מאחורי כל שם של נופל בלחימה בעזה מסתתר עולם שלם. הסיפור של סדריק גארין, אותו הבאנו הערב (שבת) ב"חדשות סוף השבוע", הוא התמצית של בחירה. סדריק נולד למהגרים מהפיליפינים, הסתבך בפלילים וישב כל יום בלשכת הגיוס – עד שהגיע להיות לוחם בחטיבת גבעתי. ב-7 באוקטובר עלה על המדים, יצא להילחם – ונפל באסון הכ"א שהתרחש ב-22 בינואר במחנה הפליטים אל-מע'אזי בעזה.
"היו לו שאיפות", מספרת דניאלה בלסטרוס גארין, אשתו של סדריק ז"ל. "הוא אמר שהוא ידאג לנו, שהוא יתקדם ויצליח. הוא רצה לבנות פה בית, במדינה עליה הגן. לא הספקנו שום דבר שרצינו ותכננו". משהו בפנים המחייכות של סדריק, בעיניים המלוכסנות ובשם הזר, העיד שמדובר בסיפור קצת אחר: סיפור על זהות, אהבת המולדת, ובחירה. גם הלוויה שלו שנערכה שלשום העידה על שותפות גורל יוצאת דופן. בגשם השוטף עמדו החברים מגבעתי עם החברים מהקהילה הפיליפינית, החברים מהמילואים עם החברים מהכנסייה בתל אביב.
סדריק נולד לפני 23 שנה בארץ לזוג הורים מהפיליפינים. כשהיה בן שנתיים אביו גורש חזרה לארצו, ואימו אמילדה גארין נאבקה במלחמת הישרדות יום-יומית. "מאז שהוא היה קטן ידעתי שהוא ילד מאוד אהוב", סיפרה האם. "זה היה מאוד קשה בשבילו שעבדתי כל היום וחוזרת בלילה. הוא גדל ככה. כשהיה בן 16 הוא אמר שילך לעבוד. מאז הוא הפך לעצמאי ולא ביקש אפילו שקל".
בן 15 הכיר את אהבתו הגדולה דניאלה ומאז לא נפרדו. לפני שנתיים השניים התחתנו. "הוא אמר לי שהוא רוצה ילדים בגיל 25, שהוא רוצה הרבה. לשנינו יש משפחות שחצי מהן בכלל לא בארץ, אנחנו די בארץ. החלום שלי היה לבנות פה בית עם ילדים עם הרבה בלגן בתוך הבית".
בבית הספר ביאליק רוגוזין בתל אביב בו למד, עשו לו התלמידים פינת הנצחה. "זו פעם ראשונה שחייל מת אצלנו בבית הספר", סיפרה אנג'לה חיימוב, רכזת השכבה של סדריק ז"ל. כמו כל חבריו לכיתה חווה סדריק את תחושת הזרות של דרום העיר. "תמיד אמרנו שאנחנו לא שונים, אנחנו ילידי הארץ. השפה שאנחנו מדברים היא עברית", מספר חבר ילדותו פרינס קלי דיזון. "היינו מחזקים אחד את השני אל מול הגזענות".
המחנך של סדריק, עמרי, מספר שהיה להם קשר מיוחד. "זה היה קצת כמו מפקד וקַשר. אם אני צריך מישהו שיתנדב, שיקבל אחריות, הוא תמיד היה מקבל אותה באהבה ובחיוך. במהלך י"ב הוא התחיל להסתבך ונמשך אחרי אנשים שפחות היה כדאי להיות איתם", סיפר.
כשהגיעה שאלת הגיוס הוא ידע שזה יכול להציל אותו. הוא הגיע לשם עם תיקים במשטרה ואמרו לו שהוא לא יכול להתגייס – לא משנה מה. הוא אמר שהוא יתגייס ולא משנה מה. "הוא אהב את המדינה הזו. הוא לא ויתר ונשאר שם עד שאחד מהמפקדים עבר שם וראה שהוא באמת רוצה להיות לוחם. הוא נתן לו את התפקיד בגבעתי", סיפר חברו פרינס.
סדריק יצא לקורס מ"כים, ואחר כך לקורס סמלים. "הוא הישראלי הכי טוב שאני מכיר", אמר חברו ליחידה ארמיאס ג'גנאו. "הלוואי ורוב האנשים בארץ ורוב הגברים היו ישראלים כמוהו". אבל השיא היה לקראת השחרור: עד הרגע האחרון סדריק לא האמין שהוא זה שיקבל "חייל מצטיין" ממפקד הפיקוד. "הוא אמר לי, 'אימא אני לא חושב שיבחרו בי כי אני פיליפיני'. אבל התקשרו להגיד לי שהוא קיבל את ההצטיינות, וכל כך שמחתי", אומרת אימו.
