הוויכוח הטעון על בתי בארי שנשרפו ב-7 באוקטובר

תושבי בארי קבעו לאחר דיון מורכב כי כל הבתים שנפגעו בטבח 7 באוקטובר ייהרסו, למעט בית אחד. אלא שכעת שר המורשת עמיחי אליהו שוקל להתערב – ולמנוע את ההריסה, כך דיווחנו אמש (רביעי) ב"מהדורה המרכזית".

תושבי בארי החליטו ברוב של 196 מול 146 להרוס את כל הבתים למעט בית אחד. הנושא טעון ביותר, והנימוק להריסת הבתים הוא שהתושבים "לא רוצים לחזור לחיות ביד ושם", כמו שאמר אחד התושבים שהצביע בעד ההריסה.

אבל מתברר שיש סעיף בחוק העתיקות שלפיו השר הממונה, במקרה הזה שר המורשת עמיחי אליהו, יכול להכריז על מבנה שנבנה אחרי שנת 1700 כמבנה לשימור, אם לדבר יש הקשר היסטורי. הקשר כזה קיים כמובן לגבי בתי בארי, אך יש כאן מספר מורכבויות.

ראשית, מעולם לא נעשה שימוש בסעיף המדובר. שנית, לתושבי בארי יש ביקורת רבה מאוד על הממשלה, ובצדק. החלטה כזו של שר בממשלה עלולה לייצר עימות בין הקיבוצניקים החילונים לשר הדתי, מהממשלה שהם מאוד מאוד זועמים עליה. מהסיבות האלו השר עדיין שוקל אם להפעיל את הסעיף.

גם בתוך קיבוץ בארי היו מי שהציעו פתרונות אחרים. אחד הרעיונות שעלו היה להעתיק את בתי בארי שהחליטו עליהם שישומרו, כמו שנעשה במתחם שרונה בתל אביב ובמקרים נוספים. ההצעה הייתה להעתיק את הבתים לאזור היער שבו התקיימה מסיבת הנובה.

אפשרות שנייה הייתה להותיר את הבתים שבקצה הקיבוץ, בשכונת הכרם, ולהעביר את גדר היישוב פנימה, כך שלמעשה המתחם המשמר את ההרס והזיכרון יהיה מחוץ לקיבוץ. במצב כזה המבקרים לא יעברו בתוך בארי, ובקיבוץ החיים יוכלו לחזור במידה מסוימת למסלולם.