המשטרה בלמה הבוקר (שלישי) את משפחות החטופים שהיו בדרכן למעבר כרם שלום על מנת למנוע את העברת הציוד ההומניטרי לרצועת עזה באמצעות חסימת המשאיות. הכוחות בשטח, שמנעו מהמשפחות להתקרב למעבר, הסבירו: "זו ההחלטה שהתקבלה מלמעלה. יש הוראה מאלוף בצה"ל שזה שטח צבאי סגור. יש צו אלוף תקף מהיום".
בין המוחים הבוקר - ניבה ונקרט, שבנה עומר מוחזק בשבי חמאס זה 95 ימים: "אנחנו רוצים לחסום את מעבר המשאיות עם הציוד ההומניטרי לתוך עזה, כשהדרישה שלנו בסיסית - שתמורת הסיוע ההומניטרי שמדינת ישראל מכניסה לעזה, החטופים שלנו יקבלו סיוע הומניטרי. הבן שלי חולה בקוליטיס ו-95 ימים ללא תרופות. הוא חייב את התרופות שלו. אני מנסה בכל דרך אפשרית להעביר אליו את התרופות, ולא מצליחה".
"היום אני מנסה לחסום את המשאיות עם הסיוע ההומניטרי, או לפחות להעביר באמצעותן את הסיוע ההומניטרי לבן שלי. המחאה שלנו שקטה, לא כמו שניסו להגיד. אין בה אקט אלים חס וחלילה, זו לא דרכנו. דרכנו היא למחות מחאה לגיטימית ולדרוש סיוע הומניטרי לחטופים, לאזרחי מדינת ישראל שמוחזקים בעזה, שיקבלו סיוע הומניטרי בתנאים הבסיסיים ביותר כדי שיוכלו להמשיך ולשרוד בשבי".
מה העדכון האחרון שיש לכם לגבי עומר?
"לא יודעים לגבי המצב הפיזי שלו היום. נכון ללפני 40 ומשהו ימים, עומר בחיים. הוא לא נפצע במהלך החטיפה, מבחינה פיזית הוא שלם, לא פצוע. מבחינה בריאותית, הקוליטיס, אנחנו לא יודעים לגמרי מה מצבו".
בתחושה שלך אנחנו מתקרבים או מתרחקים מעסקה?
"לא יודעת, אני אזרחית, לא אשת צבא ולא מדינאית. אני רק מפחדת פחד מוות מהתרגלות לזה שיש שם חטופים ושמתישהו יוציאו אותם, אם בכלל. זה לא יקרה. הבן שלי זועק אליי מתוך עזה, הוא לא יכול להשמיע את הקול שלו. אני חייבת בכל דרך להוציא אותו משם, לתת את הסיוע שדרוש לו. אני לא יודעת לאן זה הולך, זה מפחיד אותי פחד מוות. אנחנו כבר כל כך הרבה לילות לא ישנים, כל כך הרבה ימים נמצאים בחרדה שמתגברת. די. הבן שלי חייב תרופות. אגיע גם לירח אם צריך, גם בירח אחסום משאיות אם צריך, בשביל שהבן שלי יקבל את התרופות שלו. אני אמא וכל תפקידי לדאוג לבן שלי, זה מה שאני מבקשת. כל יום אנחנו מקבלים דיווחים על חטוף כזה או אחר שמצבו הבריאותי קשה או שכבר לא איתנו. אנחנו, המשפחות, כבר לא יכולות לנשום. שום דבר כרגע לא מתקדם, חייבים שתהיה עסקה היום. לחטופים נגמר הזמן כבר".
מה באשר לדרישת ארצות הברית להחזיר את תושבי צפון הרצועה לבתיהם? זו הזירה הבאה מבחינתכם?
"אנחנו לא רוצים שישתמע שאנחנו לא רוצים שיגיע סיוע הומניטרי לאותם אזרחים. יש גם כאלה חפים מפשע. מדינת ישראל חייבת לדרוש סיוע הומניטרי לאזרחים שלה, לדאוג ל-136 החטופים שנמצאים שם. היא לא דאגה להם ב-7 באוקטובר, חובתה לדאוג להם היום. זה הדבר הכי בסיסי שיכול להיות. מדינת ישראל הפקירה אותם ב-7 באוקטובר, הבן שלי נחטף ממסיבה. תדאגו לו. אם צריך, להגביל גם את הסיוע ההומניטרי כדי שנוכל לקבל תמורה. זה מה שאני מבקשת שתעשו, לא מבקשת להפסיק לגמרי את הסיוע. מבקשת תמורה לחטופים שלנו. זה לא הדבר הכי בסיסי, שהבן שלי יקבל תרופות כמו שהעזתים מקבלים תרופות, אוכל ומים?".
מאיפה את שואבת כוחות בתקופה הזו?
"רק מעומר, משני הילדים הנוספים שלי, מבעלי ומהמשפחה האדירה שלנו. אין לנו פריבילגיה לנוח. אני זועקת את הזעקה שעומר לא יכול להשמיע. זה תפקידי כאמא, זה תפקידנו כהורים. זה מה שנעשה עד שעומר יחזור הביתה. הכוחות הם ממנו ואני שולחת לו כוחות בחזרה".