שאלת הזהות היא משהו שהעסיק לא רק את סדריק ז"ל וחבריו, אלא את כל קהילת בית הספר: ילדים שנולדו בישראל ורוצים להרגיש חלק ולתרום, אך ברוב המקרים בגלל המעמד שלהם המדינה לא נותנת להם. "זה ממש מרגש שמישהו מאותו בית ספר כמו שלנו, אפילו שהוא לא יהודי, נלחם למען המדינה", אמרה אריאן אמפל תלמידת בית הספר. "גם אני רוצה להתגייס", הוסיפה התלמידה דיאנה חסן. "אני נולדתי פה ואני חושבת שגם לי מגיע".
המלחמה של סדריק לא הסתיימה גם עם שחרורו מהצבא, והוא נלחם לקבל אזרחות ישראלית. "הם היו צריכים להגיש לו את זה על מגש של כסף", מספרת אשתו דניאלה. "הוא אמר לי, 'נתתי את כל כולי, הם לא רואים אותי ממטר. אני פליט במקום הזה'. עד שבסוף התקשרו אליו ממשרד הפנים וקיבל את התעודה הכחולה. הוא עבד באבטחה, אבטח את ביתו של בנט ושרים נוספים ואף החל ללמוד קורסים בשוק ההון. "סדריק ז"ל היה שומר אצלי בבית רה"מ", ספד לו רה"מ שעבר נפתלי בנט. "הוא היה גיבור ישראל ונשמה ענקית".
ב-7 באוקטובר לא היסס וירד דרומה להילחם. הוא הרגיש שזה תפקידו – להגן על המדינה. אימו מספרת שדאגה לו מאוד וחשבה עליו כל הזמן. בפעם האחרונה שהיה בבית, כמה ימים לפני שנהרג באסון קריסת המבנים, הוא הגיע להפתיע את דניאלה ביום הולדתה.
חבר ילדותו דוד רוקסאס ששירת איתו במילואים סיפר כי תמיד היה לובש על המדים גם את דגל הפיליפינים לצד דגל ישראל. "כשיצאנו למשימה סדריק שאל למה אין לו דגל, והבאתי לו את שלי. שאנשים יראו את מה שאנחנו מייצגים, שכולם ביחד. אני הייתי 100 מטר ממנו, שמענו פיצוץ. מסתכל ימינה ואני רואה בניין שקרס, והכל שרוף. אני רק מתפלל שזה לא הוא. ניסיתי לברר ואף אחד לא ידע מה להגיד לי עד שקיבלתי את ההודעה", סיפר.
רק ביום חמישי נערכה ההלוויה, כיוון שחיכו לאביו ריקו שיגיע מהפיליפינים. 20 שנה אחרי כן, המדינה שגירשה אותו אישרה לו לחזור כדי לקבור את בנו. "הקהילה הפיליפינית, אנחנו אוהבים אתכם. תודה שאתם פה על אף הגשם כדי להיות איתנו ברגע העצוב שלנו", ספד. "כל התלאות שעברתם פה, קשרת אותך ואת משפחתך בקשר דם לארץ הטובה הזו", ספד לו רס"ן אייל ראובני."זה תפקידנו שכולם יכירו בכך".
שוחחתי לפני מספר דקות עם שר הפנים ארבל, בנוגע לאזרחות לאמו של גיבור ישראל - רס״ל סדריק גארין ז״ל שנפל בעזה.
— מירי רגב (@regev_miri) January 27, 2024
השר הבטיח לי כי הנושא ייפתר, ברור לנו שמי שנתן את חייו למדינה, המעט שהמדינה יכולה לעשות זה להעניק אזרחות לאימו. אמשיך ללוות את המשפחה בכל שיידרש.
יהי זכרו ברוך pic.twitter.com/zaArrWvTDo
למרות המחיר הכבד ששילמה אימו של סדריק, מעמדה פה עדיין לא מובן מאליו. "הבן שלי מת כאן, אני רוצה להישאר איתו. מגיע לי לקבל מסמכים פה כי הבן שלי מת במלחמה הזו. אני אלחם עבור זה", אמרה בדמעות. הקהילה הפיליפינית שבנסיבות טרגיות רגע אחד כבר לא שקופה מתאבלת לצד החיילים ששבו מהקרב, וכולם בוכים את אותן הדמעות על סדריק.
בעקבות שידור הכתבה הערב יעניק משרד הפנים אזרחות לאימו. "שוחחתי עם שר הפנים ארבל בנוגע לאזרחות לאימו של גיבור ישראל. ברור לנו שמי שנתן את חייו למדינה, המעט שהיא יכולה לעשות זה להעניק אזרחות לאימו. יהי זכרו ברוך", צייצה שרת התחבורה מירי רגב בחשבון X שלה.