עד 7 באוקטובר, בקיבוץ ניר עוז הייתה חללת צה"ל אחת. השנה, בעקבות האירועים הקשים בתחילת המלחמה ובמהלכה, טקס יום הזיכרון של הקיבוץ עומד להיראות אחרת לגמרי. לפני המלחמה, בקיבוץ ניר עוז התגוררו 400 תושבים. מאז, 51 מהם נרצחו, מרביתם במהלך הפשיטה של חמאס על היישוב בשבעה באוקטובר, שבה לא נורה ולו כדור אחד בודד על ידי חיילינו ולא התנהל קרב. רבים אחרים נחטפו לעזה.
- השבת השחורה של ניר עוז: פרויקט מיוחד של N12
- כך הופקר ניר עוז: תחקיר מיוחד
- עדה שגיא, אשת הברזל מניר עוז, על 53 יום בשבי
דווקא בשנה הקשה של ניר עוז, ובשנה האיומה בחייהן, עדה שגיא, נילי מרגלית וליאת אצילי, שלוש מחברות הקיבוץ שנחטפו לעזה וחזרו, החליטו להצטרף לצוות שמארגן את הטקס המורכב של יום הזיכרון.
ליאת אצילי, ששוחררה מהשבי אך גופתו של בעלה אביב עדיין מוחזקת בעזה, הסבירה מדוע התעקשה לקחת חלק בטקס הטעון דווקא השנה. "אמרתי שאם תיאמר באירוע הזה מילה אחת שתרגיז אותי ותיראה לי לא מתאימה אני אתפוצץ", אצילי פירטה. "אם מישהו היה עולה ואומר על הבמה 'אביב אצילי נרצח ב-7 באוקטובר', הייתי קמה וצועקת מהקהל". מבחינת אצילי, אביב בעלה, שנלחם יחד עם כיתת הכוננות בשבת השחורה, נפל בקרב.
נילי מרגלית תיארה כי בשל המורכבות של הטקס, היה לה צורך שהוא יהיה מאוד מדויק. אביה, אליהו מרגלית, נרצח בשבעה באוקטובר ונחטף לעזה. נילי מסתייגת מהמילה "גופה" – אך היא עדיין מתקשה לנסח מילים מתאימות למצב המורכב שבו היא נמצאת.
כחלק מההכנות לטקס, הזמינו חברי הקיבוץ תמונות ממסוגרות של 51 הנרצחים. בעוד היא פורקת את התמונות מהארגזים, עדה שגיא נזכרה כי במהלך השבי אלעד קציר כתב רשימה של הנרצחים הראשונים של הקיבוץ. שגיא סיפרה שצרחה כששמעה על הירצחם של משפחת קדם סימן-טוב. יונתן, תמר, שלושת ילדיהם וקרול אימו נרצחו בשבת השחורה והם כולם קבורים בקיבוץ.
"מקווה שכולם יזכו למנוחת עולמים בקבר מסודר"
עמית, אחותו של יונתן סימן-טוב ובתה של קרול, לוקחת חלק בטקס ומדליקה אבוקת זיכרון. "הרגשתי שאם לא נופיע, אז כולם יעדיפו לשים את ניר עוז מאחורי הקלעים, כי זה היה המחדל הכי גדול של אירועי שבעה באוקטובר", אמרה. היא הסבירה כי החליטה להשתתף בטקס כדי שאף אחד לא יעיז לשים את הטרגדיה מאחור ולשכוח ממנה. היא תיארה את הטקס כ"כניסה לאולם שיש בו 50 תמונות של אנשים שמכירים ואוהבים - ועכשיו הם מתים".
עד לפני שלוש שנים היה קיבוץ ניר עוז ללא נופלים בכלל. בשנת 2021 מתה שילי ווסטלנד, שהייתה צוערת בבה"ד 1 והתמוטטה במהלך קורס הקצינים. היא הייתה החיילת הראשונה שנטמנה בקיבוץ. לפני שלוש שנים, בטקס לזכרה, שרו עופרי אצילי ושיר יעקב, שניהם הפכו מאז ליתומים, האבות שלהם נחטפו ונרצחו.
עדה בזר, שבשנים האחרונות נושאת בתפקיד אחראית טקס יום הזיכרון בקיבוץ, סיפרה איך האנשים שהרכיבו את הקהילה הקטנה היו חלק בלתי נפרד מההכנות של הטקס, וחלקם לא נמצאים איתנו היום. "בימים כתיקונם הייתי מתקשרת לאנשי האחזקה ואומרת להם לשלוח את יאיר הורן, חטוף שלנו, שיבוא, יצבע, יסדר וינקה. הייתי גם מתקשרת לאלעד קציר, אצלו תמיד היו הדגלים", סיפרה על ההכנות בשנים קודמות.
בזר המשיכה ומנתה את חברי הקיבוץ שלקחו חלק בטקסים הקודמים: "גדי מוזס האגדי היה קורא בטקס, תמיר אדר היה מוריד את הדגל לחצי התורן, סעיד משה היה בא עם הנכדים וליונתן סימן-טוב הייתי מתקשרת ומזכירה לו להגיד לתאילנדים, שחלקם נטבחו בצורה מזעזעת, להיות בשקט במהלך הטקס ולא להשמיע מוזיקה".
בזר סיפרה כי לא נכחה בהלוויות של הנרצחים הראשונים שהתגלו בבתים בקיבוץ, מכיוון שלא הייתה מסוגלת. בבית העלמין של הקיבוץ נוספו לאחרונה שתי אנדרטות – אחת לזכר חברי הקיבוץ שנקברו מחוץ לו ואחת נוספת, לזכר אלו שגופתם עדיין נמצאת בעזה. "אני מקווה שירדו מפה כל השמות ונזכה לתת לכל אחד מהם מנוחת עולמים בקבר מסודר", ייחלה בזר.
הערב (ראשון) יתאספו חברי הקיבוץ בהרכב מאוד חסר, כדי לכאוב את המתים ולבקש אליהם את אלה החיים, שנחטפו ואפשר עוד להציל.