ב-7 באוקטובר, לפני שלושה חודשים בדיוק, נחטפה נעמה לוי מבסיס נחל עוז. בתיעוד הקשה שפורסם מרגע החטיפה, נראית נעמה כשהיא אזוקה, מדממת וחבולה, מובלת לטנדר על ידי מחבלי חמאס. במשך 50 יום למשפחתה של נעמה לא היה מושג באשר למצבה, עד שהגיע אות חיים מאחת החטופות ששוחררו במסגרת העסקה. עם זאת, ימים רבים חלפו מאז וכשהשחרור לא נראה באופק, הדאגה לנעמה הולכת וגוברת.

אמה, ד"ר אילת לוי שחר: "נעמה שם וצריך להחזיר אותה. אני לא עובדת יותר מדי קשה בשביל לשמור על אופטימיות, האופטימיות למענה. אני יודעת שהיא צריכה אותי ושאני צריכה לעשות את הכל כדי שהיא תחזור ושהחטופים יחזרו".

"היום אנחנו ב-7 בינואר, שלושה חודשים בדיוק. אני לגמרי באותו יום מאז, קמה כל בוקר לאותו 7 באוקטובר. הדאגה בלתי נסבלת, אני לא יודעת אפילו להסביר את זה. בכל יום שעובר, זה רק מחמיר. אין שום דבר שמרגיע אותי. זה פשוט נורא. התחושה שלי שזה לא הגיוני. זה יותר מדי זמן. המבצע להצלת החטופים צריך לקרות עכשיו".

את מרגישה שזה לא קורה?
"אני מרגישה שהרבה דברים קורים, אני לא רגועה. מרגישה שאין את המבצע להשבת החטופים, להצלת החטופים, להחזיר את נעמה שלי. אני רוצה שזה יהיה הדבר הראשון, הדחוף, המטרה הראשונה והמרכזית".

כשאת נפגשת עם מקבלי ההחלטות, מה את שומעת מהם?
"הרבה אמפתיה והבנה למצב. אני שומעת שזו מטרה חשובה שמאוד מודעים לה ועובדים בה. אני חושבת שהעוסקים במלאכה עוסקים בזה, אבל מנסים שזה ישתלב בהרבה מאוד דברים אחרים. אני לא פרשנית, לא יודעת להבין או לתאר את כל התמונה, אבל אני בתחושה שמטרות הלחימה, הלחימה שנמשכת, לוח הזמנים שמדברים עליו, משהו פה לא הגיוני. זה לא מסתדר עם השבת החטופים שהייתה צריכה להיות לא היום, אלא לפני חודשיים, חודשיים וחצי, שלושה. זה לא הולך ביחד. אני לא רגועה מהתוצאה שעוד לא הגיעה. נעמה שם שלושה חודשים. איך זה הגיוני?".

נפגשתם בין היתר עם הרמטכ"ל, שאמר שזו אחת הפגישות היותר קשות שהיו לו בחיים.
"כל הפגישות האלה קשות, אבל הן חשובות. לא תמיד אנחנו מקבלים מידע, לא תמיד מקבלים תשובות לגבי מה נעשה ומה התוכנית. הקשר איתנו חשוב, שאנחנו יכולים להשמיע, שייראו שיש לי ילדה שנמצאת בעזה. בתוך הסיטואציה המאוד מורכבת הזאת, לפעמים זה יכול לא להיות בראש מעייניהם. כאמא, כמשפחה, אנחנו לא יכולים להמשיך הלאה או לסבול את המצב הזה. כמדינה אנחנו לא יכולים. המדינה לא יכולה להמשיך ולהתקיים עם המצב שיש חטופים שעוד לא הצילו אותם ולא השיבו אותם".

פגשתם משוחררים. מה סיפרו לכם על נעמה?
"פגשנו את מי שפגשו את נעמה לכמה שעות, לזמן קצר, במעבר, לפני שיצאו. מצד אחד זה אות חיים, מצד שני הדברים ששמענו, התלאות, הפציעות שלה. היה קשה. מה שהכי קשה זה שזה כבר היה מזמן, למעלה מחודש".

כאמא, את בטח חושבת על מה שנעשה שם לנשים צעירות.
"לגבי הדאגה שלנו לנערות, לבנות העשרה, לנשים הצעירות ששם. היום כבר יש עדויות לגבי ה-7 באוקטובר, הדברים ברורים ואף התפרסמו בתחקיר הניו יורק טיימס. אנחנו לא יודעים מה קרה לנעמה. ראינו את הסרטון, כל העולם ראה את הסרטון. אנחנו יודעים למה חמאס מסוגל. היא בידיים של אותו חמאס. נערות ונשים צעירות הן בסיכון מוגבר לכל דבר. הפגיעות שלהן מוגברת לכל אלימות מכל סוג שהיא, בוודאי לאלימות מינית. לא יכולה לתאר את הדאגה".

את מצליחה לדמיין איך תיראה הפגישה שלכן כשהיא תחזור?
"אני כל הזמן מדמיינת את זה. כשהמחשבות הלא טובות, הקשות, עולות, והן עולות כל הזמן, אני מנסה להסיט את זה למפגש שאני מצפה לו. אני רואה את זה קורה, מדמיינת את זה, כולל את הפרטים הקטנים. זה יקרה".