"דאגתי לסבתא, הגעתי לסייע לה והפכתי לחשוד": המחדלים שנחשפו בדיון והביקורת החריפה על המשטרה

"איני יכולה לקבל מצב שבו המשטרה עוצרת אדם מבלי לבדוק אפילו קיומו של חשד סביר": במילים חריפות אלה נימקה שופטת בית משפט השלום בטבריה, נסרין אסכנדר מוסא, את החלטתה לשחרר ממעצר צעיר שנחדש בתקיפת סבתו וגניבת תכשיטים יקרי ערך מביתה.

תלונת הסבתא, הסובלת מדמנציה, הייתה הדבר היחיד שעליו התבססה המשטרה בבקשתה להאריך את מעצר הנכד בחמישה ימים. אלא שבדיון התברר מחדל חמור: אין למשטרה ולו ראיה אחת שמחזקת את החשד.

הכול החל כשהקשישה התלוננה למשטרה בטענה כי נכדה פרץ לביתה, תקף אותה וגנב כסף ותכשיטים. הצעיר נעצר והמשטרה ביקשה להאריך את מעצרו, אך בדיון בבית המשפט עלה כי המעצר בוצע רק על סמך טענות הסבתא ומבלי לבצע בדיקות בשטח, ללא בירור רפואי, וללא ניסיון להבין את הרקע.

השופטת, שהביעה מורת רוח חריפה מהתנהלות החוקרים, קבעה בהחלטה כי בתיק החקירה "אין כמעט דבר" ומלבד עדות המתלוננת וחקירת החשוד, לא נאספו ראיות, לא נגבו עדויות נוספות, ולא בוצעה בדיקה בסיסית אחת שניתן היה לבצע בזמן אמת. לדבריה, המשטרה בחרה בדרך הקלה: לעצור קודם - ולבדוק אחר כך.

גם העיכוב החריג בהגשת התלונה לא זכה להתייחסות. לפי גרסת החשוד, האירוע התרחש כבר בינואר 2024. אז, כך טען, הסבתא נפלה בביתה וביקשה עזרה. הוא הגיע, פרץ את הדלת כדי לחלץ אותה והזעיק כוחות הצלה.

כוחות מד"א ומשטרה הגיעו למקום, והאישה פונתה לאשפוז ממושך. בחקירתו תיאר הנכד את שאירע במילים ברורות: "פרצתי לדירה של סבתא שלי כדי להציל אותה. כוחות ההצלה הגיעו למקום וסבתא שלי אושפזה. בין היתר היא סובלת מבעיות של זיכרון. לאחר שפרצתי את הבית חסמנו את הדלת כדי למנוע כניסה של פולשים. ברור שלא תקפתי ולא גנבתי דבר, דאגתי לסבתא, הגעתי לסייע לה והפכתי ללא עוול בכפי לחשוד המיידי".

השופטת קיבלה את גרסתו וקבעה כי לא שוכנעה בקיומו של חשד סביר. עוד הודגש כי אין כל ראיה לכך שהמתלוננת החזיקה בביתה כסף או תכשיטים, וכי המשטרה לא בדקה כלל את האפשרות שהתלונה נובעת ממצבה הקוגניטיבי. בסיום הדיון הורה בית המשפט על שחרורו המיידי של הנכד.

עו"ד סעיד חדד, שייצג את החשוד מטעם הסניגוריה הציבורית, תקף בחריפות את התנהלות המשטרה: "מדובר במעצר שווא, ומלכתחילה לא היה כל בסיס לחשד. בדיקה פשוטה הייתה מגלה שהמתלוננת הייתה מאושפזת בבית חולים באותם ימים, והטענה לאירוע שהתרחש כביכול בביתה היא בבחינת הזיה. החשוד ואימו טיפלו בה במסירות, החשוד היה מיופה כוח שלה ופעל בסמכות וברשות. משטרת ישראל פעלה בחופזה. במקום לחקור ואז להחליט, בחרה לעצור אדם בעל מוגבלות, שכל חטאו היה שעזר לסבתו החולה".