היו שם: שורדי השבי מספרים - מה עובר עכשיו על החטופים שחוזרים?

מי שיודע בדיוק מה עובר על 20 החטופים ברגעים האלו ממש, הם שורדי השבי שחזרו בעסקאות קודמות. הם שיתפו עם "אולפן שישי" ברגע שבו הודיעו להם שהם משתחררים, ברגע שבו פגשו לראשונה את המשפחה - וברגע שבו שמעו שנחתמה העסקה לסיום המלחמה.

הרגע שהודיעו לי

דורון כץ אשר

"ידענו באותו יום שנכנסה הפסקת אש בבוקר. נכנס מישהו שהיה קצת יותר עצבני ואמר לנו 'שלא יהיה עליכם שום דבר בעברית אם אתם רוצים ללכת הביתה'. פה נפלה לנו הידיעה הוודאית שאנחנו בדרך הביתה".

לואיס הר

"היה פיצוץ אדיר, אני חשבתי שמפוצצים את הבניין. אני פשוט התרחקתי, התגלגלתי לכיוון הדלת ושמעתי איזה קול שקורא לי. אמרו לי 'לואיס, תחזור לפה'. אני חזרתי על ארבע במהירות ומישהו תפס לי את הראש ואמר לי באוזן 'לואיס, צה"ל, באנו לקחת אותך הביתה'".

אביבה סיגל

"בא אליי מחבל ואמר לי שאני יוצאת לישראל. אני לא האמנתי לו. ישר בראש רצו מחשבות: לאן אתה לוקח אותי, מה אתה עושה לי, מה תעשה לי, מה אתה לוקח אותי ומפריד אותי ביני ובין הבעל שלי. התווכחתי ואמרתי שאני נשארת עם קית', לא מעניין אותי כלום. זה לא עזר לי".

רז בן עמי

"ידעתי שאני משאירה את אוהד מאחור, ומצד שני אני חוזרת בתקווה לבנות שלי. עדיין לא ידעתי אם הן בחיים. יצאתי בוכייה מהדירה".

אוהד בן עמי

"הייתי עם עוד חמישה: אלקנה בוחבוט, בר קופרשטיין, יוסף אוחנה, שגב כלפון ומקסים הרקין. אמרו לנו שאחד מאיתנו משתחרר ושכנראה זה יהיה אני, בגלל שאני מבוגר יותר. הייתה הרגשה מאוד קשה, עם המון בכי וחיבוקים. למען האמת, כולנו היינו בטוחים שהם יוצאים שבוע-שבועיים אחריי".

ספיר כהן

"המחבל קרא לי בערך חמש דקות לפני שכל זה קרה. הוא אמר לי 'עוד חמש דקות, 90 אחוז שאת הולכת הביתה'. מה שעבר לי בראש באותו רגע זה שאני חייבת לקחת אוכל לדרך. הוא הסתכל עליי ואמר לי 'את תאכלי בבית שלך - גמרנו לאכול בעזה'".

סשה טרופנוב

"שלושה ימים לפני זה אמרו לי פשוט 'אתה יוצא מהמנהרה'. כנראה רצו לצנן אותי קצת מהתקופה שלי שם. עד לרגע שלא עליתי לבמה, ותכל'ס עד לרגע שבאמת עברתי את הגבול עם הצלב האדום, כי בכלל לא הבנתי מה זו הבמה הזאת ומה אני אמור לעשות עליה - לא באמת האמנתי שזה קורה".

אופיר אנגל

"חשבתי שעובדים עליי. העבירו אותי למקום שיש בו עוד חטופים שחוזרים. ואז כשהם אמרו לי שאני משתחרר פתאום הרגשתי ממש שאני חוזר לחיים - כאילו אני נולד מחדש".

דניאל אלוני

"בישרו לי יומיים לפני שאני אשתחרר ביום המחרת. זה לא באמת קרה. רק ב-24 בנובמבר מגיע אחד השובים שלנו ואמר לנו שאנחנו משתחררים. הם ממש האיצו בנו. הביאו לנו דווקא אוכל טוב מזה הרבה ימים. אני זוכרת שהפיתה הייתה ממש טרייה. התחילו להצעיד אותנו החוצה בתוך המנהרות האפלות האלה. זה היה הרגע שזה באמת היכה בי שזה קורה - ואנחנו כנראה באמת צועדים אל החופש".

הרגע שחזרתי

דורון כץ אשר

"רק בשנייה שפתחתי את הדלת במעבר רפיח ועמד מולי איש שב"כ ואמר לי 'שבת שלום דורון' - רק שם בעצם נפלה לי ההבנה שאני בידיים טובות. שם התפרקתי לגמרי".

