לישי מירן-לביא בריאיון: "החודשיים האחרונים לפני השחרור היו קשים, ידעתי מול מי אנחנו עומדים"

738 ימים חיכו שי לישי מירן-לביא ובנותיה הקטנות, רוני ועלמא, לעמרי, שנחטף על ידי מחבלים בבוקר 7 באוקטובר מבית המשפחה בנחל עוז. היום (חמישי) פחות מחודש מאז שחזר לחיק משפחתו, לישי סיפרה בשיחה עם חדשות 12 על ההיכרות המחודשת בין בן זוגה לבין הבנות, על מה שעבר עליו בשבי חמאס וגם על עצמה, ועל הדרך שעשתה בשנתיים האחרונות, כולל המאבק הענק להשבתו והאוזן הקשבת שמצאה דווקא בארצות הברית.

השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך עכשיו היא, מה שלומך את? אחרי שנתיים של מאבק? מה שלומך?
"אני אומר בכנות שאני עדיין לא יודעת. זה נשמע מוזר, אבל אני עדיין לא באמת יודעת. אני כן יודעת שאני מתחילה לרצות להבין באמת מה שלומי - הכול מאוד מורכב. יש את עמרי, את האושר הגדול מזה שהוא חזר ואיתנו, ולראות אותו עם רוני ועלמא, וגם בכנות, לא לישון לבד".

"ויש גם את המקום שבמהלך השנתיים האחרונות אני כלישי, חוויתי המון דברים. גם ב-7 באוקטובר וגם לאורך הזמן, ועדיין לא התעסקתי איתם. זה עוד יגיע".

ומה שלומו של עמרי?
"עמרי חופשי. זה הדבר הכי חשוב. הוא חופשי, נושם, מחייך ורואה את הבנות. יש לנו דרך. הן היו מאוד קטנות, חצי שנה ושנתיים כשהוא נחטף. הקטנה בכלל לא הכירה אותו ולא זכרה אותו, רק דרך סיפורים שלי, של רוני ושל התמונות".

"הפגישה בין עמרי ועלמא הייתה מאוד טבעית - היא ישר הלכה לקבל חיבוק. יש איזה שהן מנטרות שהתקבעו, והיינו מאוד עם האמונה הזו ש"אבא חוזר". כשהוא חזר, עלמא אמרה "אבא יצא מהתמונה". עם רוני זה אחרת. היא הייתה בת שנתיים, וזוכרת גם את אותו יום. היא עדיין בודקת אם אבא באמת חזר וכל יום שואלת אם הוא יישאר בבית כשהיא תחזור".

"יש מקום שצריך להבין ולפתוח מחדש יחסי אמון, שאנחנו צריכים לבנות איתן מחדש. סוג של פחד מנטישה, אם הוא ילך עוד פעם לעזה. באחד הימים, רוני אמרה לעמרי שהיא תחזיר אותו לעזה, והוא ענה לה שהוא לא רוצה לחזור. היא ישר הגיבה ואמרה לו 'נכון, הם לא נחמדים, זה היה בצחוק'. היא כל הזמן בודקת אבל אני חושבת שביום שבת כשהיא שאלה אותו לגבי זה שהם היו מכינים לימונדה ביחד, הוא מאוד נהנה מזה, כי הוא הבין שהן באמת זכרו את הדברים הקטנים. כל הורה יכול להבין לדעתי שזה הדבר".

"רוני כל הזמן בודקת אם אבא ילך עוד פעם לאן שהוא. אם הוא ילך שוב לעזה. בונים איתן את האמון מחדש"

לישי מירן-לביא על ביתה הבכורה ואביה עמרי

מה עמרי מספר על מה שהיה שם?
"דיברו על התעללות של ממש. היו זמנים קשים, היו תקופות קשות, היו תקופות פחות קשות. היו תקופות בלי אוכל והיו תקופות עם אוכל. למעלה, למטה ובכל מיני מקומות. אני חושבת שאני אשאיר את זה לו. אני חושבת שכל אחד מהשבים הוא שורד אמיתי, ששרד שם כל יום ביומו. היו תקופות לעמרי שבהן הוא גם היה לבד, וזה משהו שהוא באמת רק שלו".

