המסמכים מוכיחים: עיריית תל אביב מפעילה מצלמות חנייה מהסוג שנאסר על ידי בית המשפט

לפני כחודש חשפו שומרים ו-N12 כי בית המשפט המחוזי קבע שהשימוש במצלמות חניה אוטומטיות - LPR בשמן המקצועי- נעשה בחוסר סמכות ולכן הוא אסור. למרות האיסור המפורש רשויות רבות בארץ ממשיכות להשתמש במצלמות בטענה כי הטכנולוגיה שבה הן עושות שימוש שונה. הגדולה שבהן, והראשונה שהפעילה מצלמות כאלה בישראל, היא תל אביב שהכנסותיה מדוחות חניה עומדות על מאות מיליוני שקלים בשנה.

בעקבות הטענה שהטכנולוגיה ״שונה מהותית״ (הגדרה של עיריית תל אביב) ניתח שומרים שורה של מסמכים פנימיים של העירייה הנחשפים כאן לראשונה. מהמסמכים עולה בבירור כי העירייה הזמינה ומפעילה מזה לפחות 11 שנים מצלמות LPR גם אם הוסיפה עליהן שכבות מסויימות (שיפורטו בהמשך) שלתפיסתה צמצמו את הפגיעה בפרטיות. למעשה, עצם הבקשה להוספת אותן שכבות מציפה את העובדה שהעירייה הייתה מודעת לבעייתיות החוקית הכרוכה בהפעלת מערכות אכיפה אוטומטיות ללא הסמכה של הכנסת וחיפשה איך לעקוף אותה.

בנוסף להפעלת המצלמות האוטומטיות מציפים המסמכים גם סימני שאלה סביב ההליך בו נבחרה החברה החיצונית שמפעילה את המערכת. מתברר, כי לאורך 11 שנה לא פירסמה העירייה אפילו מכרז אחד בנושא. במקום נערכו לאורך השנים שלושה הליכים בשם RFI, ראשי תיבות באנגלית של בקשה לקבלת מידע. ההליך הזה לרוב משמש כשלב מקדים למכרז, ורק אם מספר הפונים מצומצם, או אם מתברר שהפונים אינם יכולים לתת מענה, הוא מחליף את המכרז. במקרה של המצלמות האוטומטיות ניגשו לחלק מה-RFIים שפורסמו לא פחות משבע חברות, אולם מכרז לא פורסם ובמקום נבחרה בכל שלוש הפעמים אותה חברה. "אם כך זה התנהל מדובר בשערוריה" אומר לשומרים גורם ברשויות המקומיות. "לא לנהל מכרז במשך יותר מעשר שנים, על גבייה בהיקף שכנראה עבר את החצי מיליארד שקל, זה מטורף".

שומרים העביר לעיריית תל אביב שורה של שאלות בנושא, כולל ביחס לראש העיר רון חולדאי שחתום אישית על חלק מהמסמכים, אולם העירייה הסתפקה בהתייחסות לחלק מהן בלבד. בקווים כלליים חוזרת התגובה על הטענה כי מדובר בטכנולוגיה אחרת, כי פסיקת בית המשפט אינה מתייחסת אליה וכי השימוש במערכת יימשך למרות הכל.

הרקע: פסק הדין חייב חקיקה

לפני כחודש וחצי קבע השופט קובי ורדי, בפסק דין נחרץ ((עת״מ 12825-12-24 סייפר פלייס בע״מ נ׳ עיריית רמת גן), כי שימוש במצלמות מסוג LPR (ראשי תיבות של License Plate Recognition) לצורך אכיפת חניה, ובפרט חניה מוסדרת בכחול־לבן, מהווה פגיעה בפרטיות ולכן בהעדר הסמכה מפורשת של הכנסת אינו חוקי. בפסק הדין אימץ השופט את עמדת היועצת המשפטית לממשלה שלפיה השימוש בטכנולוגיית LPR מהווה פגיעה בפרטיות, משום שהמערכת מזהה לוחיות רישוי באופן אוטומטי, אוגרת מידע, מצליבה אותו עם מאגרי מידע אחרים (וביניהן אפליקציות התשלום על החניה, מאגר הבעלות על כלי רכב של משרד הרישוי ועוד) ומאפשרת להסיק מסקנות על תנועותיו של אדם במרחב הציבורי.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי כלל לא עסק בשאלה אם הדו״ח מונפק אוטומטית או מאושר לפני שליחתו לנהג על ידי פקח. למעשה הוא קבע עיקרון ברור ביחס לטכנולוגיה עצמה ולפיו עצם השימוש במצלמות LPR במרחב הציבורי, ללא הסמכה מפורשת בחקיקה של הכנסת (כמו במקרה של כביש 6 או מערכת עין הנץ המשטרתית), אסורה.

