ארבל יהוד: "כשישראל מפוצצת עסקאות, היא מפוצצת אותן על הראש של החטופים"

שורדת השבי ארבל יהוד קראה היום (רביעי) בהצהרה מיוחדת לתקשורת לשחרור כל החטופים, וסיפרה על השבי והליך השיקום הקשה: "כולם נמצאים במרחק החלטה מכאן, ואני רוצה שתדעו: כשישראל מפוצצת עסקאות, היא מפוצצת אותן על הראש של בני הערובה. אני דוגמה חיה למה שיכול לקרות כשהמדינה מתעקשת".

"אולי אנחנו השבים נראים לכם חזקים, 'רגילים'. אבל מתחת לפני השטח, כל שנייה שהאהובים שלנו שם
משאירה פצע מדמם, עמוק, בלתי ניתן לריפוי", אמרה ארבל. "הנראות שלנו אולי מטעה, היא אולי נותנת למקבלי ההחלטות תחושה שאפשר עוד לחכות, שיש זמן, שאפשר להשאיר אותם שם עוד קצת. אבל אין לנו אפילו שנייה אחת מיותרת".

"אני קוראת לממשלת ישראל, ולעומד בראשה: הנשיא טראמפ פתח את הדלת, עידן אלכסנדר יצא דרכה לחופשי והדלת הזו חייבת להישאר פתוחה עד שהאחרון שבהם יעבור בה. ממשלת ישראל ניצבת בפני הכרעה אחת: הצלה - או הפקרה".

"אני הייתי שם כשעסקה אחת כבר כמעט יצאה לפועל והתפוצצה", הזכירה יהוד. "ואני רוצה שתדעו: כשישראל מפוצצת עסקאות, היא מפוצצת אותן על הראש של בני הערובה. התנאים שלהם מיד מחמירים - המזון מצטמצם, הלחץ גובר. הפצצות ופעולות צבאיות לא מצילות אותם - הן מסכנות את חייהם. 41 בני ערובה נהרגו באופן ישיר או עקיף כתוצאה מהלחץ הצבאי".

"אני דוגמה חיה למה שיכול לקרות כשהמדינה מתעקשת בלי לפוצץ עסקה - כשחמאס הודיע שאני לא חוזרת בפעימה הראשונה, וגם לא בשנייה, ישראל לא ויתרה, לחצה, ולא הרימה ידיים. התעקשה, ולא פוצצה. וכך השתחררתי לבסוף אחרי 482 ימים בגיהינום".

שורדת השבי יוכבד ליפשיץ נאמה גם כן, ודיברה על תחושת ההפקרה הצורבת. "הזניחו אותי ב-7 באוקטובר, ולקבל אותי ואת נורית קופר בחזרה אחרי שבועיים לא רצו", אמרה. בנוסף, שיתפה בכעס על ההנהגה החרדית בישראל: בדת היהודית יש דבר שנקרא פדיון שבויים, אבל הרבנים בישראל לא פותחים את הפה. מה שמעניין אותם זה כסף ולא להתגייס, החטופים לא מעניינים אותם. זו בגידה בסיסית ביהדות. הם לא יודעת מה זו יהדות אמיתית".

שורד השבי ירדן ביבס, שאשתו שירי וילדיו כפיר ואריאל נרצחו בשבי, עמד לצד אחותו עפרי כשהיא נאמה. "ב-7.10 תינוק נחטף מהבית שלו, עם אימו ואחיו בן הארבע. הוא הופרד מאביו שנחטף גם הוא. הם פחדו נורא. כולם זוכרים את המבט של שירי שמחפש עזרה, הגנה, הצלה", אמרה עפרי.

"האחיינים שלי ידעו שהמבוגרים תמיד יגנו עליהם, ממש כמו שאימא שלהם גוננה עליהם בשמיכה באותו היום. אבל המדינה שלהם, שלא הצליחה להגן עליהם, כשלה שוב כשהעדיפה נקמה על פני הצלת חייהם. היא רצתה לחסל את מי שתקף אותה, לפני שתדאג להחזיר אותם הביתה בבטחה".

