בניגוד לפסיקת בג"ץ: הבעייתיות בבחירה של לוין לפיקוח על חקירת הפצ"רית

שר המשפטים יריב לוין הטיל אמש (שלישי) את הפיקוח על חקירת הפצ"רית לשעבר על השופט בדימוס יוסף בן-חמו. החלטתו של לוין התקבלה בניגוד להחלטה של בג"ץ, שקבעה כי הוא רשאי להטיל את הפיקוח על החקירה על עובד מדינה בלבד - הגדרה שעליה לא עונה השופט בן-חמו.

• הקשר בין מועמדו של לוין למפלגת הליכוד

ההנחיות של בג"ץ מול הפעולות של לוין

עובד מדינה

• השופטים קבעו: המועמד חייב להיות "עובד מדינה מכהן".
• בפועל: השופט בדימוס יוסף בן-חמו איננו עובד מדינה. 

התייעצות עם הפרקליטות

• השופטים קבעו: כי הם עדיין מזמינים את הצדדים להגיע לפשרה בנוגע למועמד. לכן אם לוין רצה לסטות מהחלטת בג"ץ בנוגע לקריטריון של מועמד שהוא עובד מדינה, היה עליו להגיע לפשרה עם הפרקליטות בהתאם להצעות שהשופטים העלו בדיון. במידה ולוין לא מוצא מועמד - עליו להתייעץ עם הפרקליטות ולמצוא מועמד מוסכם - שופט מחוזי מכהן או שופט עליון בדימוס.
• בפועל: לאחר שלא מצא מועמד מתאים - החליט השר לבחור בבן-חמו על דעת עצמו.  

זיקה פוליטית

• השופטים קבעו: המועמד חייב להיות "ללא זיקה פוליטית". 
• בפועל: בן-חמו שקל להתמודד לראשות עיריית טבריה מטעם מפלגת הליכוד. 

הטריק של לוין: להפוך את בן-חמו לעובד מדינה

במכתב ששלח לוין לנציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ כתב כי לא מצא "עובד מדינה מכהן": "יצוין כי בחנתי גם את האפשרות למנות עובד מדינה מכהן, אך הדבר לא עלה בידי נוכח הקשיים המשמעותיים באיתור עובד מדינה מכהן שהינו בעל בכירות, ידע משפטי וניסיון בתחומים הרלוונטיים, אשר אין לו כפיפות מקצועית או ניהולית למערך הייעוץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה, שאינו מצוי עמם בקשרי עבודה קרובים, ונכון לקחת על עצמו את התפקיד".

בניסיון לעמוד בדרישות בג"ץ, הציע לוין שהוא ימנה את השופט בדימוס לעובד מדינה בכיר - לצורך המשימה הספציפית הזאת בלבד. עם זאת, ספק אם הדבר יקבל "הכשר משפטי" מבית המשפט העליון, כי כוונת השופטים הייתה למצוא עובד מדינה קבוע. 

בפסק הדין שפרסמו שופטי בג"ץ ביום ראשון בעניין חקירת הפצ"רית הם קבעו כי שר המשפטים לא היה רשאי למנות את השופט בדימוס אשר קולה לפקח על החקירה. עם זאת הם הדגישו כי השר מוסמך למנות גורם אחר לשם כך, וכי החלטתו לקחת את החקירה מידי היועמ"שית נעשתה בסמכות.

בהחלטתם, קראו שופטי בג"ץ שוב לפשרה. כשאחת הפשרות שהציעו, הייתה לאפשר ללוין למנות שופט מחוזי מכהן או שופט עליון בדימוס - אך זאת לאחר התייעצות ובהסכמה עם הפרקליטות, מה שלא ביצעו הצדדים.

יש לציין, כי עוד בלי קשר לבחירתו של בן-חמו - בפני בג"ץ תוגש בקשה לדיון נוסף בעצם ההחלטה שקבעה שהשר מוסמך למנות את המפקח על החקירה. אולם כעת, פעולתו של לוין עשויה להשפיע על החלטתם האם לקיים את הדיון, ובעצם כך - לשנות את ההחלטה של הרכב השופטים בפסק הדין המקורי.

פסיקת שופטי בג"ץ

השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין וגילה כנפי שטייניץ פסקו פה אחד כי יריב לוין היה מוסמך להפעיל את סעיף 23א(ד) לחוק המינויים ולהטיל על עובד ציבור אחר את הפיקוח על החקירה משנקבע כי היועמ"שית גלי בהרב-מיארה מנועה מלעסוק בנושא, לפי חוות הדעת של היועצת המשפטית למשרד המשפטים.

ואולם, השופטים קבעו כי הגורם שעליו הטיל לוין לפקח על החקירה, נציב תלונות על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, אינו יכול למלא את התפקיד - שכן לפי החוק, על הנציב נאסר לעסוק בכל עניין שהוא חוץ מתפקידו כנציב.

השופטים הדגישו בפסק דינם את הניסיון לדחוף את הפרקליטות ואת שר המשפטים להגיע לפשרה על זהות הגורם שיפקח על החקירה, מכיוון ש"מקרה כה חריג ומורכב מחייב את הצדדים לממש את אחריותם הציבורית ולעשות מאמץ ניכר לשם מציאת פתרון מוסכם לסוגיה". אך משהצדדים לא הגיעו להסכמות - השופטים קבעו בקווים מוגדרים מי יהיה אותו גורם שעליו לוין יהיה מוסמך להטיל את התפקיד של פיקוח על החקירה.

השופטים קבעו כי במקרה כגון זה, שבו היועצת המשפטית לממשלה ופרקליטות המדינה מנועים מלפקח על החקירה, העברת הסמכויות על פי חוק המינויים צריכה להיעשות לעובד מדינה בכיר, שהוא משפטן מובהק, ושתחום עיסוקו בעבר או בהווה כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית.

הודגש כי לא ניתן להעביר את הסמכות הזו לעובד מדינה עם שיוך פוליטי, בעבר או בהווה, ושלא ניתן יהיה להפעיל את הסמכות הזו כאשר מושא החקירה הוא גורם פוליטי.