פסק הדין וחוות דעת משפטית שהועברה לגזברי העיריות בעקבותיו, לא גרמו לרשויות המקומיות להפסיק להשתמש במערכות שמכניסות להם סכומי עתק. לפניות של שומרים בנושא בחרו חלק מהעיריות להגיב בצורה מעורפלת ובאופן שרמז כי הן לכאורה מפעילים טכנולוגיה אחרת שמותרת בחוק.

עיריית תל אביב החלה להשתמש ב-LPR כבר ב-2015

כדי לבחון את הטענה, ובהיעדר נכונות של עיריית תל אביב להסביר מהי אותה ״טכנולוגיה שונה מהותית״, חיפש שומרים את המכרזים שבהם לכאורה נבחרה החברה המפעילה, אלא שכאלה כאמור אין. במקום איתר שומרים RFIים (בקשה לקבל מידע שהעירייה מפרסמת) שבהם מציגה העירייה לחברות הפועלות בתחום שורה ארוכה של שאלות ביחס ליכולותיהן. המטרה של RFI מסוג זה, מסבירים גורמים ברשויות, אמורה להיות הבנה מקדימה של השחקנים השונים בשוק ויכולותיהם, ובעקבות הליך זה לרוב מפורסם מכרז.

ה-RFI הראשון פורסם בשנת 2015 ושומרים לא הצליח לאתר אותו. מפרוטוקול הדיון בוועדת המכרזים שהתבקשה לאשר את הבחירה ללא מכרז עולה שחמש חברות ענו ל-RFI אך נציג העירייה טען בדיון כי רק חברת "סייפר פלייס" עמדה בכלל הדרישות שהוצגו. הנציג גם משבח את החברה ואומר כי בית המשפט לא ביטל אפילו דוח אחד מכ-30 אלף שניתנו באמצעות מערכות של החברה עד אותה שנה.

סוגיית ה-LPR כלל לא עלתה לדיון באותה ישיבה אולם חברי הוועדה שאלו על מידת האוטומטיות של המערכת. נציג העירייה הסביר, כי פקח בודק את הדוחות ומאשר את שליחתם. חברי הוועדה התרצו ואישרו את הבחירה בחברת סייפר פלייס, ללא מכרז כספק יחיד, ל-7 שנים, תקופה שנחשבת ארוכה מאוד.

שש שנים לאחר מכן, ב- 2021 פירס ה העירייה RFI חדש למערכות האכיפה. הסעיף השני במסמך הוא דרישה ליכולת LPR אחודה. בהמשך המסמך המונח מופיע עוד כמה פעמים סביב יכולת הפקת הדוחות ותיקון עצמי של טעויות בזיהוי מספרי הרישוי. כמו כן מופיעה דרישה ליכולת ממשק עם מערכות העיריה, משרד התחבורה ועוד - הצלבה שכאמור לפי חוות הדעת של היועמ״שית מייצרת את הפגיעה בפרטיות. החידוש בהשוואה ל-2015 היה שהעירייה דרשה שהמערכת תוכל לפעול גם מכלי רכב נוסע וכן העניין שהביעה בכמה דוחות שנתיים ניתן להפיק ממנה: מ-5000-10,000 באפשרות הכי נמוכה שהחברות נדרשות לסמן ועד יותר מ-300 אלף.

