660 ימים בשבי: "אמרתי לנתניהו – רונן הוא הבחור שנשאר בעוטף בכל מבצע צבאי ודווקא אותו הפקירו"
רונן אנגל, נחטף מקיבוץ ניר עוז יחד עם אשתו קרינה והבנות מיקה ויובל • אחרי 52 ימים, אשתו ובנותיו חזרו לישראל בעסקה, רונן נרצח בשבי וגופתו בעזה עד היום, כבר 660 ימים • דני אנגל, אחיו של רונן, שוחח עם רה"מ כשהגיע לבקר בניר עוז לראשונה מאז 7 באוקטובר • "אמרתי לנתניהו: רונן היה הבחור הזה שנשאר בעוטף בכל מבצע צבאי – ודווקא אותו הפקירו. הוא לא התייחס", סיפר דני
50 חטופים נמצאים בעזה, כבר 660 ימים. אחד מהם הוא רונן אנגל שנחטף מקיבוץ ניר עוז. דני אנגל, אחיו של רונן, מתייחס לחזרת המשלחת הישראלית מדוחא, לנוכח תשובת חמאס לעסקה: "לפוליטיקאים אין אינטרס לסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים", אומר דני, "גם אם הייתה מעט נאיביות – היא נעלמה. הם אפילו לא מסתתרים מאחורי כיסוי".
בנוגע להתקדמות התמרון ברצועה אומר דני: "אני רואה שמכניסים את צה"ל יותר ויותר פנימה וזה מדאיג אותי לגבי גורלו של רונן. המלחמה באיראן הסתיימה תוך 12 יום ואת המלחמה בעזה מורחים קרוב לשנתיים. כשהממשלה רוצה לסיים מבצע צבאי – היא יודעת לסיים אותו. בכל מה שקשור לעזה ולחטופים, לא קורה שום דבר. עם החזבאללה סיימו את הפרק, עם איראן סיימו ובעזה שום דבר לא קורה".
בתחילת יולי, ראש הממשלה נתניהו ביקר לראשונה מאז 7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז. אחיו של החטוף רונן אנגל, פגש אותו: "הייתי בניר עוז כשנתניהו הואיל בטובו להגיע לקיבוץ. הגעתי לשם ברגשות מעורבים ואמרתי לו: 'רונן היה הבחור הזה שנשאר בעוטף בכל מבצע צבאי ודואג לכולם ודווקא אותו הפקירו'. הוא לא התייחס למה שאמרתי וענה תשובה לא עניינית של פוליטיקאי שמדבר לעננים. לא זכיתי לקבל תשובה ישירה".
קרינה, אשתו של רונן, ובנותיו מיקה (20) ויובל (12) נחטפו לעזה ושבו לישראל בעסקה אחרי 52 ימים. רונן שנחטף בחיים, נרצח בשבי שלושה ימים אחרי שאשתו ובנותיו חזרו לישראל בעסקה. "ביקשו מאיתנו מהקיבוץ להגיע ולראות חלקות קבר עבור רונן. יובלי הקטנה, בת 12, אמרה לנו תבחרו לאבא מקום מגניב. אנחנו במצב בלתי נסבל. מצד אחד צריך לנהל חיים, לעבוד ומצד שני שום דבר לא סגור. אי-אפשר להתקדם עד שהחטופים יחזרו. אנחנו יודעים בוודאות שרונן לא בחיים אבל הגופה שלו צריכה להיות פה, הילדים זקוקים לסגירת מעגל הזו".
"רונן היה הבחור הזה שנשאר בקיבוץ בכל מבצע צבאי, לא משנה מה – ודווקא את האנשים האלה מפקירים. רונן היה משהו מיוחד, הוא ידע להיות אופטימי ומצחיק בכל מצב. לצערי, אני מתחיל לאבד את האופטימיות. אני מרגיש שאנחנו נדחקים הצדה. יש תחושה שאנחנו, משפחות החטופים, מפריעים לאנשים. שום דבר לא נראה הגיוני לאורך כל הדרך והתחושה היא שאין עם מי לדבר".