"לא צעקנו מספיק, לא נלחמנו חזק מספיק. פחדנו", שיתפה עפרי. "אז זעקנו בשקט, וחיכינו וניסינו להאמין ולסמוך. והם שם, בשבי, חיכו וחיכו, והעזרה לא הגיעה. 600 ימים עברו, והמדינה שלנו עדיין מעדיפה נקמה ואנחנו כבר מזמן לא מאמינים ולא סומכים על אף אחד".

היא פנתה לראש הממשלה: "ב-7 באוקטובר הופר החוזה הבסיסי בין המדינה לאזרחיה. כשלת ביום ההוא ואתה נכשל כבר 600 ימים. אתה נכשל בסירובך לקחת אחריות, במילותיך שמקטינות את גודל האסון, שמפלגות, שמעמידות את השבת החטופים אל מול בטחון שאר ישראל. השבת החטופים היא בטחון ישראל ורוב הציבור יודע זאת ומבקש את אחיו ואחיותיו. אתה נכשל בסירובך לעשות את הדבר היחיד שישיב את כולם - להכריז על סיום המלחמה".

שורדת השבי אילנה גריצווסקי, בת זוגו של החטוף מתן צנגאוקר, סיפרה שגורמים אמריקנים בכירים שעמם נפגשה בחודש האחרון אומרים בקולם שהגיע הזמן לסיים את המלחמה, שהגיע הזמן להחזיר הביתה את החטופים. "אני שואלת מפה את נתניהו: למה לממשל האמריקני אכפת יותר מהאזרחים הישראלים מאשר לך?", תהתה.

"600 ימים שאזרחים ישראלים עוברים עינויים, וממשלת ישראל מעולם לא הניחה יוזמה לשחרור כולם. 600 ימים שבהם הממשלה הביאה רק עסקאות חלקיות, הפרידה בין חטופים, הכינה רשימות שחרצו את גורלם של החטופים והנה שוב - אנחנו עדיין מדברים על עסקה חלקית בלבד, ולא עסקה כוללת", אמרה אילנה בכאב.

ברק עוז, בן דודו של החטוף בר קופרשטיין, תהה בכאב: "איך עוד לא החזרתם את בר הביתה? בר יכול היה להינצל מהמסיבה אבל הוא נשאר שם עד הרגע האחרון. הוא צעק בעודו אזוק בידיים והרגליים לעזור לאלקנה בוחבוט. תהיה חזק בר. אנחנו איתך. אבא שלך מדבר, הוא מגשים את החלום שלך, קם ומתחיל ללכת, רק שתחזור".

שורד השבי לואיס הר שחולץ ע"י הימ"מ וצה"ל אחרי 129 ימים בשבי אמר: "מאז השתנו חיי לגמרי, אני בן אדם אחר. אני חי רק עם הכוונה להחזיר את כל החטופים הביתה, לתמוך במשפחות, להיות ביחד. אנחנו ממשיכים להילחם בכל הכוח להחזיר את כולם הביתה".

ענת אנגרסט, אימו של החייל החטוף מתן אנגרסט, פנתה להורים: "כל אימא ואבא שצופים בי - תדמיינו לרגע אחד אתכם עומדים פה לצדי. ⁠כפי שזה קרה לנו, זה יכול לקרות חלילה לכל חייל אחר".

"זו לא המלחמה שלי ושל 58 משפחות - זו מלחמה על העתיד של המדינה הזו, על היכולת שלה לשמר את בסיס הערכים עליה היא הוקמה, של קידוש החיים וערבות הדדית".

"⁠600 ימים נלחמנו וחיסלנו, אבל ערך קדושת החיים קודם ליצר הנקמה. אין ניצחון ישראלי בלי החזרת כל החטופים", אמרה ענת.

לאה גולדין, אימו של סגן הדר גולדין שנהרג במהלך "צוק איתן" וגופתו נחטפה לעזה, אמרה: "הדר הופקר ב-2014 ולא הובא לקבר ישראל, ומי שהפקיר אותו הציג כעניין פרטי של משפחת גולדין. התוצאה היא שאחרי 4,000 ימים יש 58 מופקרים בעזה".

"זה לא עניין פרטי של משפחה, כי מי שלא מביא חללים, ינטוש את הפצועים ויפקיר את החיים", אמרה. "הלוחמים צריכים לדעת שישיבו את הדר ושישיבו גם אותם משדה הקרב. הדר שלי הוא הסמל להפקרה והסמל לתיקון. נשיב את הדר ונשיב את הערכים".