היום (ראשון), לאחר חמישה חודשים של השבתה מוחלטת, ייפתחו לראשונה בתי הספר והגנים בעיר שדרות. זאת לאחר שבימים האחרונים החלו לחזור אליה אט אט תושבי העיר, שנמלטו ממנה ב-7 באוקטובר, לאחר שעשרות מחבלים חדרו לעיר ורצחו כ-80 בני אדם.
הקרב על שדרות - סיקור N12
- המחדל בשדרות: כיתת הכוננות נותרה ללא נשקים ארוכים לפני 7.10
- "אנחנו פצועים קשה, יש מחבלים - אנחנו בלי תחמושת": קולות הקשר מהקרב על תחנת שדרות
- תיעודים חדשים חושפים: כך חדרו המחבלים הראשונים לשדרות ב-7 באוקטובר | בלעדי
למרות הנוכחות הרבה של כוחות הביטחון, התושבים חוזרים לביתם ברגשות מעורבים. "אני מאוד מפחדת ומאוד מתרגשת", סיפרה לנו אושרת חזות, שחזרה עם משפחתה השבוע לעיר. "מקווה שבאמת השמחה הזאת תישאר, ולא נשמע עוד פעם את האזעקות. שיהיה שקט".
חלון הממ"ד בו ישנה לינוי שלמה בת ה-17 עדיין סגור מבוקר מתקפת הפתע. הבית שאליו חזרה, יחד עם אימה חני ושלושת אחיה כבר לעולם לא יהיה אותו דבר. בבוקר ה-7 באוקטובר, רב-סמל בכיר אדיר שלמה השאיר את המשפחה בממ"ד, מיהר אל תחנת המשטרה, שם שירת כאחראי לוגיסטיקה. הוא נורה ברכבו שתי דקות אחרי שיצא מהחניה.
"עכשיו אני מתחילה לעכל, פתאום נופל האסימון, פתאום את נכנסת לבית ריק", מספרת אלמנתו חני ומשתפת בתחושותיה: "עצב מהול בפחד. אני הולכת עכשיו לעשות סורגים, אולי קצת ייתן ביטחון. הם היו כאן בשכונה אז הפחד הזה תמיד יישאר".
בחזרה לשדרות
"יש לי אינטואיציה לא טובה", מספרת אושרת בזמן שהיא אורזת את חפציה בדירה הזמנית בתל אביב שבה שהתה עם משפחתה בזמן המלחמה. "אני מרגישה שכשנחזור לשם, יתחיל עוד פעם הכול כי חמאס יודע שהציבו לנו עובדה לחזור עד ה-1.3. אני לא הולכת בלב שלם, אבל אין לי ברירה".
לפני שמתחילים לפרוק את המזוודות, יש עבודה הרבה יותר מורכבת לעשות. לפרוק את הפחדים של ביתה בת ה-12 של אושרת, שיראל. "אמרנו שאנחנו נותנים צ'אנס", מסבירה אושרת לבתה שלא מעוניינת לחזור לביתה ולא מאמינה שהעיר שוב בטוחה. "אם הם הצליחו פעם ראשונה, אז למה שלא יצליחו בפעם השנייה?", משתפת הבת.
זאת המועקה שכולם חוזרים איתה. למודי ניסיון, הם כבר לא קונים הבטחות על ביטחון. שדרות אומנם כבר לא עיר רפאים כמו קודם, אבל ההערכה היא שרק כשליש מהתושבים שבו אליה. זאת לא רק החרדה מהטילים, אלא בעיקר האימה מהמחבלים על הטנדרים הלבנים, שהמראה שלהם לא יוצא מהראש.
החששות של התושבים התגשמו. למרות שכוחות צה"ל נמצאים חודשים ארוכים בעומק הרצועה – אזעקת צבע אדום הופעלה אתמול ב-6:30 בבוקר ברחבי שדרות. האיום עדיין קיים ומוחשי. אולי בצמרת הצבאית והמדינית יודעים שאפשר להרגיל את תושבי האזור למושג "טפטוף רקטי", ולהפוך את המציאות הזאת ל"שגרה".
בינתיים, הממשלה מחפשת עוד תמריצים לשכנע את התושבים לחזור. כך נולד מתווה פיצויים למי שלא ממתין עד הקיץ, ושב הביתה עכשיו. ככל שהחזרה מוקדמת יותר, הסכום גדול יותר ויכול להגיע לעשרות אלפי שקלים למשפחה. פיתוי לא קטן לאוכלוסייה שזקוקה למענקים האלה, ובניגוד לקיבוצים בעוטף, גם לא חיה בקהילות מגוננות.
"המענקים נועדו להשתיק אותנו", טוענת חני. "אותי זה ממש לא מעניין. זה מה שייתן לי את הביטחון? העוד 20, עוד 30 אלף ?איך אומרים, כסף מעוור עיני חכמים. אני לא יודעת אם להגיד 'חכמים'. זו טיפשות".
"בואו נגמור את המלחמה, אחר כך נתעסק בפוליטיקה"
"אני הצבעתי בן גביר", משתף מאור דנן שהוא ומשפחתו עדיין לא חזרו לעיר וטוען שאירועי ה-7 באוקטובר הקצינו את עמדותיו: "אני צריך להצביע יותר קיצוני. הייתה פה הפקרות מסוימת, לא בא להאשים אף אחד. כל הראשי ממשלה שהיו בעשר השנים האחרונות, מבחינתי, לכלא. הביתה. כל חברי הכנסת, שרים, מטכ"ל, רמטכ"ל".
הטלטלה שחוו לא מעבירה אותם מצד לצד במפה הפוליטית, אבל כן גורמת לחלקם לפחות למשבר אמון. חני הצביעה לרה"מ נתניהו בבחירות האחרונות, אך לדבריה היא לא מתכוונת להצביע כלל אם יתקיימו בחירות בקרוב: "מה זה משנה, הוא או מישהו אחר?". לעומת זאת, בני הזוג חזות מתכוונים להצביע לו פעם נוספת: "בואו נגמור את המלחמה, אחר כך נתעסק בפוליטיקה".
אז עכשיו הם שוב כאן, מחזירים דברים לארונות, מסדרים את הבית, שאחרי השבת השחורה באוקטובר, לא יחזור באמת להיות אותו הבית. מתפללים שקיבלו את ההחלטה הנכונה לחזור בעת הזאת לעיר שלהם, לשדרות.