"כואב להם דגל ישראל בעין": ונדליזם בפינת הנצחה ללוחם שנפל

אימו של רס"ן רועי צ'אפל, מפקד פלוגת עורב בגדס"ר נח"ל שנפל בקרב על ניר יצחק ב-7 באוקטובר, הגיעה לפני יומיים (שני) בבוקר לפינת ההנצחה לזכרו בזכרון יעקב כדי לשתות שם את הקפה של הבוקר ביום הולדתה. "היא רצתה להיות קצת עם רועי", שיתפה אחותו, שחר טל-גולדמן. "להרגיש אותו קרוב". אבל מה שחיכה לה שם היה קשה מנשוא: השחתה, לכלוך, סימנים ברורים של ונדליזם וגם מכתב אנונימי מקומם.

לדברי בני המשפחה, שתילים שנשתלו לאחרונה נעקרו ממקומם, סיכות יחידה נתלשו, ציוד שהונח במקום פוזר, ובשטח נמצאו בדלי סיגריות ופסולת. "זה היה קפה של יום הולדת. לא אזכרה, לא טקס. רגע פרטי של אמא עם הבן שלה", ציינה שחר בפוסט שפרסמה.

הפגיעה הקשה ביותר, לדבריה, לא הייתה הוונדליזם עצמו, אלא מכתב אנונימי שהושאר בתוך הפק"ל שבמצפור, ובו בקשה להסיר את דגלי ישראל ואת דגל חטיבת הנח"ל מהמקום. "הדגלים בולטים בחריגותם בנוף הטבעי והמקסים של ואדי כברה", נכתב. "אין לנו שום דבר נגד הסמלים, אך מיקומם פוגע בנוף הפתוח של הוואדי. רואים אותם למרחוק, גם כשהולכים בשבילי שמורת הטבע על צלע ההר ממול".

"לתושבים מסוימים מפריע בעין שיש דגל ישראל בפינת הנצחה של לוחם", אמרה שחר. "לוחם שהגן עליהם, כדי שהם והילדים שלהם יוכלו לחיות כאן ולטייל בשבתות. כואב להם הדגל בעין. תדמיינו שאתם מגיעים למקום שבו אתם פוגשים את מי שאיבדתם - ומישהו בחר דווקא שם להשאיר לכלוך ושנאה".

"הוונדליזם חוזר על עצמו, זה מביא המון כאב"

בשיחה עם N12 סיפרה כי פינת ההנצחה סובלת מהשחתות חוזרות ונשנות: "לפני חודש היה שם גרפיטי על הספסלים, ניקינו וצבענו מחדש - ואז זה חזר. פעם זה גרפיטי, פעם פסולת, תלישת סמלי היחידה, צואת כלבים או מדורות בפינת הנצחה שמשאירים אחריהן לכלוך. זה פשוט קורה שוב ושוב".

למשפחה אין בשלב זה כל מידע על זהות האחראים להשחתה - וגם לא למכתב. "אין לנו מושג מי עומד מאחורי זה", הבהירה. "יש כאן שני אירועים - גם ונדליזם חוזר וגם המכתב האנונימי. לצערי עדיין לא הותקנו מצלמות שמחוברות למוקד של המועצה למרות שהובטח שזה יקרה".

גם ניסיונות לטפח את המקום נתקלו בפגיעה מכוונת. "בחורף שעבר שתלנו פקעות כדי שתהיה פריחה, ומישהו חפר והוציא אותן. זה לא טבע - זה מעשה ידי אדם. המצפור היה אמור להיות עוגן של שלווה וחיבור לרועי - והוא הפך למקום שמביא המון כאב".

לאחר מקרים קודמים של השחתה, המועצה המקומית זכרון יעקב צבעה מחדש ספסלים שנפגעו מגרפיטי ותלתה במקום דגלי ישראל ודגל של סיירת נח"ל, בניסיון לצמצם את הפגיעה. "הדגלים נתלו מתוך מחשבה פשוטה - שאולי ליד דגל, אנשים ירגישו אי-נוחות להשחית", הבהירה שחר.

היא השוותה את המצפור לפינות הנצחה אחרות ברחבי הארץ, שבהן דגלי ישראל מתנוססים כחלק טבעי מהזיכרון. "מעולם לא חשבתי שזה לא בסדר", ציינה. "להפך - זה מזכיר לי בזכות מי אנחנו כאן. זה מזכיר לי צניעות, ענווה, ואת הכאב שמקיף אותנו".

לכותבי המכתב האנונימיים ביקשה לשלוח מסר ברור: "תתביישו. זה לא ונדליזם של שוליים. זה כישלון של מרחב ציבורי לשמור על זיכרון ועל אנושיות. אני כועסת שאחי נהרג עבורכם. זה לא מגיע לכם. זה לא מגיע לי. וזה בטח לא מגיע לאמא שלי ביום ההולדת שלה".

למרות הצער על כך שרועי מוזכר בנסיבות כאלה, אחותו מקווה שהחשיפה תעודד את הציבור להגיע למצפור ולהכיר את דמותו. "רועי היה מהאנשים שהיו מטיילים תמיד עם שקית בתיק, אוספים זבל - לא רק של עצמם אלא גם של אחרים. הוא היה מגיע לאנדרטאות האלה ומנקה אותן. יש כאן אחריות חברתית של כולנו. אם אנחנו לא שומרים על פינות זיכרון ועל אנדרטאות - זו לא חברה שהייתי רוצה לגדל בה את הבנות שלי".