שני לוחמי מילואים שנפגעו ברגל ימין, שוכבים זה לצד זה במחלקה בהדסה עין כרם, מתאוששים ומספרים בראיון ל-N12 על התקרית הקשה שבה היו מעורבים. אלעד (27) ולירן (22) גויסו למילואים, נלחמו בצפון רצועת עזה ונפצעו בתקרית בה מחבלים הפעילו מטען סמוך למקום שבו פעל הכוח.
"באחת המשימות קיבלנו החלטה להפסיק באמצע ולהמשיך אותה למחרת", מספר אלעד, "בבוקר, נכנסו לפעילות בשטח ועמדנו ביחד כל הצוות בזמן שהמפקד חילק את המשימות. אחרי כמה שניות היה פיצוץ פסיכי, לא הבנתי מה קורה וראיתי שחור. בדיעבד הבנו שמחבל הניח מטען ממש מטרים ספורים מאתנו".
המטען התפוצץ קרוב מאוד למקום שבו עמד הצוות מחטיבה חמש, 11 לוחמים נפצעו בדרגות שונות ורס"ל (מיל') עמיחי ישראל יהושע אוסטר ז"ל נהרג בתקרית. אלעד נפצע ברגלו הימנית ובתור חובש, עמד בפני התלבטות מה עליו לעשות קודם: "הרגשתי כאב גדול ברגל ימין ולא הצלחתי להזיז אותה. פתחתי את העיניים, ראיתי דם על המכנסיים ורק אז הבנתי שנפצעתי. התלבטתי מה לעשות - אם לטפל בעצמי או באחרים, אבל הבנתי שאני לא אוכל לעשות כלום למען החברים שלי כשאני פצוע. בעזרת אחד מחבריי, הנחתי על עצמי חוסם עורקים והמשכתי לפצועים הבאים".
אלעד ניסה לשמור על קור רוח עד שהבין שהאירוע נרחב יותר ממה שחשב: "אחרי שטיפלתי בעצמי הסתכלתי מסביב וראיתי שהרבה מהחברים שלי פצועים. היה בלגן והתחלתי לחלק הוראות טיפול למי שראיתי, שלפתי חוסמי עורקים מהווסט שלי והנחתי את חבריי איך לטפל בפצועים הנוספים".
תוך כדי הטיפול בפצועים לירן החל לחפות על חברו אלעד ועל שאר הלוחמים בכוח, בזמן שהוא בעצמו פצוע: "נפלתי מההדף ובהתחלה לא הבנתי שנפצעתי. בזמן שאני מחפה על אלעד ועל החברים שנפצעו, מיששתי את המדים שלי והרגשתי שהמכנסיים מלאות בדם. מרוב האדרנלין לא שמתי לב שאני בעצמי גם חלק מהפצועים".
כוחות נוספים שהוצבו באזור החלו להגיב באש ולהגן על הפצועים בשטח, תוך כדי פינוי מוסק לבתי החולים. לירן מספר על הלחץ שגבר ברגעי הפינוי: "הייתי בהכרה כל הזמן וכשאתה רואה לידך חברים פצועים ומפנים אתכם תחת אש זה מלחיץ מאוד. רק כשהגענו להדסה וראיתי את צוות הרופאים נרגעתי ונשמתי לרווחה".
בתחילת המלחמה, אלעד ולירן הוצבו ביחידות שונות: "הבנתי שמשהו גדול קורה והיה לי ברור שאתייצב למילואים", מספר אלעד על התחושות הראשוניות בשבת השחורה. "ידעתי שתהיה כניסה משמעותית לעזה, חיכיתי לזה אבל גם חששתי קצת".
במקביל גם לירן קיבל הודעה על הגיוס למילואים - ולא היסס. "הייתי אמור לטוס לדרום אמריקה אבל היה לי ברור שאני מתגייס ועושה מה שצריך למען המדינה". לירן, שהוצב בגבול הצפוני בתחילת המלחמה, רצה מאוד להילחם בגבול רצועת עזה בעקבות אירועי 7 באוקטובר. "באותה שבת הרבה חברים מהגדוד שלי בסדיר נפצעו או נהרגו. הרגשתי שאני חייב להגיע להילחם בעזה, שתהיה לי מעין סגירת מעגל".
בסופו של דבר שני הלוחמים גויסו לגדוד מילואים בחטיבה 5 ונלחמו בצפון הרצועה: "בהתחלה היינו מאוד דרוכים, אבל היו חששות לפני הכניסה הראשונה לעזה. לאט לאט זה הפך לשגרה שלנו, נכנסנו מספר פעמים וביצענו משימות בשטח הרצועה", מספר אלעד.
אחרי התקרית, שני הלוחמים הגיעו יחד לחדר הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם, עם פציעה דומה ברגל ימין. את שניהם ניתחה ד"ר אלונה קציר מהמחלקה האורתופדית בהדסה עין כרם. "אלעד ולירן פונו אלינו לאחר שנפצעו פציעות דומות מאוד. לשניהם הייתה פציעה חודרת מגוף זר בירך שפגעה גם בכלי דם. ניתחתי אותם אחד אחרי השני ואני מאמינה שאחרי שיקום הם יחזרו לתפקוד מלא".
כעת החברים לנשק מאושפזים באותו חדר, במחלקת כירורגיית כלי דם בהדסה עין כרם, אליו זורם נחיל של מבקרים הדורשים בשלומם: "מרוב שהיו הרבה פצועים מסביבי לא שמתי לב שלירן נפצע גם בתקרית", מספר אלעד. "רק בהדסה אחרי הניתוח הגעתי לחדר והופתעתי לראות אותו שוכב מיטה לידי עם אותה פציעה. מעודד שמישהו שהיה איתי בקרב, נמצא איתי גם כאן בבית החולים. למרות הקושי, אנחנו עוברים גם את החוויה הזו יחד".