עמית סוסנה, ששוחררה לאחר 55 ימים בשבי חמאס, חשפה לראשונה כי הותקפה מינית בידי מחבלי חמאס. "מחבל גרר אותי לחדר הילדים והכריח אותי לבצע בו מעשה מיני", העידה ותיארה כי הוחזקה לבדה בחדר שינה של ילד, כבולה בקרסולה השמאלי, כשלפעמים שומר היה נכנס, מרים את חולצתה ונוגע בה.
בבוקר התקיפה, השומר פתח את השרשרת שלה והשאיר אותה בשירותים. לאחר שהתפשטה והחלה לרחוץ את עצמה באמבטיה, חזר ועמד בפתח כשהוא אוחז בידו אקדח. "הוא הצמיד לי את האקדח למצח, היכה אותי ואילץ אותי להסיר את המגבת. הוא נגע בי, הושיב אותי על קצה האמבטיה והכה אותי שוב".
מירב לשם גונן שבתה רומי נמצאת בשבי 173 ימים, התייחסה לעדות הזו: "עמית אמיצה. היא עשתה צעד אחד קדימה כדי לשתף את העולם במה שקורה, כדי שהעולם יקלוט. אזרחי ישראל נמצאים בכאב ובפחד הרבה מאוד זמן. מקבלי ההחלטות מבקשים מאיתנו להגיע אליהם פעם אחר פעם, כדי להזכיר להם ש'חטופים' זו לא כותרת אלא בני אדם אמיתיים כמו הבת שלי".
"בחיים לא הייתי מבקשת מאחת הנשים שחזרו לשתף, כי מספיק מה שהן עברו שם. אלה זוועות שהן צריכות להירפא מהן. הבחירה של עמית לצעוד קדימה ולשתף את כולם, מעידה על הצורך המאוד דחוף להביא את הבנות ואת הגברים משם. אלה אנשים אמיתיים שמוחזקים בשבי בתנאים לא תנאים, עוברים אלימות יום-יום. ההומניות של העולם צריכה להיות מופנית לכיוון הנכון".
שמעת מחטופות שחזרו, כמו עמית, על מה שעברו בשבי?
"לא פגשתי אותן. אני שומרת מאוד לא לפנות לחטופות שחזרו. מה שהן צריכות לעשות ברגע שהן חוזרות לארץ זה לעבוד על הריפוי האישי שלהן. הצורך שלהן והמחויבות שהן מרגישות לנשים שנשארו שם, לבוא קדימה ולספר את הסיפור, מעוררת השראה. אנחנו עם כל כך מיוחד, החיבור שיש לנו אחד לשני כל כך ייחודי. אי אפשר שלא לעמוד בהשתאות ובהערצה ולהודות להן עוד פעם ועוד פעם על מה שהן עושות כדי להביא את יתר החטופים. אני צריכה את הבת שלי כאן. הריפוי האמיתי יתחיל כשהן יהיו כאן. אני מקווה מאוד שהדברים האלה יהדהדו למקומות הנכונים ויאפשרו לצוות המשא ומתן לעשות את העבודה שלו כמו שצריך ולסיים את הסאגה הנוראית הזאת שכולנו חיים בה".
הדיווחים מהמשא ומתן בקטאר עגומים מאוד. חמאס השיב תשובה שלילית למתווה האמריקאי.
"התקופה הזאת כואבת ומטלטלת מאוד. אני לא מבינה גדולה במשא ומתן, זה לא משהו שאני יודעת לעשות. אני מאוד ישירה, אומרת את מה שיש לי להגיד, ולכן אני מחזיקה היטב את הבטן, נושמת עמוק ואומרת: יש שם צוות משא ומתן מאוד חזק ומקצועי. הם עושים את הדברים הנכונים כדי לגרום לארגון המרצחים לזוז מעמדתו ולהביא את הילדים שלנו, המשפחות שלנו והאנשים האהובים עלינו חזרה הביתה. אני סומכת על המקצועיות שלהם. אני סומכת עליהם שהם יעשו את הפעולות שצריך לעשות ומבינה שמשא ומתן זה מקום אכזרי וקשה. לנו זה כואב לקום כל בוקר או אפילו במהלך הלילה, להיכנס לחדשות ולקרוא על עוד נרצח שמגלים אותו, עוד כאב של משפחה, עוד עדות מזעזעת. אני רוצה להגיד לעם ישראל שאנחנו צריכים להחזיק, לנשום עמוק, לסמוך עליהם, לעודד ולחזק אותם בכל דרך אפשרית כדי שימשיכו לעשות את העבודה שלהם ויחזירו אותם הביתה".
האם לדעתך תהיה הסלמה במחאה מצד משפחות החטופים?
"תסכול, כאב ופחד אלה מקומות נוראיים להיות בהם. אנחנו נמצאים בהם חצי שנה. לאף אחד מאיתנו, כולל אני או משפחה אחרת, אין את הזכות לבקר מישהו מהאנשים שנמצאים בתוך הכאב הזה. כל אחד רוצה לעשות את הכל כדי להחזיר את האנשים שהוא אוהב. מי יודע מה אפקטיבי, מי יודע מה הדבר שיביא אותם חזרה ויגרום למי שצריך לשנות את דעתו בארץ ובחוץ לארץ? אנחנו לא באמת יודעים איפה הדברים תקועים. אף אחד מאיתנו לא יכול להגיד למשפחות איזו פעולה לא לעשות, אם הוא מאמין שהפעולה הזו תגרום לשינוי. כן, בטח שתהיה הסלמה. הרבה מאוד מהמחאות היותר קשות זה בכלל לא משפחות החטופים, אלא אנשים שנמצאים מסביב או הרבה יותר רחוק. אנחנו רואים את הזעם והתסכול שעולה. אני יכולה להבין את זה, כל אחד ודרכו".