ל-RFI הזה כבר ניגשו 7 חברות שלחלקן היה ניסיון בהפעלת מערכות דומות, אולם פרוטוקול הדיון מיולי 2021 מראה כי נציג העירייה סבר שאף אחת מהן, כולל חברות מוכרות כמו מוטורולה או בינת, לא עמדו בדרישות. מעבר לזה טען הנציג בדיון, כי החלפת סייפר פלייס תחייב עלויות שיסתכמו ב-9 מיליון שקלים. גורם ברשויות המקומיות שעבר על המסמך לבקשת שומרים הביע תמיהה ביחס לנתון. "איך הוא ידע כמה זה יעלה אם בכלל לא פורסם מכרז?", הוא תוהה. "אולי החברה הזוכה הייתה מוכנה לכסות את הסכום?". כך או אחרת חברי הוועדה לא הקשו ואישרו את הבחירה בסייפר פלייס לשלוש שנים נוספות. על הפרוטוקול, יצויין חתום בין היתר גם ראש העיר רון חולדאי.

ב-2024 הסיטואציה פחות או יתר חוזרת על עצמה. ב-RFI מופיעה דרישה ברורה ל- LPR, ושבע חברות מגישות מועמדות. בישיבה של ועדת המכרזים שוב ביקש נציג העירייה לפסול שש מהחברות הפונות. הפעם דווקא תהה אחד מחברי הוועדה כיצד ייתכן שמכרז לא מפורסם לאחר כל השנים, אולם הוא מתרצה לאחר שנאמר לו שמעבר לחברה אחרת יעלה לעיריה 10 מיליון שקלים וסייפר פלייס נבחרת כספק יחיד לעוד שלוש שנים עד 2027.

כאמור, אחד הטיעונים המרכזיים של עיריית תל אביב, כמו גם של רשויות אחרות שעושות שימוש במערכת, הוא שלא מדובר במערכת אוטומטית לחלוטין, מאחר שפקח מאשר את הדו״ח. אלא שטיעון זה כלל לא רלוונטי להכרעה המשפטית ביחס לטכנולוגיה עצמה.

גם עמדת המדינה וגם פסק הדין מבהירים: הפגיעה בפרטיות נובעת מעצם ההצבה והשימוש במצלמות LPR והשימוש האוטומטי במאגרי מידע ויצירת מאגרים חדשים באופן עצמאי, ולא מהשאלה אם אדם לוחץ על כפתור בסוף התהליך. זהו בדיוק ההבדל שבין מצלמת וידאו רגילה לבין מערכת זיהוי חכמה.

עוד לפני פסק הדין, כבר בשנת 2012, קבעה הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו״ט), – הגוף שקדם לרשות להגנת הפרטיות- בהנחיה 4/2012, כי מערכות צילום המפעילות טכנולוגיות זיהוי לוחית רישוי נכנסות לגדר מאגר מידע לפי חוק הגנת הפרטיות וכן כי אותן מערכות LPR מאפשרות זיהוי אדם, אגירת נתונים, חיפוש ושליפה לפי פרמטרים מזהים, ולכן הן פוגעות בפרטיות גם אם חלק מהמידע נמחק בהמשך או אם קיימת מעורבות אנושית.

עיריית תל אביב בתגובתה העדיפה שלא להתייחס לשאלות הנקודתיות שהעביר שומרים ולא לפרט מה היא אותה טכנולוגיה שבה לטענתה היא משתמשת. הנה התגובה כלשונה.

עיריית תל אביב: ההתקשרות עם חברת סייפר פלייס בוצעה בהתאם לדין הקובע פטור ממכרז במקרה של ספק יחיד. לאחר בחינה מקצועית שנערכה על ידי גורמי המקצוע בעירייה, לרבות ביצוע הליך RFI שבמסגרתו נבדקו המערכות הקיימות בשוק, נמצא כי המערכת שמספקת חברת סייפר פלייס הינה היחידה בעלת היכולות הטכנולוגיות הנדרשות. ממצאי הבדיקה וחוות הדעת המשפטית הובאו לדיון בוועדת המכרזים של העירייה, אשר קיבלה את ההמלצה להכריז על החברה כספק יחיד. לעניין עצם השימוש במצלמות, הטכנולוגיה בה נעשה שימוש במערך האכיפה העירוני שונה מהותית מטכנולוגיית ה -LPR אליה התייחסו חוות הדעת של המשנה ליועמ"ש ובית המשפט המחוזי. לפיכך, פעילות מערך האכיפה העירוני עומדת בהוראות הדין וממשיכה כסדרה.