קיבוץ ניר עוז הודיע בסוף השבוע כי תמיר אדר ז"ל בן ה-38, חקלאי ואיש חינוך במקצועו, חבר כיתת הכוננות שנלחם במחבלים בשבת השחורה, נרצח וגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה. תמיר הותיר אחריו אישה, הדס, ושני ילדים בני שבע ושלוש. סבתו, יפה אדר, נחטפה גם היא לעזה ב-7 באוקטובר ושוחררה במסגרת העסקה.
יעל אדר, אמו של תמיר, תיארה הבוקר את הרגע שבו סיפרו לילדיו את הנורא מכל. "סיפרנו להם שהצבא ניסה להציל אותו, חיפש אותו, אבל שעכשיו אנחנו יודעים שהוא כבר לא יחזור יותר, שהוא מת. הילדים שואלים שאלות. יש לילדים האלה אמא מדהימה שכל הזמן מתווכת להם את המציאות, בדיוק איך שהיא, ובהתאם לגיל שלהם. היא נוכחת בשבילם".
"זה לא זר להם, הם עברו בעצמם את התופת הזאת. הם שמעו את הירי, את ההמולה, ראו את הקיבוץ עולה באש ושנסעו באוטובוסים אנשים מפויחים, חלקם אינם. הם שואלים איפה זה ואיפה זה. אחרי שלושה חודשים קשה לקבל את זה רגשית, אבל לא קשה להסביר להם כי הם בעצמם ראו וחוו את זה".
"אני רוצה לקרוא מפה: די. רוב החטופים עוד שם, חלקם לא בין החיים. חייבים להחזיר גם אותם, לקבורה בישראל. תסתכלו על אזרחי המדינה בעיניים. אל תריבו ביניכם, אל תשתלחו ברמטכ"ל, תחשבו מה הכי דחוף כרגע. אני מרגישה שהמחדל הולך ומתעצם, כי לא עושים תיקון, מחזירים את החטופים ונותנים לנו רגע להיבנות. המטרות אחרות, לא החזרת החטופים".
איך יפה קיבלה את הבשורה הקשה הזו?
"קשה, אבל אנחנו יודעים שבסוף כוחות של אדם זה משהו שאנחנו לא מצפים שיש בנו. גם אמא, גם אני וגם לאבא שלו קשה, אבל אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להמשיך. קשה לנו, אבל אנחנו לא נתמוטט".
אחזתם בתקווה שתמיר בחיים. כעת התקווה התפוגגה.
"אחזנו בתקווה כל עוד היה אפשר. ידענו שהוא נפצע אבל קיווינו שהוא טופל, כי חלק מהחטופים הפצועים טופלו. אמרו שחטוף חי זה קלף יקר יותר, התוצאה שהוא לא. זו העובדה, זה הוודאות. תמיר איננו. זה מאוד קשה. מבחינתי, הסערה מתעצמת. 7 באוקטובר זה מחדל שלא היה כמותו ומתפללת שלא יהיה כמותו, אבל אני לא משוכנעת בזה. המחדל הולך ומעמיק. תמיר נפצע כשניסה להגן על המשפחה, על הקהילה, בהיעדר הגנה שהייתה אמורה להיות שם. תמיר לא טופל בהיעדר מענה והגנה מגופים תומכים שכולם בעצם הופקרו. שלושה חודשים אחרי הלחימה מעמיקה, יש חיסולים, יש הצהרות, יש כתישה, אבל רוב החטופים עדיין שם. אני התבשרתי בבשורה הכי קשה שיכולה להיות, אבל המשימה שלי לא תמה כי תמיר לא פה. תמיר צריך לבוא לקבורה בישראל. החטופים האחרים צריכים להיות פה אתמול ושלשום".
את מרגישה שהמדינה לא עושה מספיק כדי להחזיר את החטופים הביתה?
"צריכים לחלק. יש את החיילים שעושים די והותר ומשלמים בחייהם. אני רוצה ללכת למעלה. יש מילים ויש מעשים ותוצאות. לפני שלושה שבועות, בפגישה עם ראש הממשלה, הוא אמר שהמטרה העליונה זו השבת החטופים. בכל יום שעובר, אני רואה שהם עסוקים בדברים אחרים. כמה היה דחוף לחסל את סאלח אל-עארורי שתקע עכשיו את כל המשא ומתן? כמה דחוף היה להשמיץ בפומבי את הרמטכ"ל, האיש הכי חשוב במדינה כרגע? החייל הפשוט שמסתכל על המ"כ, המ"מ, המ"פ, המג"ד, בסופו של דבר מסתכל על הרמטכ"ל. במקום לגבות אותו ולהשאיר אותו פנוי ללחימה, מנהל המדינה מאפשר להשתלח בו. האינטרסים אחרים. החטופים זה לא הדבר הכי חשוב. אם זה היה, היו קורים פה דברים אחרת, יש דברים שהיו דוחים אותם, יש דברים שלא היו עושים אותם. היו שומרים על הרמטכ"ל. קרה המחדל הנורא הזה והגוף היחיד שעמד מולנו ואמר 'לא היינו שם, סליחה', זה הצבא. עד היום, אף אחד אחר לא לקח אחריות על המחדל הזה".