שחר סינגל לא האמין שהמיומנויות שרכש בסיירת יעזרו לו ולבת זוגו הדר קליין לשרוד בשבת השחורה. "אני אמורה להיות מתה או חטופה בעזה, אני לא אמורה להיות פה בחיים בכלל", אומרת הדר מחניון רעים אחרי שחזרה לשם לראשונה מאז הטבח שהתחולל ב-7 באוקטובר. למרות הטראומה הקשה, בחר שחר להתגייס למילואים ולהצטרף ללחימה יחד עם חבריו לנשק.
בבוקר של 7 באוקטובר, חגגה קבוצת החברים מהטיול הגדול בדרום אמריקה, בהם גם שחר והדר, עד שעות הבוקר המוקדמות במסיבת הנובה. "שש וחצי אנחנו עוד רוקדים במסיבה, לפתע שומעים פיצוצים בשמיים ומבינים שמתחיל ירי רקטות", משחזר שחר. הם נכנסים לרכב יחד עם מעיין קליכמן, יהונתן רום וגל לוי, ומתחילים בניסיון לברוח. שניות לאחר מכן הם נתקעים באותו פקק רכבים בלתי נגמר בכניסה לחניון רעים, אז גם מתחילים להגיע הטנדרים הראשונים של מחבלי הנוח'בה.
"כולנו יוצאים מהרכב ומתחילים לרוץ, המחבלים יורים עלינו ואנשים נפגעים", מתאר שחר את הרגעים הדרמטיים שבמהלכם הם רואים מחזות קשים של פצועים וצעירים שנרצחים באכזריות: "אתה רץ ואתה רואה אנשים נופלים. אתה רואה פתאום קליע לידך ממש סנטימטר ממך, כמו להיות באמצע קרב".
בעוד הכדורים שורקים לידם, הם מצליחים להגיע לאחת המכולות שהוצבו במקום. שם כבר החלו לטפל בפצועים הראשונים שנפגעו מירי המחבלים. בפנים, הם מספרים, הבינו כי האזור שורץ מחבלים, אולם לא ידעו עד כמה המצב חמור. הם מקבלים החלטה גורלית, ומבינים שבשביל לשרוד הם צריכים לנוע ממקום למקום. "אנחנו מתחילים לרוץ לתוך היער, תוך כדי אני מסתכל למכולה מאחורה - ורואה שם את המחבלים, אם היינו נשארים שם עוד דקה היינו מתים", אומר שחר.
הם צועדים בוואדי עד שהגרוע מכול קורה, כאשר שני מחבלים מתחילים להכות את שחר עם בזנטים. "כבר דמיינתי את כל הסיטואציות שיכולות לקרות", אומרת הדר. "ראיתי כבר את הגופה של שחר, ואותי נאנסת ליד הגופה שלו", מוסיפה. שחר מנסה להציל את חברתו וצועק להדר לברוח: "הבנתי שסיכוי גבוה מאוד שאני אמות, אז לפחות שהיא תצא בחיים".
שחר מתעמת עם המחבל שהכה אותו והוא נופל על הקרקע. "המחבל השני רואה את זה, שולף סכין ומנסה לדקור אותי פעמיים", מתאר שחר את הרגעים שמהם לא חשב שייצא בחיים. "נתתי לו אגרוף-שניים, רואה שהדר ברחה ורץ אליה".
השניים ממשיכים בדרך ומוצאים נקודת מסתור חדשה, ממנה הם רואים את הרוע הטהור ביותר שאפשר לדמיין: "אנחנו קולטים איזה שלושים מחבלים שרוצחים אנשים. כאילו בשאנטי יורים פעם, מעבירים את הנשק, יורים עוד פעם, רואים אנשים זוחלים ויורים. בן-אדם זוחל, המחבל בא דורך עליו, אחרי שהבן-אדם ירוי, ואז יורה לו ברגל ובראש. ראינו שחלק, ממש נהנו מזה - סיגריות, נשענים על רכב, מעבירים את הנשקים, צוחקים, ראינו הכול".
מחזה מזעזע נוסף שהם רואים, זה את המחבלים מעמיסים פצועים על הטנדרים. "ראינו את המחבלים גוררים אותם ומעמיסים בעיקר את פצועים, העמיסו אותם וחטפו לעזה". הם עוברים לנקודה הבאה, מאתרים בור ונכנסים לתוכו. "באיזשהו שלב אנחנו שומעים שני אנשים מתקרבים אלינו, שנינו מחובקים בבור ושחר סותם לי את הפה", אומרת הדר. "הם היו מעל הראשים שלנו, ראינו את הצל שלהם". בשלב הזה לא האמינו בני הזוג שישרדו את התופת: "כבר השלמתי עם המוות, לא הייתה לי בעיה למות שם".
שעות ארוכות לאחר שהכדורים הראשונים שרקו, הם שומעים בפעם הראשונה דיבורים בעברית. שלושה מפקדים שקפצו מהבית עם הג'יפ שלהם חילצו אותם והסיעו אותם לנקודה עם כוח משטרה ליד רעים, משם חולצו. שחר גויס, ובחר ביום האחרון למילואים להגיע עם החברים לסיירת כדי לספר לכולם את סיפור הגבורה האישי שלו ושל הדר.