חצי שנה למתקפת 7 באוקטובר: עשרות אלפים השתתפו הערב (ראשון) בעצרת שהתקיימה מול הכנסת בירושלים, בהובלת מטה משפחות החטופים, בקריאה להשבת החטופים מידי חמאס ברצועת עזה. האירוע נפתח בדקת דומייה לזכר הנרצחים והנופלים.
אגם אלמוג-גולדשטיין, ששוחררה משבי חמאס יחד עם אימה ושני אחיה הקטנים, סיפרה על בימת העצרת: "בשבי חיינו את הסוף, את הרגעים האחרונים. החטופים והחטופות כבר חצי שנה בעולם אחר, במציאות שחורה שבה כל הבניינים קורסים. ביום השחרור שלנו התחבקנו חזק, בבכי חונק, העברתן לי מסרים אחרונים שביקשתן שאמסור למשפחה, התיישבתן שם על הרצפה וצפיתן בנו עושים את הדרך החוצה".
"התחושה היא שהמדינה כבר התקדמה, והם תקועים שם על אדמת מלחמה"
"אנחנו כאן, סופרים את הימים. אני מקווה שאתם שם לא סופרים, שלא תדעו, שלא תדעו כמה זמן אתם כבר שם. שלא תדעו איזה אסון, שלא תדעו על מה הם שם מדברים, במה הם עסוקים כשאתם נלחמים על החיים", הוסיפה אגם. "ביום המאה הרעדנו את המדינה. הגענו לרגע שיא. אבל ביום ה-101 התחושה היא שהמדינה כבר התקדמה. היום נרעיד את אדמת המדינה. הם לא כואבים את המאה יום, הם לא כואבים את החצי שנה, הם כואבים כל שנייה, כל רגע שבו המחוג רץ קדימה והם תקועים שם על אדמת מלחמה".
עוד ציינה אגם כי לפני חצי שנה נרצחו אביה ואחותה. "איך אני יכולה להתאבל בשקט כשאתן מדממות לי שם? כשאני רואה את הפרצופים שלכן, שומעת את הקולות. קולות הכעס, הבכי ולעיתים רחוקות גם הצחוק. הפרצוף שלכן מתלבש לי על המציאות פה בישראל בכל בוקר", אמרה. "הפרצופים שלכן ברגע בו עזבנו אותכן מעירים אותי בלילה, הפרצופים האלה הם הבסיס של המלחמה הזאת. ואם לרגע שכחתם שם למעלה, במקום שבו מקבלים החלטות, כי התמונות שמפוזרות ברחבי הארץ ובעולם מציגות בן אדם אחר, לא מי שהם שם. הם לא נראים ככה, הם כבר לא מחייכים ככה".
"אם לרגע שכחתם, הנה אזכיר - באיברים מדממים, בגוף מלא בגירודים, בייאוש מסכנת החיים, ישבתן שם על הרצפה, החלפנו מסרים אחרונים, ואז צפיתן בנו הולכים, צפיתן בנו צועדים לשחרור, מבלי יכולת לקום וללכת איתנו גם. ועד היום אתן יושבות שם, אתן לא הפרצופים שמסתובבים בתמונות בעולם, אתן בקצה כבר כל כך הרבה זמן", אמרה.
בת ה-17 ששוחררה מהשבי הבהירה: "נחטפתם ביום חג, ושם עברתם את ט"ו בשבט, חנוכה ופורים. עוד רגע מגיע פסח, עוד חג. ואתם עדיין שם לבד. אני קוראת לאנשי התפקידים לניצחון דרך השבת כל החטופים, לסדר פסח, סדר אמיתי, בו נצא כולנו מעבדות לחירות, שבו נזכה לראות כאן על האדמה הזאת, את כל האנשים שמפוזרים ברחבי הארץ ובעולם במיליוני תמונות".
איתי רגב: "חזרנו חיים אבל לא שלמים"
איתי רגב, שנחטף יחד עם אחותו מיה, ושוחרר עימה בעסקה, נאם בפני הקהל מול הכנסת: "חזרנו חיים אבל לא שלמים. מיה אחותי אמרה לי שהיא כל כך פחדה שיידעו שאנחנו אחים כדי שלא ירצחו אותי וישאירו אותה בחיים סתם בשביל הבדיחה. היה לה פחד להתקלח כי פוגעים בנשים. פגשנו רוע שאף אדם לא אמור להכיר בכל ימי חייו".
