"אל תשכחו אותם מאחור": זעקת משפחות החטופים

יעל אדר, אימו של תמיר אדר

600 באוקטובר 2023 - אנחנו עדיין כאן. זה היה חייב להיגמר מזמן. לא נתפס שהגענו ל-600 ימים בהיעדר מנהיג בישראל שאומר: "אני רוצה את כולם כאן עכשיו, תעבדו עד שתמצאו את הדרך להשיב את כולם כולל כולם". אני מרגישה אבודה במדינתי האחת, בהיעדר הגנה ובהיעדר מחויבות הממשלה לאזרחיה שנחטפו ולבני משפחתם.
אני פונה לראש הממשלה שלי, אין לי אחר: עשה את המעשה הנכון לעם ישראל. סיים את המלחמה והשב את כל החטופים - החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה באדמתם ולמנוחת עולם ונפש. תן לעם הזה לרפא את עצמו והוכח לי שלכל הרע שאפף אותנו יש תיקון לחברה טובה יותר, חזקה יותר ומאוחדת.

אל תשכחו אותם מאחור.

טל קופרשטיין, אביו של בר קופרשטיין

בר בן 23 שהיה מאבטח בנובה חטוף בעזה 600 יום. 600 יום במנהרות ללא אור יום, ללא מזון, עובר התעללויות יום ימיות. והוא צריך להתמודד גם עם ההפצצות. מעולם לא חשבנו שזה יגיע לכך שגם ביום ה-600 לא נדע מה איתו, האם הוא אוכל, איך הוא ישן, מה מצבו הרפואי, האם הוא נפצע? הכאב קשה מנשוא אך אנחנו כמשפחה ממשיכים להילחם מדי יום, שעה שעה, כדי להחזיר את בר הביתה!

בכל יום אנחנו קמים עם תקווה חדשה שבר יחזור היום. תקווה שכל יום מתנפצת על רקע האירועים שמתרחשים. אנו קוראים לממשלת ישראל ביום זה לא לשכוח את בר ואת כל 57 החטופים הנוספים, חיים וחללים, ודורשים מהמדינה שלנו להחזיר את כולם הביתה בעסקה אחת.

אל תשכחו אותם מאחור.

חנה הימן, דודתה של ענבר הימן

ענבר שלנו, ילדה יקרה שלנו, שמדינת ישראל הפקירה ב-7 באוקטובר וממשיכה להפקיר 600 יום. 600 ימים ולילות שאנחנו לא ישנים. 600 ימים שאנחנו לא חיים. כבר 600 ימים שאנחנו נרצחים איתך ענברי. 600 ימים של לחיות בגיהינום. 600 ימים של לראות אותך בדמיון כמו אתמול. לנסות לגעת בך ללא יכולת.
600 ימים שאנחנו חיים מתים. והנשמה רוצה לצרוח די... עד מתי תייסרו אותנו? ענברי שלי - אני לא אוותר עלייך. את היהלום שבכתר. את החיים. את הכול. ואת חוזרת הביתה. באש ובמים אני עבורך. אוהבת אותך ילדה שלנו.

אל תשכחו אותם מאחור.

לירן ברמן, אח של גלי וזיו

חלק סופרים 600 ימים אבל עבורנו ועבור זיו וגלי אנחנו עוד ב-7.10.23. זיוי וגלי בחיים, הם רוצים לחזור הביתה, ואנחנו חייבים להציל אותם מהגיהינום של עזה. חייבים.

אל תשכחו אותם מאחור.

חגית חן, אימו של סמ"ר איתי חן

600 ימים שהבן שלי, איתי חן, ועוד 57 חטופים מוחזקים בשבי חמאס. ביום ה־100 היינו מזועזעים שהגענו למספר כזה. חשבנו שזו נקודת שבר – ששם יבוא השינוי, שתהיה הכרעה. אבל עברו עוד 500 ימים – ואנחנו עדיין כאן. עם אותו כאב, עם אותו חוסר ודאות ועם פחד שהולך ומעמיק.

אני מפחדת להגיע ליום ה־700. מפחדת שאם לא תתקבל החלטה אמיצה של ממשלת ישראל, גם לשם נדרדר. מפחדת שנישכח. חרדה שיום אחד פשוט לא יידעו איפה איתי, ונישאר בלי לדעת מה קרה לו פשוט לנצח.

אל תשכחו אותם מאחור.

אילת סמרנו, אימו של יונתן סמרנו

600 ימים של חוסר ודאות. 600 ימים שהם יום אחד ארוך. 600 ימים שאיני יודעת האם יונתן שלנו נושם או לא. 600 ימים שהדבר שאני כן יודעת בוודאות הוא שאנחנו לא נושמים.

אנחנו שקופים. אנחנו לא קיימים. אל תשכחו את יונתי שלנו שם. הוא וכל 57 החטופים חייבים לחזור.

אל תשכחו אותם מאחור.

איילת גולדין, אחותו של הדר גולדין

יום ה-600 הוא בעצם יום ה-4,000 למשפחה שלנו. 4,000 ימים להפקרה שהובילה גם לשואת ה-7 באוקטובר. עד ה-7.10 רבים בציבור, ובהם מקבלי ההחלטות, התייחסו לקצין החטוף הדר גולדין כבעיה פרטית של המשפחה. מה-7.10 ברור שזו בעיה לאומית. כול מי שרואה אותנו יודע - שאנחנו פני ההפקרה! כול מי שרואה אותנו שואל: מה מונע מכל החטופים להגיע ל-4,000 יום? מה מונע מכל החטופים להפוך להדר גולדין? הדר שלי הוא ראשית הצירים - השבתו תסמל את השבת כל החטופים.

נשיב את כולם, נשיב את הדר, נשיב את הערכים. ומשם נקום ונשקם את החברה הישראלית. נשיב אותם אך בעצם נשיב את עצמנו אל המהות שלנו כישראלים. 4,000 ימים בהם אנחנו נדהמים ומתרגשים לחוש את הערבות בעם ישראל, את עם ישראל במיטבו אל מול ההנהגה המפקירה. אנחנו נשיב את כולם כי אין דרך אחרת. ונשוב להיות גאים במילה ישראלי.

אל תשכחו אותם מאחור.

דני מירן, אביו של עמרי מירן

אני ממש מתגעגע לבן שלי שנמצא כבר 600 יום בשבי. עכשיו כשחג השבועות בפתח, אני נזכר שכל חג היינו חוגגים או בנחל עוז או בגליל כל המשפחה, וזה היה מנהג קבוע, שכנראה גם השנה לא יתקיים.

אני מבקש מכם, אל תשכחו את עמרי ושאר החטופים מאחור.