נדהם לגלות שהוא "ראש ארגון פשע" - ויפוצה ב-200 אלף ש"ח

בית משפט השלום בתל אביב-יפו חייב השבוע את הסופר וחוקר התרבות אלי אשד לפצות ב-200 אלף ש"ח איש אקדמיה שטען כי דמות של נבל שכתב הסופר - מבוססת עליו באופן שניתן לזהותו. בית המשפט פסק את הסכום בגין הוצאת לשון הרע של התובע, איש האקדמיה, ובגין הפגיעה בפרטיותו. בנוסף, בית המשפט קבע כי על אשד לתקן את הספר ואת האופן בו מתוארת דמות הנבל - כך שלא ניתן יהיה לקשור בין התובע לדמות בספר.

בשנת 2015 אשד פרסם סיפור בהמשכים בשם "ההונאה הבולגרית", במגזין המקוון שלו "יקום תרבות". הספר מגולל עלילה של מעשי פשיעה, ריגול והונאה, המתרחשים בעיקר בבולגריה, ובה מככבות דמויות שיצר אשד. לצדן, מוזכרות דמויות מציאותיות כמו נשיא רוסיה.

בין הדמויות המככבות בספר, ישנה דמותו של נבל ספרותי, שמתואר בספר בכינוי "השמן", שהרושם שהוא מותיר על הקורא הוא שלילי. הוא עומד בראש ארגון פשיעה, ומתואר כגנב וכבוגד, איש נכלולי, תוקפני, וזאת בניגוד לחזותו החיצונית - איש עסקים ומרצה בעל מוניטין באוניברסיטה בבולגריה. דמותו בספר עוסקת בנדל"ן, אך זאת רק כדי להונות את חבריו. אותה דמות מתוארת כמי שעברה ניתוח לקיצור קיבה וכמי שלוקה בסוכרת.

התובע, ד"ר עמית שטיינהרט, נחשף לספר וקיבל פניות ממכרים שלו, כי הם סבורים שעליו נכתבה דמותו של "השמן". גם הוא, כמו הדמות בספר, ישראלי שמתגורר שנים רבות באירופה, שעוסק בנדל"ן, ומרצה באוניברסיטה בבולגריה - בענייני מודיעין בפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת סופיה. גם הוא כפי הדמות בספר, עבר ניתוח לקיצור קיבה וחולה בסוכרת. יש לו קשר עסקי לחברה בשם CCI העוסקת בהונאות מחשב, ואילו הדמות בספר היא נשיאה של חברה הנאבקת בפשעי מחשב.

שטיינהרט ואשד מכירים כבר יותר מ-30 שנים, ובמהלך השנים נוצרו ביניהם קשרים עסקיים. קשרים אלה כללו מעורבות של שטיינהרט בסכסוך משפחתי של אשד, ושיתוף פעולה ברכישת נכס בבולגריה. בשנת 2013, שנתיים לפני שפורסם הספר ברשת, פרצה מחלוקת בין השניים בנוגע לרכישת הנכס בבולגריה שהסתיימה בפשרה.

כשהספר פורסם, שטיינהרט סבר שאשד מנסה להלך עליו אימים. הוא אף הגיש תלונה למשטרה בנושא הזה. לטענתו, כל אדם שמכיר אותו יכול לזהות אותו בקלות כדמות בספר. לדבריו, זה שדמותו בספר מתוארת כנוכל רב מעללים העוסק בקנוניות חובקות עולם ובמעשי הונאה מציג אותו באור שלילי. לטענתו, זו לא מקריות אלא בכוונת מכוון ובניסיון ברור של אשד להתנכל אליו על רקע אותן מחלוקות שנתגלעו ביניהם והתבררו בסכסוך המשפטי הקודם שלהם.

שטיינהרט הוסיף כי זיהויו כאותה דמות בספר בצירוף פרטי המידע אודות צנעת חייו, מבטאים עוולות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות. עוד לטענתו, בעקבות הפרסומים חייו עמדו בסכנה והוא נאלץ לעזוב את בולגריה ולהגן על שמו הטוב. שטיינהרט טען כי בריאיונות שנתן אשד הוא העלה את שמו, וכך הקוראים יכלו לקשר בינו לבין דמותו של הנבל.

מנגד טען אשד כי הספר עוסק בעלילה דמיונית שאין כל קשר בינה לבין שטיינהרט, ושכל דמיון שיימצא בין הדמויות הוא מקרי, כך שיש להניח כי לאנשים רבים בעולם יש מאפיינים דומים לאלו של גיבור הספר - עודף משקל ומחלת הסוכרת.

השופט אילן רונן קבע כי יש לבחון האם ניתן לזהות את שטיינהרט כדמות הנבל בספר לפי מבחן המכר הסביר. כלומר, בחינת פרט המידע, התכונות והמאפיינים שמייצגים את הדמות הבדיונית, בהשוואה למאפייניו של הטוען - כפי שהם ידועים לחוג הקרוב של מכריו.

הוא קבע כי "הדמיון בין עיסוקיו של התובע במציאות לעיסוקיה של אותה דמות בספר, "השמן", ברור. "מכר של התובע המודע לעיסוקיו ופעילותו, לא יזדקק לצלול למעמקי זיכרונו כדי לזהות את 'השמן' עם התובע", קבע רונן. הוא פסק כי דמות הנבל בספר "הינה דמותו של התובע עצמו. התכונות שמאפיינות את הנבל בספר, הינן התכונות שמייחס הקורא, 'המכר הסביר', לתובע", וכי "'השמן', הוא למעשה התובע, מוצג כפושע העומד בראש ארגון פשע, כנוכל אשר מרמה גם את חבריו הקרובים וכבוגד במדינתו - תיאור המגיע לכדי לשון הרע".

רונן המשיך וקבע: "בדיקה זו גם העלתה כי הנתבע מגלה פרטים מצנעת חיי התובע - את ניתוח קיצור הקיבה שעבר ואת מחלת הסוכרת בה לקה. פרטים אלו אינם כך סתם מוזכרים אגבית, אלא מצויים במוקד העלילה הספרותית, כביטוי חיצוני נלעג לממדי גופו של התובע ולכן גם נמצאו כמבטאים פגיעה בפרטיותו".

על הפגיעה בפרטיות חייב השופט את אשד לפצות את שטיינהרט ב-50 אלף ש"ח, ועל הפגיעה בשמו הטוב ב-150 אלף ש"ח. בנוסף, חייב אותו לתקן את הספר כך שינותקו הקשרים בין הדמות לבין הקשר לישראל, למוסד האקדמי בבולגריה ולעסקים בתחום המחשב. כמו כן, יתוקן כל אזכור לניתוח קיצור קיבה או מחלת הסוכרת.

עו"ד רועי טיבי, שייצג את שטיינהרט בהליך, אמר ל-N12: "מדובר בפסק דין נכון וצודק, אשר מבהיר היטב כי לא ניתן להכפיש אדם ולפגוע בפרטיותו, תוך ניסיון נואל להסתתר תחת עיקרון חופש הביטוי ולטעון כי מדובר ביצירה בדיונית. הצלחנו להוכיח כי לא רק שהנתבע למעשה ביסס את דמות הנבל בספרו על התובע במטרה ברורה לפגוע בשמו הטוב ובפרטיותו, אלא גם שפעל בכוונת מכוון כאשר עשה שימוש בפעולות מתוחכמות במנועי החיפוש באינטרנט על מנת לקשור את שמו של התובע לסיפורו המשמיץ".