"התחבאתי מתחת למיטה, המחבלים ירו עליה": שורדת השבי דורון שטיינברכר בריאיון מיוחד

שורדת השבי דורון שטיינברכר נחטפה מביתה שבכפר עזה ב-7 באוקטובר, והוחזקה בשבי חמאס במשך 471 ימים. אמש (שבת) היא סיפרה בריאיון ל"חדשות סוף השבוע" על יום החטיפה, על השהייה הארוכה בידי המחבלים - ועל תהליך ההחלמה שאינה יכולה להתחיל עד ש-50 החטופים, בהם חבריה החטופים גלי וזיו ברמן - ישובו הביתה.

בביתה שבכפר עזה תיארה דורון את הרגעים האחרונים שלפני חטיפתה. "שמתי את המקרר על הדלת כדי לחסום אותה. אז הם (המחבלים) נכנסו מהחלון. נכנסתי מתחת למיטה. הלב על מאתיים, הבטן מכווצת. אני שמה לעצמי יד על הפה, מתפללת שלא יתפסו אותי ופשוט ילכו מפה".

מחבלי חמאס נכנסו אל תוך הדירה של דורון וירו על המיטה. "אני אומרת, או-קיי, הם ירו אבל הם הלכו. והם לא הולכים. הם מרימים את המיטה, ורואים אותי למטה. כנראה באותו שלב אני מקליטה, 'תפסו אותי, תפסו אותי'. אני לא זוכרת את ההקלטה הזאת, המוח מחק", היא שיתפה.

"בשלב הזה אני עוד מנסה להיאבק, לעכב את הזמן. לצרוח שמישהו אולי ישמע אותי. אני מבינה שאני בדרך לעזה, אני מבינה שהם חוטפים אותי", סיפרה דורון. "אני רואה פשוט שיירה של מחבלים הולכים הלוך וחזור. ואנחנו רצים מהר, והם דוחפים אותי לתוך הטנדר שלהם. אני מאחורה, מחבל בכל צד ושניים מקדימה. ויש צרחות, טירוף, 'יאללה, יאללה. סע סע'. הם עושים איתי סלפי של 'השגנו', עם נשקים עליי".

שורדת השבי שיתפה: "אני פשוט מפחדת לעשות כל דבר שיגרום להם לרצוח אותי במקום. וזהו, תוך חמש דקות אנחנו בעזה. משהו שאומר לי, דורון, עכשיו את עושה הכול בשביל להישאר בחיים - לא משנה מה. הגעתי לעזה, הם הורידו אותי למנהרה".

בימים הראשונים פגשה דורון את יותם חיים ז"ל ואלון שמריז ז"ל. "אני מבינה שאני לא לבד. זה עוד יותר מעצרים את הדבר הזה, שהם לקחו עוד", היא הסבירה. "אחרי יומיים אני פוגשת את קרינה ארייב ודניאלה גלבוע, ובעצם נשארת איתן שנה, עד שנעמה לוי מצטרפת אלינו. אלה האנשים שיבינו אותי הכי טוב בעולם".

"אתה כל כך הרבה זמן עם מישהו, מה עוד יש לחדש. אז המצאנו משחק, שבאות שיוצאת כל אחת אומרת כל מה שהיא יודעת על מישהו שהיא מכירה ששמו מתחיל אותה הזאת", דורון סיפרה. "ככה לומדים להכיר יותר טוב. כי אתה שוכח. אני שכחתי את מס' הטלפון שלי, שכחתי איך המשפחה נשמעת".

לדברי דורון, "לא הייתי אופטימית בשבי אבל פה אין לזה מקום. יצא לי לשמוע את אימא ברדיו, זה היה מטורף. אני יודעת מלהיות שם, את מקשיבה לחדשות גם, כי את רוצה לשמוע שעדיין מדברים עליך. את רוצה לשמוע שאת עדיין בתודעה, שאת עדיין רלוונטית. אם אנחנו לא פותחים את מהדורת החדשות - אז זהו. את שומעת שמדברים על טיסות ויוקר המחיה, זה מתסכל. הפחד, חוץ מזה שאת מפחדת על החיים שלך מן הסתם, זה שישכחו אותך. שילמדו לחיות לצד זה שאנחנו בעזה".

