אמילי דמארי נפגשה לראשונה עם גלי וזיוי ברמן: "רק עכשיו, גם אני שוחררתי מהשבי"
שורדת השבי הגיעה לבית החולים לפגוש לראשונה את חבריה שנחטפו איתה משכונת "דור צעיר" בבוקר 7 באוקטובר • מאז שוחררה, במשך 267 יום, ניהלה מאבק להחזרתם • "לראות אתכם כאן חופשיים, נושמים, מחייכים - זה נס", כתבה בפוסט שפרסמה באינסטגרם • צפו במפגש המרגש
שורדת השבי אמילי דמארי פגשה אתמול (רביעי) בבית החולים את שני חבריה הטובים, התאומים גלי וזיוי ברמן, שנחטפו יחד איתה בבוקר 7 באוקטובר והושבו בתחילת השבוע לישראל. "הלב שלי מתמלא בכל נשימה שלכם, מהיום - לא נפרדים יותר", כתבה בפוסט שפרסמה באינסטגרם. מאז שוחררה בינואר האחרון - ניהלה מאבק עיקש לשחרור חבריה שבאו לעזרתה בבוקר השבת השחורה.
בבוקר 7 באוקטובר עשרות מחבלים פשטו על שכונת "דור צעיר" שבכפר עזה. עם הישמע היריות בקיבוץ ביקשה דמארי מגלי שיגיע להיות איתה. לאחר מכן פרצו המחבלים לדירתה וחטפו אותם לעזה.
"ביום הנורא ההוא שלחתי לך הודעה 'אני מפחדת' והתייצבת אצלי תוך דקה - הנוכחות שלך הרגיעה אותי", שחזרה אמילי בפוסט שפרסמה אחרי המפגש. "כל כך רציתי כבר לראות אותך, לשמוע מה עברת. שתשלים לי חלקים שחסרים לי ונמחקו לי מהראש עוד מאותו יום".
"עם זיוי הייתי ב-40 הימים הראשונים שלי בשבי", כתבה אמילי. "נזכרת בלילות הארוכים, באיך החזקנו אחד את השני, בשיחות הנפש ההן שאפילו בדור צעיר לא דיברנו ככה אף פעם". היא סיפרה על אחד הרגעים שחוו יחד בעזה: "הבית שבו החזיקו אותנו קרס עלינו. הלבישו אותנו בבגדים עזתים והוציאו אותנו מהר מהבניין. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו שמיים מאז החטיפה. ואז ראיתי את העגיל שלך מבצבץ מהחיג'אב ופחדתי שבגללו יזהו אותנו העזתים".
היא המשיכה: "מהר הורדתי לך אותו והיום אני יכולה לספר לך ששמרתי עליו עד היום האחרון שלי בשבי - וככה הרגשתי שאתה איתי כל הזמן. לצערי ביום השחרור בני העוולה לקחו לי אותו. העגיל אמנם נשאר בעזה, אבל אנחנו כאן. חופשיים".
שורדת השבי סיפרה על ההתמודדות שלה בארץ במשך 267 ימים ללא חבריה הטובים. "מאז שחזרתי, הלב שלי לא היה שלם. הלכתי למשחקים של מכבי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר. אפילו כשהם לקחו אליפות - הייתה בי תחושת ריקנות. כי שום ניצחון לא שלם כשאתם לא פה איתי".
"היום אני יכולה להגיד בקול רם - רק עכשיו, גם אני שוחררתי מהשבי", כתבה והדגישה: "שבי של רגשות אשם - על האוכל שאכלתי, על האוויר שנשמתי, על כל חיוך שחייכתי".
"ועכשיו, לראות אתכם כאן חופשיים, נושמים, מחייכים - זה נס. זה החיים. זה האור הכי חזק שיש. גלי וזיוי - אתם הגיבורים שלי. ניצחנו. שרדנו. אנחנו פה ביחד! הלב שלי מתמלא בכל נשימה שלכם. בכל חיוך. מהיום - לא נפרדים יותר".