המונים ליוו את סגן הדר גולדין בדרכו האחרונה: "אתה סוף-סוף בבית"

המונים ליוו הבוקר (שלישי) את סגן הדר גולדין למנוחות, אחרי 4,118 ימים שהוחזק בשבי חמאס. הדר, בן 23 בנופלו, נהרג בקרב ברפיח בחודש אוגוסט 2014, בזמן הפסקת אש במבצע "צוק איתן". הוא הובא למנוחת עולם בבית העלמין הצבאי בכפר סבא.

פרופ' שמחה גולדין, אביו של הדר, ספד לו: "לפני 11 שנים ושלושה חודשים, עמדנו כאן ואמרתי: 'הדר היה נפלא ומיוחד בדרכו. הדר היה מיוחד באופן שנגע באנשים, ואתם העדות לכך. אדם כזה ראוי שנספר עליו ושכל אחד ייקח ממנו משהו. אם נמשיך את דרכו, זה יהיה ניצחון על הרוע'.

"'הדר לא קילל ולא אפשר לחניכיו ולפקודיו לקלל. הוא ראה בכך חולשה מהותית. אני מבקש מכם שננהג כך מיום זה ואילך. עם ישראל - קיבלו את דברי הדר והחילו זאת על עצמכם. תראו את המעלות שבחבריכם. כך נוכל לחיות בארץ הנפלאה הזו. התנהלו בדרך הישר, זו מורשתו של הדר'".

עוד תיאר האב השכול: "ב-11 השנים הקודמות הפקרנו את דרכו של הדר. אנחנו הגולדינים ראינו את הירידה הגדולה. הקמנו כאן את מִסדר הדר. אני מבקש להצדיע לאנשי מסדר הדר. אתם המשפחה שלנו. לא הצלחנו לשכנע את החברה הישראלית, והיא הפקירה את החללים, עד שמחת תורה 2023. המקום הזה הוא עדות לכך, יש כאן 24 קברים של לוחמים ולוחמות".

בקול חנוק חתם שמחה: "זכרו את הלוחמים, זכרו את הדר וערכיו. אני מבקש להצדיע לך - להצדיע לך למה שהוכחת. התיקון הוא אפשרי".

לאה גולדין, אימו של הדר, ספדה: "הדר, חיכינו לך 11 שנים. זה המון זמן. אין לי באמת הסבר איך עשינו את זה, חוץ מזה שבכל רגע ששקענו היה מישהו במשפחה שאמר: 'אבל מה הדר היה עושה'. אנחנו כאן בגלל כל מי שאתה, אבל כל פעם חיכיתי שתקפוץ ותגיד שהכול בסדר".

"חיפשתי הבוקר ומצאתי את הקטע שכתבת לחניכים שלך בבני עקיבא. קשה להאמין שילד בן 16 כותב עם עומק שמתאים כל כך להיום", סיפרה. " אתה כתבת: 'אנחנו שואפים גבוה אבל במציאות אנחנו רואים חושך. רואים שבט מפורק ומיותר. אז מה צריך לעשות? צריך להתחיל לעבוד, לאסוף קרני אור ולאט-לאט להגיע למטרה שלנו'".

"תמיד אהבתי אותך", סיימה לאה. "לא היית צריך לשאול במסע באושוויץ את המורות אם אימא יודעת שאתה אוהב אותה. תנוח על משכבך בשלום".

"ישראל לבשה הדר"

איילת גולדין, אחותו של הדר, שיתפה: "אנחנו ברגעים היסטוריים שמייצגים את ניצחון האור. ביומיים האחרונים ראינו אותך משתקף מכל פינה בארץ. הבנתי שאתה לא רק פרטי שלי, שאתה של כולם. השבת חלל לארץ ישראל מעניקה לכולם משמעות וכוח. ישראל לבשה הדר".

איילת אמרה בדמעות: "אני רוצה לפנות לכל החיילים שעבדו בלהביא אותך. אני לא מכירה אתכם והייתי רוצה ללחוץ לכם את היד ולחבק כל אחד מכם, כי אתם הבאתם לי את אחי הקטן. לא חמאס - אתם. 'תודה' היא מילה דלה, כאילו צריך להמציא שפה חדשה. החברה הישראלית היא שמשיבה את החטופים".

חמי גולדין, אחיו של הדר, ספד: "במה לא התעסקו פה? בכסף, באיראן, בכבוד. במה לא התעסקו פה כשנשרפו שדות בדרום, כשאנחנו עומדים בחץ השחור? במה לא התעסקו פה חוץ מבהחזרת שבויים? אבל צמח פה דור הדר. צמח פה דור שב-7 באוקטובר הם לא היו צריכים מדים והם לא היו צריכים פקודה".

