טהוניה רובל משחזרת: "היא סיימה את חייה במחנה פליטים בסודן"

חג הסיגד, שמצוין היום (חמישי) בקרב בני העדה האתיופית, מייצג את הכמיהה העזה לאיחוד עם האל, והתקווה רבת השנים שהייתה לעלות לארץ ישראל ולמצוא מנוחה. בסרט "סיפור דרך" יוצאת הדוגמנית טהוניה רובל בעקבות המסע הבלתי הנתפס של משפחתה שסיכנה הכל כדי להגיע לישראל (הערב, חמישי, אחרי "הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון 2026", קשת 12).

"אני מתלווה לאחותי ששרדה את המסע. אנחנו 13 ילדים, יש לי שתי אחיות שאחת שרדה ואחת לא. זו שלא שרדה יצאה עם בעלה, הם הלכו את כל 5,000 הק"מ לסודן ומשם הגיעו הכוחות הישראליים לחלץ אותם ולהביא אותם לארץ. היא לא שרדה", סיפרה לנסלי ברדה ב"חדשות הבוקר".

"הפעם אני מספרת את סיפור הגבורה של אחותי ששרדה, הגיעה לארץ והקימה משפחה. היא התחתנה באתיופיה, ושם את עוברת לגור עם משפחת בעלך והוא מחליט. זה לא משנה כמה את צעירה, לא שואלים", המשיכה. "שאחותי הבכורה ז"ל יצאה לדרך, היא לא עדכנה את אבא שלי. מהסיפורים שמספרים בבית אומרים שאבא שלי עשה חצי דרך כדי למצוא אותה ולא הצליח. אחותי הייתה הרה, הילד לא שרד וגם היא לא בסוף. היא סיימה את חייה במחנה הפליטים בסודן, היא קיפחה את החיים שלה אבל אני חושבת על האומץ שהיה לה לעשות את זה בגיל מאוד צעיר".

המשפחות סוחבות כאלו שלא שרדו.
"יש 4,500 משפחות שעלו, 10,000 איש עשו את המסע ולא כולם שרדו. אבל יש מי ששרד ומספר את הסיפורים כדי שנוכל לספר לילדים שלנו. הסיפור עדיין מטלטל כי אני לא קולטת, אני עליתי במבצע 'שלמה' שהיה הרבה יותר פשוט, היו מטוסים ולא היינו צריכים לעשות את המסע המטלטל הזה. לי זה קל יותר, אבל כל הזמן אני חושבת כמה פעמים תפסתי את הראש ואמרתי לאחותי 'איזה אומץ, איך יכולת לעשות את זה?'".

ומה התשובה שלה?
"הכמיהה להגיע למדינת היהודים, מקום שהם שייכים אליו. דיקטטוריה שלטה באתיופיה, הם הבינו שהם לא שייכים. כשהוקמה המדינה הם רצו רק להגיע ל'ירוסלם', לא עניין אותם מה הם משאירים מאחור ולאן הם יגיעו. זה לא פשוט, התרבות שונה לגמרי וצריך להתאקלם בתרבות הזו".

הישראלים לא מכירים מספיק על זה.
"לא סתם אני נמצאת בעולם הזה, כל בן או בת עדה שנמצאים בתקשורת מנסים להראות את הדברים שלנו, לספר את הסיפורים. מאז שאני מספרת את הסיפורים האלה, בני נוער מדברים ושואלים שאלות".