עידן עמדי: "שמחה גדולה על החטופים שחוזרים - אבל גם פחד גדול מהיום שאחרי"

הזמר ולוחם עידן עמדי התראיין אתמול (שבת) ל"פגוש את העיתונות", וכאחד שהפך לסמל ציבורי לאורך השנה האחרונה, בין הופעות הבמה, ללחימה בעזה שבה נפצע קשה ועד לקרבתו למשפחות החטופים והחללים, סיפר על התחושות שמלוות אותו עם סיום המלחמה, "החורים" שלטענתו נותרו בהסכם החטופים, החששות לקראת ה"יום שאחרי" ובבקשה להבטיח הבאת כל החללים הביתה.

תודה לאל, תודה, עכשיו טוב, עכשיו טוב.

מה התחושות שלך כשאנו רואים את המלחמה מגיעה לנקודת הסיום?

תחושות מעורבות, נראה לי כמו הרבה אזרחים ישראלים ובטח לוחמים שהשתתפו במלחמה הזו. אני לא ממש אוהב לדבר על כל מלחמת הקרדיטים שיש פה בזמן האחרון, אבל החברים שלי ממש צפים במחשבותיי וכמובן משפחות החטופים שאנחנו הרבה מאוד זמן בתוך האירוע הזה, אז תחושות מעורבות. מצד אחד שמחה מאוד מאוד גדולה לראות את כולם בבית, את החיים בבית, וגם קושי מסוים וחשש מסוים מהיום שאחרי.

מה זאת אומרת? איזה זווית של היום שאחרי?

אני חושב שגם בעניין ההסכם הזה אנחנו כרגע באיזשהו הסכם מסגרת שבו נאמר ככותרת ש-48 החטופים, החללים והחיים כאחד ישובו, ואנחנו מבינים שיש חורים להסכם הזה.

אתה וחברים שלך שפכתם דם במקום הזה כדי להכריע את חמאס ולהכריע את החטופים

כן. גם המלחמה בתוך המנהרות ובעצם לצעוד בתוואים - כמובן שיש תחושת הצלחה, וגם לאחר 3 מלחמות שבהן לחמתי, אני חושב שזו המלחמה הראשונה שאנחנו יוצאים בתחושה שהצלחנו, אז כמובן שיש תחושת שמחה על הדבר הזה ולצד זה גם כאב גדול עם כל מי שאיבדנו. הרבה מאוד משפחות, גם משפחות שכולות, גם משפחות פצועים, גם של כאלה שאנחנו עוד לא רואים עכשיו אבל הגל הזה שיבוא עוד מעט.

בהופעה שלך יש קטע שמגיעות משפחות עם הפוסטר של התמונה של הילד והדגל של הילד והמשפט שמוביל אותו בחייו

בכאב אני אומר שזה הפך להיות קלישאה אבל הילדים האלה באמת צעדו לאורם של המשפטים האלו, של הסיסמאות שאנחנו כולנו מקווים לשלב בחיים שלנו. אני חושב שהכאב הגדול זה על מי שהם היו בחיים.

אתה מלווה שנים רבות את משפחתו של הדר גולדין  - יכול להיות שהוא חוזר הביתה ביום שני

ננסה להלך פה בין הטיפות כי אנחנו מבינים שבהסכם הזה של החללים יש כל מיני "חורים" ואני מרגיש היום שאני מייצג את משפחות החללים בכך שאנחנו חייבים נספח שמצטרף להסכם שמאפשר לנו להביא את כל החללים.

טוענים שאנו לא יודעים איפה כולם

אנחנו מבינים שלהסכם יש צד אדום וצד צהוב. הצד הצהוב זה הפרימטר - הצד שלנו. הצד האדום הוא הצד שעליו חמאס התחייב שמשם הוא מביא את החללים ושם יש מספר מסוים של חללים שהוא טוען שהוא לא יכול להגיע אליהם. אני אומר בזהירות אבל מערכת הביטחון אומרת היום שהיא תדע להגיע לאותם מקומות ולנסות להביא את החללים ולכן חייבים את הנספח עם האפשרות שתהיה לצה"ל להמשיך להגיע לאותם מקומות. 

אנחנו מכירים את התוואים אבל הם כבר לא נראים כמו שהם היו נראים עד לפני כמה חודשים ולכן יצטרכו לבצע פעולות שיכולות לקחת גם חודש וחודשיים והחשש הכי גדול הוא שלחץ בין לאומי ידחק את צה"ל.

בצד הצהוב יש משהו בהסכם שאומר שיקום ארגון בין-לאומי לשיתוף מידע וחמאס יעביר מידע. גם זה מעורפל ואנחנו מנסים להבין מה זה אומר.

