נירה, אשתו של יוסי שרעבי ז"ל, שנחטף מביתם שבקיבוץ בארי ונרצח בשבי, דיברה אתמול (שישי) בערב לראשונה ב"אולפן שישי" על הצפייה בסרטון שפרסם חמאס, שבו תועד בעלה, ועל הבשורה המרה על הירצחו בשבי.
"אני מתגעגעת ליוסי כל הזמן. בשעות הקטנות של הלילה זה הכי קשה, כשקמים פתאום בלילה", סיפרה נירה. "יוסי הוא איש של משפחה, הוא עטוף-עטוף בזה. מבחינתו זה המוטו בחיים. הוא היה לוקח את יובל ואת אופיר לגלישה ביום שבת ולא מתעצל, קם ב-5:00 בבוקר ולוקח אותן ומסיע אותן ומביא אותן. איש שיודע לתת אהבה, שיודע לפנק. ידע להכיל אותי, שזה כבר בפני עצמו משהו שהוא לא פשוט".
ב-14 בינואר, פרסם ארגון הטרור הרצחני סרטון שבו יוסי נראה יחד עם עוד שני חטופים, נועה ארגמני ואיתי סבירסקי. נירה שיתפה כי בהתחלה היא התלבטה אם לצפות בתיעוד. "פחדתי שזה יחליש אותי, אבל ראיתי. ונורא נורא התגעגעתי אליו, זה קודם כול לראות יוסי. לשמוע את הקול שלו", היא תיארה.
"זה מאוד מרגש, מאוד עוצמתי", הוסיפה נירה. "אבל זה לא, זה לא יוסי. הוא גם מאוד רזה בפנים ותמיד רציתי שיהיה לו זקן צרפתי, תמיד דיברנו על זה שיכול להיות, אז דווקא בנסיבות האלה".
עוד שחזרה נירה את אירועי השבת השחורה: "היה צבע אדום מוזר ושונה והרעיש אחרת והרגיש אחרת, אבל אנחנו כמו בכל פעם, הערנו את יובל ובמקרה הזה גם את אופיר, חבר שלה שהיה איתה, הערתי את אופיר, הבת שלי מהחדר, וכולנו הלכנו לממ"ד".
"תוך כדי גם קיבלתי טלפון מעידן, האחיין שלי, שהסתבר שהיה בנובה. הוא אמר לי 'נירה, אני פה בפסטיבל, יש רקטות. תני את הנ"צ של הבית שלך בבארי, אני אבוא אלייך'. אז אמרתי לו שיחכה שנייה, שיש חשד לחדירת מחבלים, אמרתי לו שיחפש מיגונית, או איזושהי שוחה להתחבא בה, שלא ירוץ. לצערי הרב, עידן נרצח במיגונית, עם חברה שלו עדן ועוד 30 נוספים שהיו שם".
באותו הזמן נירה קיבלה גם הודעות מליאן, גיסתה. "הם גרו גם בבארי, והיא כתבה לי 'נירה, אני שומעת אותם, הם פה בתוך הבית, אני שומעת יריות. תצילי אותי, קראו לעזרה, הזעיקו עזרה'", סיפרה נירה. "ניסיתי ליצור איתה קשר אחרי עשר דקות וכבר לא היה מענה". ליאן ושתי בנותיה נרצחו בידי המחבלים המתועבים, אלי שרעבי, אחיו של יוסי, נחטף גם הוא לרצועת עזה.
בשלב הזה, החמישה שמעו כי המחבלים נכנסים לביתם. "הם ממש הגיעו לכיוון הממ"ד, צחקו ביניהם וניסו לפתוח את הדלת. יוסי החזיק את הדלת חזק, כמה שיכל. אחרי כמה דקות הם הצליחו לפתוח אותה. כמו בסרטים, ראינו קנה שחור של נשק נכנס קודם. הדבר הראשון שהם עשו היה לירות בכלב. כולנו הרמנו את הידיים. אמרנו להם בעברית 'אל תהרגו אותנו בבקשה, לא להרוג אותנו'. ואני קצת מבינה ערבית וגם יוסי. אמרתי לו 'אלה הבנות שלי, אל תהרגו אותן. בבקשה לא להרוג, הן לא עשו כלום'".
