מרב נפטרה ממחלה קשה והותירה שתי בנות - בלי הורים ובלי משפחה גרעינית
חבריה של מרב דורי, אם יחידנית שנאבקה שנים כדי להביא לעולם שתי בנות ונפטרה ממחלה קשה, יצאו בגיוס המונים להקמת קרן נאמנות שתבטיח לבנותיה רשת ביטחון כלכלית בבגרותן • "היה לה מאוד חשוב שהן לא יידעו שהיא חולה", מספרת חברתה הקרובה, "היא האמינה שהיא תנצח גם את זה"
מרב דורי נפטרה לפני ימים אחדים ממחלה קשה, והותירה אחריה שתי ילדות קטנות – בלי הורים, בלי אחים ובלי משפחה גרעינית משלהן שתוכל ללוות אותן. בתוך האבל וההלם, חבריה הקרובים, שמלווים את המשפחה כבר שנים, החליטו להקים קרן נאמנות שתבטיח להן עתיד כלכלי יציב ככל האפשר, על אף האובדן.
"גדלנו באותה שכונה, היינו יחד בצופים, עברנו חיים שלמים זו ליד זו", מספרת מיכל מיכאלי, חברתה הקרובה של מרב מאז כיתה א', בשיחה עם N12. "מרב תמיד הייתה חלק מאיתנו – גם כשהיא טיילה בעולם, וגם כשחזרה לארץ כדי להגשים את החלום הכי גדול שלה: להיות אימא".
מרב, מורה לאנגלית ומחנכת, הייתה אידיאולוגית ודעתנית מצד אחד, וחברה שטותניקית, חובבת טיולים ומשחקי קלפים מצד שני. חבריה מספרים כי לא הפסיקה ללמוד ולהתפתח – תואר בספרות אנגלית, תואר שני במשפטים ותעודת הוראה – אבל מעל הכול רצתה להקים משפחה. כאם יחידנית, ללא הורים וללא גב כלכלי יציב, הדרך לשם הייתה קשה.
"היא עברה טיפולי פוריות מפרכים ויקרים מאוד", מספרת מיכאלי. "זה היה מאבק אמיתי. כשהיא הצליחה – זו הייתה שמחה אדירה. וכשכבר הייתה אימא, היא הייתה טוטאלית. הבנות היו כל עולמה".
"השקיעה בבנות את נשמתה"
לפני פחות משנה אובחנה מרב כחולה בסרטן ריאות בשלב מתקדם, עם גרורות. למרות הטיפולים והכאב, היא התעקשה לשמור על שגרה – ובעיקר להגן על בנותיה. "היא כל הזמן הייתה הולכת לטיפולים וחוזרת הביתה", אומרת חברתה. "היא לא הסכימה להתאשפז, ואמרה כל הזמן: 'אני צריכה לחזור לבנות שלי'. היה לה מאוד חשוב שהן לא יידעו שהיא חולה. היא האמינה שהיא תנצח גם את זה".
המחלה התקדמה במהירות. לפני כשבוע היא אושפזה, ותוך יומיים נפטרה. "גם אנחנו, שידענו שהמצב קשה, לא האמנו שזה יקרה כל כך מהר", אומרת מיכאלי. "הבנות האלה נשארו בלי הורים ובלי אחים, ולכן אנחנו עושות את גיוס ההמונים הזה".
כעת, הבנות מלוות על ידי שירותי הרווחה ונמצאות בתחילתו של הליך אימוץ. במקביל, החברים הקימו את "הקרן לילדות של מרב דורי" – גיוס המונים שמטרתו להגיע למיליון שקלים, שיישמרו בחשבון נאמנות מפוקח עד שהבנות יגיעו לגיל 18. לדבריהם, תפקידם מתמקד בהבטחת הגב הכלכלי בלבד, בעוד שהליכי האימוץ וההסדרה המשפחתית מצויים בסמכות גורמי הרווחה והמדינה. "הבנות הן הצוואה שלה", מדגישים החברים. "היא השקיעה בהן את כל נפשה ונשמתה. עכשיו, כשהיא כבר לא איתנו, המציאות שלהן השתנתה ללא הכר".
מאות ישראלים כבר תרמו בתוך יממה יותר ממאה אלף שקלים. "אנחנו לא יודעים איך ייראה העתיד שלהן", אומרת מיכאלי. "הלוואי שתהיה להן משפחה מאמצת מדהימה עם יכולת כלכלית. אבל גם אם לא – רצינו שלפחות בבגרותן יהיה להן משהו לצאת איתו אל העולם. איזו רשת ביטחון, בעולם שבו אין להן אימא לשאול אותה את הדברים שאת שואלת את אימא כל הזמן".