"אנחנו, העם הזה, המשפחה הגדולה הזו, אף אחד לא יכול לנו", אמר חמי, ופנה למחבלים בעזה: "תסתכלו טוב על העם - על המשפחה הזו - כי עם המשפחה של עם ישראל לא מתעסקים".

"הדר הגיבור - אתה סוף-סוף בבית"

צור, אחיו התאום של הדר, אמר: "אני מקווה שכל משפחה בעתיד תשאב כוח מהסיפור של הדר גולדין, שהיה איש טוב, שאנשים טובים הביאו אותו הביתה למרות שלא הכירו אותו".

"ידענו שלא משנה מה ניתן ומה נעשה, אתה היית נותן ועושה יותר", הוסיף התאום. "הדר שלנו, כל האנשים שהתאספו פה היום בשבילך פעלו בשבילך 11 שנים. הם גאים בך ואני מקווה שגם גאים בעצמם. תודה לעם ישראל. היום משפחת גולדין יכולה להגיד הדר בבית".

עדנה סרוסי, ארוסתו של הדר, תיארה: "הדר שלי הגיבור, אתה בבית, סוף-סוף. עם כל הציפייה וההכנה העצמית שעשיתי לסיטואציה הזאת, אני לא מרגישה שאני באמת מוכנה. ובניגוד להספד שכתבתי לך כשעמדנו פה לראשונה - שפשוט כתב את עצמו, פה אני מרגישה שהמילים לא מצליחות לצאת. כאילו המטען הרגשי של כל השנים האחרונות כבר כל כך כבד, ההבנה של מה זה אומר לאבד אותך ועד כמה אתה חסר ומורגש כל כך בחיים, זה פשוט גדול מלהכניס למילים".

"מגיע לך הדר שנדבר עליך, שניתן מקום לאישיות הכל כך מיוחדת שלך שהסתובבה בינינו, שהשפיעה כל כך הרבה טוב ואור וכל כך חסרה לנו", הוסיפה. "אין הרבה מילים שמצליחות לתאר אותך באמת. אתה אין-סופי. אתה עוצמתם של החיים. אתה כוח ואור, יצירה והומור, מחשבה ועומק, צימאון ותעוזה, שכל ורגש, תום ואהבה".

"אתמול כשראינו אותך במחנה שורה, הרגשתי איך הנוכחות שלך גם כשאין בה חיים - היא מלאה בחיות. זה היה רגע של טוהר וזוך ושל אמת אחת פשוטה אמיתית וכנה של דברים שבאים על מקומם".

היא הוסיפה: "זכיתי להיכנס למשפחה שלך הדר, גם אם לא זכיתי להתחתן איתך כמו שרצינו. תמיד אחזתי בזה שהמאבק הזה כל כך ערכי ונכון וחשוב כי לא משאירים חיילים מאחור, אבל פתאום, כשאתה פה, אני מבינה עד כמה דבר קדוש וגדול זה להביא אותך הביתה, כי לכאן אתה שייך וכאן אתה צריך להיות, גם בלי מילים גדולות - כי ככה צריך פשוט".

הזמר עידן עמדי, שפעל רבות לאורך השנים למען השבתו של הדר, אמר בלוויה: "שלב אחרי שלב איבדתי אמון בראשי ממשלה, במשרדי ממשלה, בפוליטיקאים, בעיתונאים ובאנשי תקשורת. כל אלה הביטו בנו בעיניים ריקות. שנים ניסינו להנחיל למערכת את הרעיון שקראנו לו 'פרדיגמת המחיר'. אבל מדינת ישראל נתנה לחמאס הכול בלי לדרוש דבר בתמורה. חמאס קיבל מאיתנו הכול בזרועות פתוחות והתכונן לטבח. אנחנו עצמנו מימנו להם את הדלק".

"בלי לדעת יצאתי לאחת המשימות החשובות בחיי", הוא הוסיף. "הקמנו מטה ועמותה. דפקנו על כל דלת אפשרית והתחננו שמישהו יעסוק בנושא באמת. שמונה חודשים לפני הטבח התרענו שאין למדינת ישראל מדיניות סדורה באירועי שבויים ונעדרים. 7 באוקטובר הוא לא אסון, הוא מחדל. 7 באוקטובר הוא עיוורון מכוון. זו איננה מלחמת תקומה".

זמיר: "בבוקר של אש כבדה קולו של הדר נשמע בבירור"

הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר הוא הראשון שהספיד את הדר בלוויה: "משפחת גולדין היקרה, ברגע הזה, שאוסף לתוכו אלפי ימים של ציפייה ועצב תהומי, ברגע הזה שאליו כוונו כל התפילות - הופכת אומה שלמה ל'מסדר הדר'. בהצדעה ובהרכנת ראש אנחנו מלווים את הדר. אתם הפכתם למצפן ולמצפון בעבור עם ישראל כולו. מצפן שאנחנו נמשיך לשאת לעולם".