דניאל אלוני

"רצה אליי קצינה ישראלית, דוברת עברית, ואז הבנתי שאני בחוף מבטחים. היא פשוט רצה, חיבקה אותי. אני עוד הייתי ככה בהלם. אחזתי בילדה שלי חזק מאוד, כמו שעשיתי בכל אותם חמישים ימים, ושם הבנתי שזה אמיתי".

אביבה סיגל

"כשפגשתי את החייל הראשון, חיבקתי אותו והוא חיבק אותי. התפרקתי לחתיכות, לא הפסקתי לבכות, האמנתי באותו רגע שאני חוזרת לארץ. עד אז הייתי בטוחה שאנחנו הולכים למות שם בעזה. 51 יום של גיהינום, לא הייתה דקה שנתתי לעצמי להגיד 'וואלה, יש מצב שאני חוזרת, יש מצב שאהיה בחתונה של הבת שלי'. לא היה מצב כזה".

ספיר כהן

"ההתרגשות הגדולה שלי הגיעה כשראיתי את כל האנשים מגיעים לחבק את הרכב שלנו. אני זוכרת שהקצינה שאלה אם אני רוצה להסיט את הווילון ולנופף לשלום. כמו נסיכה. אמרתי לה 'בטח שאני רוצה, אני רוצה לראות את כולם'. המוני אנשים צרחו והביאו שלטים".

סשה טרופנוב

"אני ראיתי את ספיר ואת אימא. אני לא ידעתי איך להגיב לזה שהיא נמצאת שם. האמנתי שהיא כבר תמשיך הלאה ותמצא מישהו אחר. ציפיתי גם לראות משום מה את אבא, אבל ברגע שבגבול אמרו לי שמי שמחכה לי אלו ספיר, אימא וסבתא - אז הבנתי שאבא שלי לא בחיים".

אופיר אנגל

"אני זוכר שירדתי אחרון מהמיניבוס, וראיתי את אבא שלי צועק. רצתי אליהם, זו הייתה תחושה מטורפת. באמת, אין לי איך להסביר אותה במילים - זה הכול הרבה יותר ממה שאפשר לתאר".

לואיס הר

"אנחנו היינו כבר במסוק כשפתאום ראיתי הרבה אורות ואמרו לי שזה פלמחים. שם אמרו שעכשיו מתחילים להתקשר למשפחות, ושעוד מעט מגיעים לתל השומר. זה היה מאוד מרגש - זה הרגע שחזרנו באמת".

הרגע שבו שמעתי על העסקה

ספיר כהן

"אני ישנתי, ואז סשה העיר אותי ואמר לי 'יש עסקה, כולם חוזרים הביתה'. חזרתי לישון. זה לא היה הגיוני מבחינתי, כנראה מישהו הפיץ עוד פעם שמועה. אחר כך הוא אמר לי 'לא, לא - זה אמיתי. תכף חותמים על זה".

דניאל אלוני

"באמצע הלילה התחלתי לקבל טלפונים עם מספרים לא מזוהים. מיד הבנתי שמדובר בטלפונים מהתקשורת. נלחצתי כי חשבתי שמשהו רע מאוד קורה. לא עניתי לאף אחד. פתחתי כל ערוץ טלגרם אפשרי, פתחתי את האפליקציה של החדשות - והבנתי מהר מאוד מה קורה".

לואיס הר

"השתתפתי במחולות כרמיאל. בערך ב-2:00, כשיהודה פוליקר התחיל לשיר, פתאום מישהו בא והודיע שנחתם ההסכם. שמו את הצילום של הטלפון על כל המסכים הענקיים על הבמה. הקהל קם על רגליו, התחיל להריע משמחה ומחא כפיים. יהודה פוליקר ניסה להבין מה קרה שם".

דורון כץ אשר

"ב-2:00 הייתי מול הטלוויזיה, מול הפלאפון, מזפזפת, מחכה לבשורה טובה. אני חושבת שהמשכתי להיות מול הטלוויזיה עד 5:00. לא יכולתי לישון".

אוהד בן עמי

"כמו מין איזה חיוך כזה נמרח עליי ומאז הוא לא יורד. אני פשוט מאושר שהגיע הרגע הזה".

אביבה סיגל

"אני מתפוצצת מאושר, כל יום אני בוכה ומחייכת. אני רק מחכה כבר שקית' ואני נוכל לשקם את עצמנו ולחזור לחיים. לחזור לחייך - בלי לנסות לחייך. שנתיים אני מנסה לחייך וזה לא עובד לי תמיד. סוף סוף אני אוכל לחייך, קית' יוכל לחייך. נוכל פשוט להתחבק ולהגיד זהו - סיימנו עם התקופה הנוראית הזאת, הכי נוראית שיכולה להיות".