"הם התחילו להקים אותנו והכול בערבית. הוציאו אותנו מחוץ לחדר. אחד מהם אפילו עשה סלפי עם כולנו, והמחבל שהיה מולנו עמד וקרע את הדגל לנגד עינינו, דרך עליו וצעק לנו 'לטבוח ביהודים'", שחזרה נירה. "הם הכניסו את יוסי לרכב שחור קטן, ואז את אופיר. ויובל, אחוזת ידיים עם בן זוגה אופיר, נכנסה איתו למכונית והתיישבה בתוך הרכב. אחד המחבלים הוציא אותה. יובל עוד הספיקה להגיד לאופיר שהיא אוהבת אותו ושלא ילך, ואופיר זוכר שאני אמרתי את זה ליוסי".
אחרי שיוסי ואופיר נחטפו, נירה ובנותיה יובל ואופיר הסתתרו בבית עד שלוחמי צה"ל הגיעו אליהן. "במהלך החודש הראשון הייתי אופטימית. מבחינתי יוסי יוצא באחת הפעימות שיבואו, זה ברור לי, הוא כל כך חזק, ואני כל כך סומכת עליו", אמרה אשתו.
במסגרת העסקה שיצאה לפועל, שוחרר אופיר אנגל, בן זוגה של יובל, שנחטף עם יוסי ז"ל והוחזק עימו בשבי. "כשאופיר חזר אז היה לנו מידע שהוא הכי אמין והכי אמיתי, שיוסי בחיים ויוסי היה גם איתו וגם עם עמית שניף בן השכנים שנחטף איתם. הוא לא ידע שאני והבנות בחיים. אני מקווה שהוא הצליח באיזושהי צורה אולי להבין. מה שאופיר סיפר זה שמבחינת יוסי, והם כולם גם ככה באמת חשבו, זה או שאנחנו חטופות או שאנחנו הרוגות, כי יוסי אמר 'אין מצב שהן נשארו עם המחבלים ולא חטפו אותן או רצחו אותן'".
הידיעות של אופיר ועמית והסרטון הראשון שחמאס הפיץ, נטעו בנירה תקווה שיוסי יחזור בעסקה הקרובה. ואז הגיע הסרטון השני. "היה לי איזשהו הסכם עם קצינת הנפגעים שברגע שמשהו קורה, שתגיד לי להגיע למרכז. יום ראשון יצא הסרטון הראשון. ידעתי שאם יקרה משהו, זה יקרה ביום שני. זה הכול בתחושות, באינסטינקטים. ובאמת בשעב 20:00 קיבלנו את הבקשה להגיע ונסענו כולנו. הגיעה הבשורה המרה שיוסי לא בחיים".
בסרטון השני שהופץ, חמאס ניסה להציג כאילו שיוסי נהרג מהפצצות של חיל האוויר הישראלי. נירה הגיבה על כך, וסיפרה שעדיין לא קיבלה את הדוח הסופי. "זה קשה להגיד, אבל באיזשהו מקום אולי יותר קל לי לחשוב על זה שיוסי נהרג מאש כוחותינו. לי, אישית, ברמה שלי, לא הייתי רוצה לחשוב שמגיע לו שמשהו כזה יקרה לו בידי מישהו כזה מפלצתי, כמו מחבל, ולא בידי הצבא שלנו, גם אם זה בשוגג וזה רק בשוגג, כי הצבא שלנו מנסה לחלץ אותם ומנסה להציל אותם".
כאשר נשאלה אם היא מרגישה שהפקירו את בעלה, השיבה נירה: "הפקירו את כולנו, כן. בשבעה באוקטובר הייתה פה הפקרות חד משמעית של המדינה, של המודיעין, של הצבא, של הכול מהכול. אבל אני לא חושבת שזה הזמן להתעסק בזה, אני חושבת שכרגע אנחנו צריכים להיות מגויסים כולנו באנרגיות שלנו, באיחוד הזה שלנו, כדי להביא את החטופים קודם כול הביתה".
לסיום, הדגישה נירה: "אני לא שוכחת לרגע שיש גם את אלי, אח של יוסי, שחטוף בעזה. אין לנו זמן לחכות יותר מדי. אימא של יוסי איבדה כבר בן אחד. יש בי איזושהי קנאה שיוסי לא הספיק. ולא רק יוסי, זה כל מי שלא הספיק, כל מי שלא הצליח לשרוד. יחד עם זאת, הוא חלק מאיתנו, הוא תמיד פה, איתנו, בלב שלנו, הוא המלאך השומר שלנו, באמת. ואני יודעת שהוא יציל אותי בכל ההתמודדויות והוא ילווה אותנו כל הזמן".