התינוקת. האם התבשרה שבתה סובלת משלשולים, אך לאחר שעות שבהן נראתה חיוורת ולא יצרה קשר עין - היא לקחה אותה לבית החולים שם בישרו לה שבתה סובלת משבר בגולגולת, דימום פנימי ודימומים ברשתיות העיניים. השבר בגולגולת נגרם כתוצאה מחבלה. המטפלת חשודה בהתעללות. התיק הועבר להחלטת הפרקליטות, שם יוחלט אם להגיש כתב אישום.

"ב-17 בדצמבר התעוררתי לבוקר רגיל לגמרי", כתבה. "הלכתי לפעילות בגן של הבן שלי, חזרנו הביתה, אכלנו וארוחת צוהריים - אבל שום דבר לא הכין אותי למה שעמד לקרות". בשעה 14:37 היא קיבלה טלפון מהמשפחתון שבו הייתה בתה. נאמר לה שהיא שלשלה, ושהיא צריכה להגיע לקחת אותה בדחיפות.

"יצאתי מיד", היא משחזרת. "שלוש עשרה דקות אחר כך קיבלתי טלפון נוסף. שאלו איפה אני. עניתי שאני כבר בתחילת הרחוב. כשהגעתי, קיבלתי ממנה את התינוקת שלי. בת ארבעה חודשים. היא הייתה לבנה ושקטה בצורה שלא הכרתי".

ברגע אחד הכול השתנה: "סכנת חיים מיידית"

היא ניסתה לשכנע את עצמה שזה בגלל השלשול כדי שלא תילחץ, אבל הילדה לא אכלה, לא הגיבה ולא יצרה קשר עין. "עד השעה 17:00 החזקתי תינוקת שלא מתקשרת איתי בכלל", כתבה. "משהו בי הבין שזה לא יכול להיות 'רק שלשול', ולקחתי אותה למיון".

במיון היא סיפרה את מה שחשבה שידעה. לאחר סדרה של בדיקות, המתנות, שעות של חוסר ודאות, היא הבחינה בנפיחות משונה בצדו הימני של ראשה של בתה. "הוא היה נפוח בצורה מחרידה, כולה מעוותת. באותה השנייה נכנסו מיליון רופאים לחדר - ומאותו הרגע האווירה השתנתה. הם רצו איתה לצילום בפאניקה, תוך כדי שכל אחד מהם צועק שיביאו ערכת החייאה".

התשובה הגיעה מהר: נאמר לה שלבתה יש שבר בגולגולת, דימום פנימי ודימומים ברשתיות העיניים. "תינוקת בת ארבעה חודשים. לא פגיעה קלה, לא משהו גבולי. פגיעה מסכנת חיים, רמת המוגולובין של בן אדם מת", כתבה. "בתוך רגע אחד הבנתי שהילדה שמסרתי בבוקר בריאה ושלמה, הייתה בסכנה ממשית. שכל שעה שעברה בלי טיפול יכלה להיות קריטית".

"התשובה הגיעה מהר: נאמר לה שלבתה יש שבר בגולגולת, רמת המוגולובין של בן אדם מת"

משם הכול קרה מהר - אמבולנס וטיפול נמרץ בשניידר. "אני שוכבת ליד הבת שלי והיא לא מגיבה ולא אוכלת. הראש שלה היה נפוח בצורה שקשה לתאר, העיניים הנפוחות והיפות שלה לא הספיקו להחליף צבעים, ואני ניסיתי להבין איך דבר כזה בכלל אפשרי".

"הרופאים אמרו 'הצלת אותה', לא רציתי לשמוע"

"הימים שאחר כך היו הימים הקשים בחיי", המשיכה. "זה פחד שלא ידעתי שקיים. אחרי טיפול נמרץ עברנו לאשפוז, ומשם לשיקום בבית לוינשטיין. הרופאים חזרו ואמרו לי שוב ושוב: 'הצלת אותה', 'עוד כמה שעות והיא לא הייתה כאן'. לא רציתי לשמוע את זה. אף אימא לא רוצה להבין כמה קרובה היא הייתה לאובדן".

רוני סיפרה כי מאותו יום החיים שלה השתנו: "האמון באנשים נסדק. לא משנה כמה אני מנסה לדבר עם עצמי, עם הפסיכולוגית, עם החברים או עם המשפחה - אני עדיין לא מצליחה לתפוס את הדבר הנוראי הזה. מישהו בכלל אמור להצליח לתפוס דבר כזה? יותר מכול, הדבר שהכי קשה לי הוא שאני עדיין לא יודעת מה קרה לילדה שלי".

"איך ייתכן שתינוקת יוצאת למסגרת בבוקר ומסיימת את היום עם שבר בגולגולת? עם דימום במוח? עם דימומים ברשתית העין? מי מגן על הילדים שלנו? איך זה יכול להיות שאין חוק שמחייב מצלמות בכל גן או מסגרת שהיא?
איך זה יכול להיות? איך? איך אף אחד לא נותן דין וחשבון על המקרה הזה?", היא שואלת.

"מי מגן על הילדים שלנו? איך זה יכול להיות שאין חוק שמחייב מצלמות בכל גן?"

רוני, שהתקבלה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה, שיתפה ברגשות האשמה שהרגישה על ההחלטה להכניס את בתה למשפחתון כדי להצליח לשלב את הלימודים שלהם כה חיכתה: "האם אני לא מסתובבת עם רגשות אשם כבר חודש? אני כן. האם זה לא ריסק אותי נפשית ופיזית? חד משמעית כן. אבל חשוב לי להגיד לכל האימהות שכאן שהאינטואיציות שלנו חזקות יותר מהכול".