"לחטופים בשבי אין מי שידאג להם ויגיד להם שהכול בסדר. הם סמכו על המדינה. מחבלי חמאס מנסים לשכנע את החטופים שהמדינה ויתרה עליהם ואף אחד לא רוצה עסקת שבויים. אני רק רוצה לשאול את המנהיגים שלנו - זה נכון? ויתרתם עליהם? המחבלים צודקים? אשמח לתשובה לפני הפגרה", הוסיף רגב.
"אין דבר יותר חשוב - כל חטוף חייב לשוב"
הקהל בעצרת הפריע לנאום של ראש עיריית ירושלים משה ליאון בשריקות וקריאות: "אין דבר יותר חשוב, כל חטוף חייב לשוב". במקביל, 133 אלומות אור צהובות הודלקו במהלך העצרת למען החטופים בעזה: "מסמנים להם את הדרך הביתה".
"גם לחללים אין זמן, אסור להפוך אותם לרון ארד"
חגית חן, אימו של איתי חן ז"ל, שנחטף ונרצח ברצועת עזה, נאמה בעצרת: "דמיינתי וחלמתי על הרגע שהוא ינופף לי מהרכב של הצלב האדום. קמתי כל בוקר חדורת מוטיבציה להחזיר אותו הביתה. מאז ההודעה על מותו החיים שלי הפכו לסיוט שלא נגמר. גם לחללים אין זמן. הנשמה שלהם חייבת לנוח, אסור להפוך אותם לרון ארד. לא מגיע לאיתי, גיבור ישראל, להירקב בעזה. כמה אהבת את מדינת ישראל וכמה רצית להגן עליה. ומדינת ישראל לא הגנה עליך. תקומה תהיה רק אחרי שכל החטופים יחזרו - החיים לשיקום והחללים לקבורה. ראש הממשלה בנימין נתניהו - אני פונה אליך, מתי אוכל לשבת שבעה על איתי?"
יעל אדר, אימו של החטוף תמיר אדר ז''ל, נשאה נאום: "184 ימים שלא התפנינו להתאבל על תמיר, על חבריו שנרצחו, על ילדים שנרצחו, על חברים שלי שנרצחו. אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר, אנחנו עדיין מופקרים, חווים כאב ואובדן, חיים בהרס וחורבן שהאחראים לו עדיין מדשדשים ולא מביאים לסיום של האירוע הקשה בתולדות החברה הישראלית ולמתווה שישיב את כולם, את כולם".
לישי מירן, אשתו של עמרי, שנחטף בשבעה באוקטובר, הפצירה בראש הממשלה: "קבל כבר החלטות קשות ואמיצות ותן להם לחזור הביתה. המשמעות של דשדוש היא עוד חטופים שיחזרו אלינו בארון. אל תחזרו בלי עסקה שכוללת גברים - גם אם זה בשלבים. אל תפקירו אותנו שוב".
במקביל, עצרת של מטה החטופים התקיימה גם בניו יורק, ובה השתתפו אלפים, בהם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. באירוע נאמו לואיס הר, שחולץ מהשבי, רייצ'ל, אימו של החטוף הרש גולדברג-פולין ושירה מטלון, אחייניתם של החטופים יוסי ואלי שרעבי.
במטה משפחות החטופים כתבו בהזמנה לעצרת כי "חילונים, דתיים, ימין ושמאל - כולם עולים לירושלים לציין חצי שנה של עינויים בשבי חמאס". על הבמה נאמו שורדי שבי שחזרו לישראל, לצד בני משפחות חטופים שעדיין מוחזקים בעזה, אשר ביקשו "לקיים מפגן אחדות וזעקה משותפת עד לשחרור אחרון החטופים".
ההיערכות - והרחובות שנחסמו
- בשעות אחר הצוהריים ועד הלילה חסומים לתנועה הרחובות הבאים: קפלן וזוסמן, הרחוב שסמוך למשכן הכנסת, ורחוב עזה שבו מתגורר ראש הממשלה נתניהו.
- משטרת ירושלים והיחידה לאבטחת אישים החליטו לעבות את מערך האבטחה סביב בית ראש הממשלה.
- מקטע של כ-100 מטרים מרחוב עזה נחסם לתנועת כלי רכב, הולכי רגל יכולים לעבור מצידי הכביש - כשהאזור מגודר.
משפחות החטופים פנו לארגוני המחאה נגד הממשלה וביקשו מהם שלא למחות נגדה במהלך העצרת. למרות זאת, במשטרה הבהירו לקראת ההפגנה כי "חל איסור מוחלט לקיים מחאות בשטח חסינות הכנסת", וכי בהתאם לפסיקת בית המשפט, לא תתאפשר מחאה סמוך לבתיהם הפרטיים של נבחרי ציבור - אלא רק במרחק ובמקום שהוקצה למפגינים בלבד.