שורד השבי מקסים הרקין: "בזכותכם אני פה, במנהרות רציתי לחבק את כולכם"

המונים התכנסו הערב (שבת) לעצרת השבועית בכיכר החטופים הקוראת להשבת כל החטופים. בעזה נותרו 3 חטופים חללים – דרור אור, רס"ל רן גואילי וסותטיסאק רינטלאק והעצרת הכנסה הערב בסימן "עם ישראל לא משאיר אף אחד מאחור".

בצומת הקשתות בכניסה לשער הנגב, נאמו שורדי השבי גלי וזי ברמן. השניים אמרו: "הדרך לפה - הנסיעה בכביש 232, הכביש שעברנו בו כל יום - החזירה לנו פתאום את כל הזיכרונות. כל עץ, כל פנייה, כל מטר בדרך הזאת הזכיר לנו כמה התגעגענו הביתה. הביתה. מילה פשוטה, אבל עבורנו היא התגשמות של תפילה, של מאבק, של תקווה שסירבה להישבר". 

הם התייחסו לאובדן הגדול בעקבות השבת השחורה: "ועכשיו, אחרי שחזרנו, אנחנו מבינים את המחויבות שנולדה בתוכנו - להמשיך להיות הקול של מי שעדיין לא זכה לחזור. עד שהחטוף האחרון ישוב הביתה. השבוע הגענו לראשונה לבית העלמין של כפר עזה. הסתובבנו בין הקברים ולא האמנו. איך הגיעו שמותיהם של החברים הטובים ביותר שלנו להיות כתובים על מצבות?".

מקסים הרקין: "כשהייתי במנהרות רציתי לחבק את כולכם"

שורד השבי מקסים הרקין הגיע לנאום ואמר: "לא הכנתי נאום, אני מדבר מהלב. אני פה בזכותכם. אני מגשים את החלום שלי. שנתיים חלמתי על הרגע הזה, על הזכות לעמוד כאן. בשביל דבר אחד – להגיד לכם תודה. אתם הגיבורים האמיתיים, החזרתם אותי הביתה ולא רק אותי, כמעט את כולם". 

מקסים העיד: "כשישבתי במנהרות וראיתי את כל העוצמה הזו, את הבמה עם השלטים. אמרתי דבר אחד פשוט – אם הייתי יכול פיזית לעמוד פה ולחבק את כולם, הייתי עושה את זה. אז אני מחבק אתכם מהבמה. אני רוצה שוב לחזור על עצמי ולבקש ממכם – תשמרו על זה. למרות הקושי והאסון – ההדדיות הזו והעזרה והכוח שיש בנו – אסור לנו לאבד את זה – לעזור לזה לצמוח ולצמוח. תודה רבה. אני חייב לכם את החיים שלי".

גיא גלבוע דלאל: "אני עומד כאן אחרי שנתיים של פחד, אבל גם תקווה"

שורד השבי גיא גלבוע דלאל, ששוחרר בעסקה אחרונה, דיבר לראשונה מאז שחרורו מהשבי ופתח את העצרת בנאומו כשלצידו שורד השבי עומר ונקרט: "ב-7 באוקטובר יצאתי מהבית יחד עם חבריי עידן הרמתי ורון צרפתי יהי זכרם ברוך, ואביתר דוד למסיבת הנובה. נחטפתי יחד עם אביתר בלי לדעת מה עלה בגורלם שלגל, עידן ורון, ביום שחרורי נודע לי כי עידן ורון נרצחו, הם לעד יהיו בליבי".

גיא סיפר כיצד ההפגנות למען החטופים חיזקו אותו בשבי: "אני עומד כאן היום אחרי שנתיים קשות וארוכות שהרגישו כמו נצח. שנתיים של חושך, געגוע ופחד - אבל גם תקווה שלא הסכמתי לוותר עליה. התקווה הזאת הגיעה מכם - לפני שירדתי למנהרות נחשפתי לתצלומים מהכיכר. נתתם לי תקווה וכוח, עם ישראל שלא שוכחים את אחיהם מאחור - תודה לכם".