"את עמרי יותר מעניין מה קרה פה, למרות שכל צד רוצה להשלים את הצד השני. אותו יותר מעניין מה שאנחנו חווינו, איך אני עברתי את הזמן הזה ואיך המשפחה. יש לנו המון שיחות לתוך הלילה - כשהכול נרגע ושקט. זה הדבר שהכי התגעגעתי אליו, לשבת בסוף היום עם כוס בירה או וויסקי, לנשום את היום ופשוט לדבר".

הוא עוד לא היה בנחל עוז.
"כשעלינו על המסוק הוא ביקש לעבור מעל נחל עוז וראה את הקיבוץ מלמעלה, אבל הבית שלנו נשאר כמו שהיה לפני שנתיים - קפוא בזמן. החלטתי שאני פשוט משאירה אותו וכשעמרי יחזור הוא יחליט אם הוא רוצה משם משהו או לא. אני חושבת שאנחנו צריכים להחליט איפה ממשיכים ואם חוזרים לאזור הזה, שאני גדלתי בו והוא הבית שלי, אבל מצד שני יש בו פצע מאוד-מאוד גדול ואנחנו צריכים להבין אם אנחנו מסוגלים להתמודד איתו או לא".

מאיזה דברים עמרי יותר נהנה עכשיו, אחרי שנתיים בשבי?

"זה מאוד מורכב, כי הם חופשיים, אבל עמרי לא באמת מבין מה זה אומר. הוא לא מבין כמה הוא באמת מוכר. הוא השבוע היה בהורדת השלט שלו במשרד עורכי דין במיתר ופתאום הבין שבמשך שנתיים היה שלט ענק עם הפנים שלו שתלוי על המשרד".

"אין לו רשתות חברתיות בכלל, הוא לא אדם של הדברים האלה מלכתחילה ופתאום הפך לאדם מוכר. זה סוג של התמודדות".

"עמרי סיפר שהוא הרגיש אותנו במנהרות, וכשהוא אמר את זה הרשיתי לעצמי לבכות לשנייה. סיפרתי לו שכל לילה רוני הייתה מדברת אליו ואחותה הייתה מצטרפת. כשרוני אמרה שהוא לא שומע אותנו אמרתי לה "אבא מרגיש אותנו", ואז הוא סיפר שהוא באמת הרגיש אותנו".

עד כמה דיברו איתכם בממשלה מאז החזרה?

"עד היום, אני מחכה כבר תשעה חודשים לפגישה עם ראש הממשלה. מסיבות כאלה ואחרת הוא לא נפגש איתי. גם השר דרמר. לא דיברו איתנו".

עמרי ידע משהו על ההפגנות בארץ? על המטה?

"הוא יודע. לא הרבה אבל יודע. אחת הפעמים היחידות שהוא ראה אותי הייתה כשהכרזנו על השבתת המשק, ואחד הדברים הראשונים שהוא אמר לי היה "את השבתת את המדינה?". הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'מכל הדברים שעשיתי - חשפתי את הכול לעיני הציבור - זה מה שראית?. צחקנו אבל אמרתי לו שנדבר על זה בהזדמנות, ושלא הייתי לבד בתוך זה. הוא ראה את זה משם והוא אמר שזה נתן להם שם המון כוח".

היה רגע שנשברת או היית קרובה לזה? שנתיים ארוכות של עליות ומורדות

"החודשיים האחרונים היו ממש קשים. אמרתי לעצמי כבר שזה הולך לקחת שנים, למרות שהאמונה הייתה - כבר הייתי במקום שאמר שזה לא יקרה. בערב ראש השנה הייתה פגישה עם הרמטכ"ל, פגישה לא פשוטה והיום כבר ניתן לומר שהיא הייתה עם המשפחות שבניהן היו בעיר עזה. פחדנו כשהם נכנסו, הם היו מאוד קרובים אליהם שם".

"אני זוכרת את עצמי מסתכלת על הרמטכ"ל ופשוט אומרת לו 'בואו תשחררו אותנו מזה, מכל הדבר הזה'. מאוד סמכתי על עמרי כל הזמן, אבל ידעתי מול מי אנחנו עומדים וכמה בכל רגע זה יכול להשתנות".

מה נאחל לכם להמשך? יום אחד עמרי ידע איזה אישה לביאה יש לו ומה עשית בשנתיים האחרונות

"שיקום קל לעמרי ולבנות".