"בשבי מה שהיה מחזיק אותי, הייתי עוצמת עיניים ומדמיינת שאני בים, והוא מרגיע אותי, שאני שומעת את הגלים. והים הוא הכי מרפא שיש", היא הוסיפה. "אני רואה את גלי וזיוי מהחלון של הבית. הם עדיין בשבי. המציאות הזאת ש-50 מאיתנו נמצאים בעזה זה מכעיס ומתסכל ואמרתי אני אחזור הביתה וישמעו ויבינו שצריכים להחזיר אותם הביתה וזה לא עוזר". 

דורון ציינה שלא עוצרים אותה הרבה ברחוב. "גם חתכתי את הבלונד כשחזרתי. רציתי להשאיר את התקופה הזו מאחורה. אני לא באמת יכולה, הבלונד והוורוד והצמה כל כך היו מזוהים איתי שהייתי חייבת לעשות עוד צעד בדרך הזאת", היא אמרה.

מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן, אמרה לדורון בעצרת למען החטופים: "איך אני שמחה שאת פה, אלוהים". שורדת השבי ענתה לה: "עוד קצת והם פה".

בזמן שדורון מתהלכת בעצרת למען שחרור החטופים לצד שורדות השבי אגם ברגר ואמילי דמארי, עוצר לידן צעיר ומטיח בהן: "מה הקטע, אתם שמאלנים?". אמילי השיבה: "לא, אין פה שמאל-ימין. יש פה חטופים, גבר". דורון הדגישה: "כשנחטפנו לא שאלו אותנו מה הצבענו בקלפי. יש פה מטרה אחת ברורה וזה להחזיר את החטופים הביתה, וזה באמת לא ימין ולא שמאל. זה חיים".

"אם זה היה תלוי בי, איך חברים שלי אומרים? הייתי נכנסת הביתה, סוגרת את הדלת, מגיפה את התריסים. אבל אני לא יכולה, אני אהיה בפרונט עד שהם יחזרו, ואז אתן להם את הפרונט", היא הבהירה. "אנשים מדמיינים מנהרה עם אור בקצה המנהרה וסוף. כל מי שהיה במנהרה יגיד לך שזה לא דומה בשום צורה, אין לה סוף".

רוני שטיינברכר, אביה של שורדת השבי, אמר: "זה מדהים, אני מאחל לכולם שיזכו לרגע הזה של איחוד עם היקירים שלהם". סימונה שטיינברכר, אימה של דורון, הוסיפה: "תמיד אמרתי, הלגעת, זה מה שהיה חסר לי. האשכנזים הם פחות נוגעים ומאז הפכתי להיות נודניקית. עכשיו זה לתמיד".

על האחיינים שלה סיפרה דורון: "באמת שהתגעגעתי אליהם. ברור שאני רוצה גם משפחה משלי. בשבי לא חשבתי על העתיד, כמו שאולי על ההחמצה, שההורים לא יזכו לנכדים גם ממני".

דורון סיכמה והדגישה: "הייתי שם, אני יודעת מה זה. אנחנו פה בחוץ כדי להיות התקווה שלהם והקול שלהם. כי הם שם נלחמים על החיים שלהם, ואנחנו צריכים להילחם על החזרה שלהם. אי אפשר להתחיל איזשהו תהליך של שיקום כלשהו. החטופים חייבים לחזור. אם הם רואים אותי או שומעים אותי אז אני רוצה להגיד להם שיהיו חזקים ושיחזיקו מעמד ושאני יודעת שזה מרגיש כמו נצח וכאילו לעולם זה לא יקרה אבל הם חוזרים הביתה פשוט להחזיק מעמד ולהיות חזקים והם חזקים עוד קצת והם בבית עם המשפחות".