בוקר ה-7 באוקטובר. בזמן שבכל המדינה אזעקות, זוועה מתחוללת בעוטף ובמסיבת הנובה ברעים, שרה ג'קסון, ניצולת שואה, תושבת קיבוץ סעד, מצאה את עצמה בשבת השחורה נעולה בממ"ד ביתה עם צעירים מבוהלים שלא הכירה, שרק חיפשו מקום מבטחים.
"יש לי מיטה וחצי, והם נכנסו והמקום היחיד שאפשר היה לשבת זה על המיטה", מספרת שרה ג'קסון. היא מספרת שניצולת המסיבה ברעים, ללה לוי, שהכניסה לביתה שהכניסה לביתה, התיישבה על הרצפה והחלה מיד להתעסק בטלפון ללא הפסקה. "בזמן הזה הרמתי חמ"ל וניסיתי להבין איפה חברות שלי, איפה חברים אחרים", אומרת לוי. "הייתה רשימה שעברה בקבוצות בוואטסאפ לראות מי בחיים, מי לא, איפה לא. התנתקתי ממה שקורה רגע מסביב וניסיתי לנהל איזשהו מערך, להבין מי איתנו, למי אפשר לעזור".
גם איליה פיסצקוב ששהה בממ"ד של שרה נזכר, "כשישבנו בממ"ד כולנו היינו בסטרס ובטלפונים ושרה ישבה באמצע וקצת סיפרה סיפורים, קצת התפללה, והשרתה איזשהו אי של שפיות, אי של אור קצת, מכל הבלגן שהיה מסביב". ניכר מדבריו שהיה קשה להקשיב לסיפוריה של שרה בשעה שבחוץ מתחוללת תופת.
גם בן-אל פרנסיס מצטרף לתחושות של פיסצקוב ולוי: "מעבר לפן הפיזי והאירוח וכל זה, היא גם נתנה איזושהי רוח גבית מנטלית. היה איזשהו חוסן נפשי שנתן לי מקום בטוח עם כל מה שקורה". שרה חשבה שיהיה נכון להסיח את דעתם של הצעירים מהמתרחש. "אני לא ידעתי מה הולך. יש לי סיפור מרתק והרגשתי שהם לא בקטע של להקשיב כי היו מאוד קשובים עם הניידים, אז הפסקתי ולקחתי את המחזור והתפללתי".
פרק נוסף לסיפור חייה
שרה בת 88, נולדה בפולין והייתה רק בת 4 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. היא הצליחה לשרוד את השואה, ולא העלתה על דעתה שתצטרך לעבור שוב זוועות כאלה. "לא חשבתי אף פעם שבמאה שלנו זה יכול לקרות, דבר כזה", היא משתפת. "אני מוכרחה להגיד שעד עכשיו אני עוד לא קלטתי בדיוק. היה לי קשה, חשבתי שב-46' גמרתי עם המלחמות אז בשבילי זה... זה קושי מיוחד".
ללה לוי חולקת, "זה קצת מעציב, לשמוע שבאמת הייתה בה תקווה וזה לא קרה. והמלחמות האלה לא עוזבות אותנו וממשיכות לקרות. בלי הפסקה. והנה, אומרים 'לעולם לא עוד' וזה קרה שוב".
כבר שנים רבות ששרה מספרת את סיפורה באירועי "זיכרון בסלון" לכל מי שרק מבקש לשמוע. רגע לפני יום השואה הבין-לאומי, היא נאלצת עכשיו להוסיף עוד פרק לסיפור. אחרי מלחמת העולם השנייה, כשחזרנו לאירופה, אני חשבתי 'זהו, זו המלחמה האחרונה, לא יהיו יותר מלחמות'. את הקושי הזה ואת ההבנה הזאת שזה קורה, אני חושבת שלא כל כך הבנתי, כי למחרת, אחרי שהם כולם התפנו ונסעו, אני נהגתי כרגיל".
מורן ציפר גולדנברג, מנכ"לית שותפה ב"זיכרון בסלון", אומרת: "אנחנו פתאום שומעים את אותם סיפורי רדיפה ובריחה שבחיים לא חשבנו שנפגוש אותם שוב, בדיוק כמו ששרה מספרת, ואנחנו מצאנו את עצמנו שוב עדים לאותן תחושות מאוד מאוד קשות".