איך אתה מתרגם את המידע בשטח לפני שהשטח משתנה

האופטימיות כרגע היא שבמערכת הביטחון אומרים - "אנחנו מהפרימטר לא נזוז". עם זאת, אנו מבינים איך המציאות עובדת והחשש שלנו שבעוד כמה חודשים יגיעו לכאן האמירתים או כוח אחר ויגידו שבשביל משילות אנחנו צריכים שתצאו ותתרחקו לקו הקיבוצים. 

כמו עם הדר גולדין תמיד יהיה משהו דחוף יותר עם עזה כמו סיוע של כסף קטארי או מתן הקלות

בשנת 2018 יצא ממשרד רה"מ נתניהו כל נושא ההסדרה מול עזה שאומר שלא תהיה הסדרה ולא יינתן שום דבר לעזתים עד שנדע מה מצבם של אברה והישאם ומצבם של גולדין ושאול אנחנו אמנם יודעים אך הכוונה הייתה למיקומם, ולמעשה פעם אחר פעם גם בקורונה וגם בהסדרות, נכנס כסף קטארי וסחורות.

למה אנחנו רוצים את הגופות של האחים סינוואר?

אני לא רוצה לפרש את המדיניות של ישראל אבל חושב שזה טוב שישראל משאירה לעצמה גזרים וגם גופות של מחבלים כאלו ואחרים. החשש הכי גדול הוא שנוותר על שטח טריטוריאלי ועל הפרימטר מבלי להשיב את כל החללים ובעצם שניתן לעזה מהלך של שיקום מסיבי יותר ממה שמדברים עליו כרגע. 

אתה לא קונה את זה שיש כאלו שלא יודעים על מיקומם?

יש כאלו שלא יודעים בדיוק איפה הם נמצאים. כן מבינים את האזור הכללי ואת התוואים ובשביל זה אנחנו צריכים חופש פעולה לצה"ל ולצוותים שמטפלים בזה וזה יכול לקחת גם חודשים.

כלוחם ומי שהפך לסמל - אתה מאמין שזה הסבב האחרון מול עזה?

אני מודה שלא. אני פסימי מטבעי לצערי. אופטימי לגבי העם הזה ופסימי לגבי האויבים שלנו ואני חושב שכל עוד בצד השני של הגדר יהיו אנשים שרוצים להרוג אותנו אנחנו נחיה על חרבנו. 

בצו 8 הבא שתקבל תגיע?

אני אגיע. 

אין ווטו בבית? חזרת לעצמך?

עדיין לא לגמרי. יש לי עוד סדרת ניתוחים קטנה לעבור אבל אני אחזור. 

בעונה 4 של פאודה נפצעת בסוף לצד אירוע חטיפה מורכב ופתאום המציאות הזו נתנה לנו כל כך הרבה בפנים, חשבת על זה?

האמת שבסרט אחר שצילמתי, כביש הסרגל, עשו לי פציעה ברגל ממש אחת לאחת איפה שחטפתי את אחד הרסיסים הגדולים, אבל אני חושב שהשנתיים האחרונות עולות על כל דמיון לצערנו. מה שעברנו אני בחלומות הכי פרועים וקשים שלי לא דמיינתי. 

עם כל הכבוד לאויבינו, קורה לנו המון בפנים - גם פה הפכת למישהו שמשדר לכולם. את הפצע והשסע הזה יש דרך לרפא?

אני רוצה להגיד שכן. אני רוצה להאמין שאנחנו צריכים קצת פחות לדבר על עצמנו ויותר לנסות לעשות טוב, אני יודע שזה נשמע סיסמאות וסטיקרים אבל אני באמת מאמין בזה. אתן את הדוגמא מהשבועות האחרונים של עצומת האמנים, ולאחר מכן שתקפו אותי על ההשתתפות בטקס המשפחות. אנחנו חייבים להתחיל לדון את המציאות על פי המקרה ולא על פי סטיקרים שיש מסביב. גם פה וגם פה אני מסרב שמישהו ישים אותי בצד כזה או אחר. אני חושב שרוב האנשים שלחמו איתי ולצידי מרגישים בדיוק ככה. 

אתה לא מתראיין כדי לקדם את עצמך, באת לדבר על החטופים, אך עם זאת - עד כמה זה נטל להסתובב בתור עידן עמדי כיום?

אני מעדיף לא לענות עליה. אני אענה על מה שאמרת בהתחלה. אני פה כי אני רואה את משפחת גולדין צועדת בשביל הסבוך והמורכב הזה כל-כך הרבה שנים. אני הייתי בהלוויה של אורון שאול, וכל הדרך שם אמרתי לעצמי, שהמשפחה שלו זכתה לקבור אותו ואני פשוט אומר לעצמי שלא הגיוני שלא אהיה במקום הזה ואדבר על המשפחה המופלאה הזו שצועדת במאבק הזה כלכך הרבה שנים ושחלילה אני מקווה שהדבר הזה לא יחזור וישתנה עכשיו בזמן אמת ושניפטר מהסוגייה הזו.