רובי חן: "מי שלא רוצה ועדת חקירה ממלכתית – הציבור יעיף אתכם הביתה"

אביו של החלל החטוף שהוחזר איתי חן, רובי, התייחס לחזרתו: "אחרי 760 ימים, משפחתי סוף סוף זכתה בתואר של 'רק משפחת שכולה'. אתם בקהל ובעצרות בכל רחבי המדינה הכרחתם את ממשלת ישראל להבין שהמטרה שלה לא רק להגן על אזרחיה אלא גם להשיב את אזרחיה מהשבי, אלו לשיקום ואלו לקבורה מכובדת".

רובי קרא להשבת החללים החטופים שנותרו בעזה: "כמו איתי, היו גיבורים נוספים ממלחמת 7 באוקטובר ולא, לא נקרא למלחמה הארורה הזו 'מלחמת התקומה'. אחד מהם שעדיין בעזה הוא רן גווילי. רן, כמו איתי, היה לוחם על מדים שהלך להציל אזרחים ישראלים רבים מגורל אכזר. רן עדיין לא שב וליבנו עם משפחתו ונמשיך להילחם איתם עד שיקבלו אותו חזרה. אנו מבינים עד כמה שהחזרתו של איתי זה היה להציל חיים – להציל את החיים של משפחתי וכך צריכים להציל את משפחת גווילי בכך שנחזיר את רני, וכך צריך להחזיר את דרור אור ואת סותטיסאק רינטלאק".

הוא קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית: "אני מאמין שמלחמת 7 באוקטובר הוא נקודת פיתול בהיסטוריה של מדינת ישראל. זהו מלחמה שתגדיר מה הערכים המובילים של העם בישראל קדימה. השאלה האם נצליח לאמץ את הערכים של ערבות הדדיות ועזרה לזולת כמו האריות וגיבורים שנלחמו במלחמה או נאפשר לנבחרי הציבור שלנו לחזור ולהתמקד בשלושת הכפים של כבוד כח וכסף על חשבוננו? לאלו שלא רוצים ועדת חקירה ממלכתית, אני מזהיר אותכם שההיסטוריה תשפוט אותכם לחומרה ושמכם יהיו לאות קין לדורות קדימה אחרי שהציבור יעיף אותכם הביתה". 

נעם כץ רודאיף: "זכינו להחזיר את אבא לקבורה באדמה שלו"

השבוע הוחזר החלל החטוף ליאור רודאיף מניר יצחק. בתו נעם אמרה בעצרת: "השבוע קברתי את אבא שלי. אחרי 763 ימים של חוסר ודאות, כאב וחרדה, זכיתי לקבור את אבא. באיזה עולם צריך להיאבק על הזכות הבסיסית הזאת? על הזכות לקבורה? זו שאלה שאסור לנו להתרגל אליה".

נעם ציינה: "המאבק שלנו היה ארוך, מתיש ובלתי נתפס. אבל הוא היה עטוף באנשים טובים, אנשים שהחזיקו אותנו כשהיינו על סף נפילה, אנשים שאִפשרו לנו לקום שוב בכל פעם, ולהמשיך להיאבק גם כשהכוח אזל. ואנחנו, למרות הכל, זכינו. זכינו להחזיר את אבא לחיבוק ריק, לקבורה, אבל לאדמה שלו, לבית שלו, ליד האנשים שיחד איתם יצא להגן בבוקר 7 אוקטובר".

היא קראה להשבת 3 החטופים: "יש עוד שלוש משפחות שטרם זכו. שלוש משפחות שממתינות, שחרדה מכרסמת בליבן שאולי לעולם לא יוכלו לעשות את הדבר האנושי ביותר. בשבילן אנחנו כאן. בשבילן אנחנו ממשיכים".