ניפחה במיליונים את נכסי החברה - כדי לנקום באחיה | זה מה שביהמ"ש פסק
מחלוקת שהחלה בירושה משפחתית הסתיימה בבית המשפט • האחות, שמאית מקרקעין, ניסתה לנפח את מחירי הנכסים - כדי שאחיה ישלם מס גבוה יותר • באופן חריג: השופט הטיל עליה תשלום פיצויים עונשיים


שמאית מקרקעין שמחזיקה במניות בחברה משפחתית, ניפחה במיליונים נכסים של החברה בדיווח לרשות המיסים כדי לנקום באחיה – ובית המשפט חייב אותה בפיצויים עונשיים, מהלך שנחשב חריג. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מגן אלטוביה, קבע כי מעשיה של האחות הם בעלי "ניחוח נקמני-גחמתי", ופסק כי עליה לפצות את אחיה בסך של כ-200 אלף שקלים, כולל פיצויים עונשיים.
בלב הפרשה עומדת חברת "עליס בני עמי (נכסים) בע"מ", חברה משפחתית המחזיקה בנכסי מקרקעין. האחים גדעון עליס ואחותו, שמאית המקרקעין מירי זילברמן, ירשו כל אחד שישית ממניות החברה. האחות ביקשה לרכוש מניות משאר היורשים, אך האח הצליח כמה שבועות לאחר מכן להשלים עסקה שבה הוא רכש שישית נוספת של מניות תמורת 6 מיליון שקלים – ובכך הוא גבר על אחותו.
בעקבות הרכישה, רשות המיסים סיווגה את החברה כ"איגוד מקרקעין", מה שהטיל על גדעון חובת תשלום מס רכישה. האחות, שהיא דירקטורית בחברה, פנתה לרשות המיסים מאחורי גבו של האח, והציגה להם הערכת שווי גבוהה במיוחד לנכסי החברה. כך, האחות טענה ששווי נכסי המקרקעין של החברה נע בין 90–100 מיליון שקלים, בעוד האח והחברה טענו כי שווי הנכסים הוא בסביבות ה-40 מיליון שקלים, על בסיס חוות דעת שמאיות.

גם השמאי מטעם הרשות העריך את שווי הנכסים קרוב יותר לזה של האח מאשר של האחות, ובסופו של דבר נקבע ששווי נכסי החברה הוא כ-50 מיליון שקלים. כלומר בפועל, האחות, שהיא שמאית ודירקטורית בחברה, נתנה לרשות הערכה לפיה שווי נכסי החברה הוא פי שניים מהשווי שנקבע בסוף ההליך.
הביקורת של בית המשפט: "ניחוח נקמני-גחמתי"
השופט אלטוביה מהמחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של זילברמן. הוא דחה את טענתה כי פעלה כ"אזרחית שומרת חוק" המבקשת לשלם מס אמת. השופט ציין כי האחות ניצלה מידע שהגיע אליה מתוקף תפקידה כדירקטורית והסתירה מאחיה את מגעיה עם רשות המיסים.
במהלך אחד הדיונים בתיק השופט אף ביקר את מקצועיותה: למרות היותה שמאית מקרקעין, היא מסרה לרשות המיסים הערכת שווי מופרזת ללא בדיקה נאותה או מעמיקה. הוא הדגיש כי אף שהמידע שנתנה לרשות לא היווה חוות דעת רשמית שמאית – האחות לכל הפחות "עצמה עיניים מלראות את אי-הדיוקים במידע שמסרה", והוסיף כי הפרה את חובת תום-הלב שלה כמי שהיא דירקטורית בחברה, כלומר את החובה שלה לפעול בנאמנות כלפי החברה.
השופט הדגיש כי מכיוון שמדובר בחברה משפחתית קטנה, המהווה "מעין שותפות", חלה על הדירקטורים חובת נאמנות גם כלפי בעלי המניות האחרים בחברה, שאותה היא הפרה. במקרה הזה, היא הפרה את חובת הנאמנות שלה כלפי אחיה.
בית המשפט קיבל בסופו של דבר את התביעה בחלקה, וקבע כי על זילברמן לפצות את אחיה ב-102,709 שקלים עבור הוצאות השמאות והוצאות משפטיות שגדעון נאלץ להוציא כדי להתמודד עם שומות המס המנופחות. הוא אף פסק נגדה פיצויים עונשיים במלואם, בסך 66,000 שקלים בשל חומרת מעשיה, לצד שכר טרחת עו"ד בסך 32,000 שקלים ותשלום אגרת בית המשפט.