"הדר נפל בקרב ברפיח יחד עם מפקדו רב-סרן בניה שראל ופקודו סמל-ראשון ליאל גדעוני, בשלהי מבצע 'צוק איתן'", תיאר זמיר. "זה היה בוקר של אש כבדה וערפל קרב, שבו נשמע קול ברור - קולו של הדר. בפיקוד מלפנים, באומץ לב ובנחישות, שעט הדר קדימה, חתר למגע, הוביל והסתער לכיוון המחבלים".

זמיר פנה למשפחה: "לאה ושמחה, צור, חמי, איילת ועדנה, עם שלם צעד אתכם יחד בדרך המפרכת להשבתו של הדר מהרגע הראשון. לאורך השנים התרחבה המשפחה, ובין דמעות הציפייה והכאב בנו רגעי השמחה פיגומים של כוח להמשיך וללכת בדרך, עד שישוב גם הדר, והמשפחה המופלאה שבניתם תוכל למצוא מקום של נחמה".

הוא הוסיף: "כמו המשפחה, צה"ל לא ויתר לרגע - השבתו של הדר הייתה בזכות עוצמתו המבצעית של צה"ל והישגיו במערכה כולה. היום אנחנו מבינים עוד יותר מתמיד כי בציווי של הדר מגולמת הבטחה של מדינה לאזרחיה, כי בו טמון כוחו של נצח ישראל".

מסע ההלוויה של הדר יצא ממחנה שורה לבית העלמין הצבאי בכפר סבא.

סגן הדר גולדין היה קצין בסיירת גבעתי והוא נפל ב-1 באוגוסט 2014. באותו היום החלה הפסקת אש בין צה"ל ובין ארגון הטרור חמאס, שנועדה להימשך 72 שעות. הפסקת האש הופרה בתוך זמן קצר בידי מחבלי ארגון הטרור העזתי. כוח בפיקודו של מפקד הסיירת רס"ן בניה שראל ז"ל, שכלל את הקצין גולדין ומספר מצומצם של חיילים פעל באזור רפיח.

בשעה 9:05 תקפו את הכוח מחבלים שיצאו ממנהרה. הם הרגו את שראל, את סמ"ר ליאל גדעוני ואת הדר. את הדר הם חטפו למנהרת הטרור. זמן קצר לאחר מכן הופעל נוהל "חניבעל", ובמסגרתו נורתה אש ארטילרית כבדה במרחב כדי לשבש את בריחת המחבלים.

הדר גדל בכפר סבא. הוא היה בן 23 ומאורס לבחירת ליבו עדנה סרוסי. בנופלו הניח הורים, אח תאום ואח ואחות. משפחתו ניהלה מאבק להשבתו מאז אותו היום.

ביום ראשון, אחרי זיהויו של הדר, נשאו הוריו שמחה ולאה גולדין הצהרה. "הבאנו את סגן הדר גולדין מסיירת גבעתי, לוחם, לקבר ישראלי", אמר שמחה. "לוחמים לחמו להביא לוחמים משדה הקרב. צה"ל הביא אותו, ולא אף אחד אחר. אלו הערכים של צה"ל, לא מתפשרים על ערכים. זו לא בושה להילחם על לוחמים. הניצחון הוא השבת החטופים והלוחמים לארץ ישראל".

לאה הצטרפה: "לפני 11 שנים ושלושה חודשים עמדנו פה, בחודש אוגוסט, אחרי שחטפו את הדר, וזעקנו שאסור לעזוב את עזה בלי השבת הדר. היה לנו מובן מאליו שמדינת ישראל לא תשאיר לוחמים מאחור. לקחו לנו 11 שנים להשיב אותו - בעזרת צה"ל וכוחות הביטחון, שאף אחד לא יתבלבל. היינו צריכים ללכת בכל העולם, לעשות את הבלתי אפשרי רק כדי להבין שיש לנו ערכים משותפים ללא גזע מין ודת".

חבריו לצוות של הדר ולוחמי סיירת גבעתי הם אלה שקיבלו את ארונו ברצועת עזה מוקדם יותר השבוע. את השיירה ליווה סא"ל (במיל') איתן פונד, כיום מפקד גדוד 828 במילואים, ובזמן מבצע "צוק איתן" היה הקצין שנכנס למנהרה שבה נחטף הדר, ואיתר את הממצאים שבאמצעותם נקבע מותו של הדר לאחר החטיפה.