האסון שאירע ב-31 באוקטובר בצפון רצועת עזה נחשב לתקרית הקשה ביותר של צה"ל מאז תחילת הקרבות - 11 לוחמי גבעתי נהרגו מפגיעת טיל נ"ט בנמ"ר שבו היו והיה אמור להגן עליהם. אמש (רביעי), 7 מאימהותיהם של הנופלים שוחחו עם חדשות 12 על התחושות והזכרונות, אך גם על ממצאי התחקיר שכבר יושמו בצה"ל - והצילו חיים של לוחמים אחרים.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- "יום ההולדת העצוב בעולם": כפיר ביבס יציין גיל שנה בשבי
- יוסי נחטף מביתו, איתי הגיע לבקר את אמו - והם נרצחו בשבי
- אחרי ששרדה את הטבח בפסטיבל נובה, נוי מתקשה להתאושש
- "דפדפתי בטלגרם וראיתי את אביתר נחטף"
"גיבורי הנמר" - כך נקראת הקבוצה שהגורל יצר, והפגישה בפעם הראשונה בין 7 האימהות שבניהן נהרגו באסון הקשה - חודש אחרי. 11 מתוך 12 הלוחמים שלחמו באותו הנמ"ר נהרגו - רק דניאל, הנהג, נפצע אנושות אך ניצל. הן שיתפו בחיים החדשים והקשים שנוצרו אחרי המוות של יקיריהם. "אני לא נכנסת מאז למטבח", אמרה זהבה, אמא של שי ארווס ז"ל. "הוא היה אופה עבור הגדוד את העוגות והמנות האחרונות - אני לא מסוגלת". יפית, אימו של ליאור סימינוביץ' ז"ל, סיפרה: "אני כל בוקר לוקחת את התמונה שלו, אומרת לו: 'בוקר טוב, יפה שלי', מנשקת - ואחר כך מנקה".
7 האימהות דיברו על תחקיר האירוע וסיפרו על המחדל הקשה - טיל "מטאדור" שהיה בתוך הנמ"ר בעת ירי הנ"ט הגדיל את הפיצוץ - דבר שעלה בחייהם של הלוחמים. בעקבות האירוע הקשה, בצה"ל הפיקו לקחים והטיל אינו נמצא יותר בתוך הנמ"רים בלחימה. עוד דיברו ביניהן על הצד השני שמפיק לקחים, מציאות הקרב הקשה והשאלות "מה היה קורה אם" המייסרות. סופיה, אימו של ארז מישלובסקי ז"ל אמרה: "איך כל הזמן אומרים? מלחמה זה דבר נורא, יש לה חוקים משלה וכמה שננסה לצאת הצד המנצח - בסופו של דבר כשנהרגים לנו הילדים זה אף פעם לא יקרה".
מפקד המחלקה, סגן פדיה מרק ז"ל, הוא בן למשפחה שכולה. אביו, הרב מיכי מרק, נהרג בפיגוע ירי סמוך לעתניאל ב-2016. פדיה שהיה אז בן 15, היה באוטו וניצל. אחיו שלמה נהרג בתאונת דרכים בעת שירותו במוסד ובן דודו אלחנן קלמנזון נפל בקרב בבארי ב-7 באוקטובר. נורית, אימו של עדי ליאון ז"ל, התייחסה: "פדיה ועדי היו צמד בלחימה והוא סמך עליו מאוד. הוא אמר לנו: 'אני רגוע כי יש איתי את פדיה. אני לא יודע חלילה מה אני אעשה אם הוא ייפגע'. לכן, היינו חצי רגועים ואמרנו שאם עדי ופדיה ביחד אז אנחנו בסדר - ורצה הגורל אחרת".
סמל יונתן אוחנה היה מפקד הכיתה שלהם - הוא נכנס אחריהם וניצל מהאסון. אחרי שבועות של לחימה קשה נפצע בעצמו מ-RPG שנורה למבנה שבו שהה ברצועת עזה. מאז שהשתחרר מבית החולים, החליט לעשות הכול כדי להנציח את חבריו הקרובים ביותר שאיבד, ולהיות שם בשביל המשפחות. כשהגיע לבקר את נורית, אימו של עדי ז"ל, היה נראה יונתן בריא ושלם מבחוץ, אך עם זאת - בתוכו היו חלקים מעורערים. "הנפש בסדר, יש תמיכה, שיחות, טיפולים", הוא הסביר. "אבל לפעמים אני חושב שאולי פספסתי קצת, אולי הייתי צריך להישאר, אולי זה לא היה צריך לקרות אם הייתי עושה צעד לפה או צעד לשם".
יונתן סיפר על הרגע שבו הגיע לבית החולים איכילוב כשנודע לו שיש רק שני פצועים. לאחר כמה שעות של חיפושים ובירורים, הגיעו לאוזניו תוצאות האירוע הקשות מנשוא. "זה היה הדבר הכי נורא בעולם", שיתף יונתן בכאב. "יצאתי עם הבטחות שאני מחזיר אותם הביתה בשלום עם דגל ישראל על הכתפיים. לא חשבתי שהדגל הזה ישמש אחרת". עוד סיפר על יושר המחלקה שלו, שתמיד הלכה כפלס, והתייחס למחדל הקשה - והתחקיר: "המחלקה הזאת עשתה כל מה שצריך לפי ההוראות. כשהייתי בשיקום בבית חולים, לידי היו 11 לוחמי גולני שחטפו גם הם RPG על הנמ"ר, ובגלל שהם הוציאו את ה'מטאדור' החוצה - הם נשארו בחיים. כל פעם שהייתי עובר לידם, הייתי מרגיש כאילו המחלקה שלי הצילה אותם".
עוד באותו מפגש, שיתפו האימהות במכתבי הפרידה שהשאירו יקיריהן אחריהם בעת שיצאו למלחמה. נורית סיפרה שבנה עדי ז"ל כתב לאחותו זוהר בת ה-18: "עכשיו את האחות הבכורה. אם תרצי, את יכולה לדבר איתי במחשבות ואני אקשיב לך גם מלמעלה". עוד שיתפה נורית בכך שכתב עדי גם למדינה: "אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה. מקווה שתזכרו אותי, עדי". יפית, אימו של ליאור ז"ל, שיתפה בהתכתבות ביניהם לפני שנפל - ובהבטחה המצמררת שלו אליה: "הוא כתב לי: 'כשנלחמים, אני רק בנמ"ר. אל תדאגי'. הוא היה ילד שתמיד חייך, גם שכשהיה לו קשה, אבל הוא היה חזק, רציני, מסור והוא לא ויתר. אין אחד שלא אהב אותו".
ורד, אימו של עדי דנן ז"ל, שיתפה בכאב את מכתבו בנה: "בסופו של דבר, אני לא מחליט מה יהיה שם ומה לא, אבל אהיה הכי זהיר בכל מה שאעשה. אימא, תודה שדאגת לי, חינכת אותי, האכלת אותי, היית שם בשבילי, התרגשת והתעצבנת. בסופו של דבר, אני יכול להגיד לך שהפכת אותי למה שהייתי". עוד סיפרה ורד כי המכתב יצר אצל המשפחה תחושת גאווה, והקלה עליהם בזמן השבעה. בטי, אימו של רועי דאווי ז"ל, הקריאה גם היא את צוואתו של בנה: "אימא, אבא, ניצני, עדן ותומר - אני אוהב אתכם, הייתם הכי טובים שיש. אם למות אז רק ככה, אני לא מתחרט על כלום, היה לי את השירות הכי טוב שאפשר לבקש".