קשה להאמין שעברו יותר מ-50 יום מאז אותו הסרטון של שירי ביבס והילדים כפיר ואריאל, שהפך לסמל של המלחמה הזאת. שני האחים הג'ינג'ים וההורים שלהם נחטפו מקיבוץ ניר עוז, וכפיר קיבל את התואר המפוקפק והנורא, "החטוף הצעיר ביותר". בשישי שעבר, כשהתחילו הילדים החטופים לחזור, הם כל כך קיוו לראות אותם, אבל הביבסים לא חזרו. במשפחה החליטו שזה הזמן להגביר עוד יותר את הלחץ בארץ ובעיקר בעולם. החמאס טוען שהם בידי פלג אחר, אבל זה לא משנה את המסר - הם צריכים לחזור הביתה.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- מלון הלבבות השבורים: מפוני ניר עוז בשבוע של עצב ושמחה
- "החיוך לא מגיע לעיניים": המאבק של אלה בן עמי
- אחרי שהוגדר נעדר 57 יום: משפחתו של רון עודכנה שנחטף
- "הרגיש לא אמיתי": יובל נפגשה עם בן זוגה ששוחרר מהשבי
במחסן הלוגיסטי של מטה משפחות החטופים והנעדרים, בסדר מצמרר לפי אל"ף-בי"ת, מונחות התמונות של כולם. באות ב' ארבעת הביבסים, ערמה עם ביקוש גבוה. אסף פוזניאק, ממקימי המטה, שיתף עם חדשות 12: "אין יום שאנחנו לא מקבלים את השאלה - 'מה עם הג'ינג'ים?'". באותו הזמן, התכנסו כל בני המשפחה המורחבת בחדר המשפחות - כבר שבועות שכולם משקיעים מאמץ עצום במאבק להחזרתם.
בכיכר החטופים החלו להתקבץ אנשים עם בלונים - שאחר צוהריים אחד צבעם הצהוב התחלף בכתום הג'ינג'י. עפרי ביבס לוי, אחותו של ירדן אב המשפחה, פנתה אליהם: "אני יודעת שהמשפחה שלנו, במיוחד שני הקטנים האלה, נכנסו לכולם עמוק ללב. כולנו יחד עם כל עם ישראל כבר ציפינו שהם יהיו פה. כולנו מחזיקים בלונים כתומים - נפריח אותם לשמיים בתקווה שזה יגיע לאן שרק אפשר ושיישא תפילות".
הרבה תקשורת בין-לאומית הגיעה לכיכר, והמשפחה יצאה לקרב ההסברה. הם היו שם לדבר עם כל מי שמוכן לשמוע וכל מי שמוכן לראיין. לאורך המלחמה, תמונותיהם של הביבסים הופיעו על גבי שערי העיתונים בכל העולם - אף אחד לא הצליח להישאר אדיש לפנים שלהם. יוסי שניידר, בן דודה של שירי, שיתף על החשש שהחשיפה הרחבה של הילדים תעלה את ה"מחיר" שלהם: "הייתה לנו שיחה במשפחה על הדבר הזה - אם טעינו או לא טעינו שלאורך כל הדרך צעקנו חזק. אבל התמונה של שירי והילדים התפשטה כמו אש בשדה קוצים. גם אם לא היינו מתראיינים אפילו פעם אחת, זה פשוט עשה את שלו".
בהמשך השבוע, יוסי אמור היה לצאת עם משלחת שתיפגש עם פוליטיקאים וידוענים בלוס אנג'לס - אך הוא התלבט. ההתלבטות התחדדה עוד יותר כשהגיע הפוש עם ההודעה האכזרית שפרסם החמאס, לפיה שירי והילדים כבר אינם בחיים. יוסי הגיב לפרסום: "חמאס משחק איתנו משחק פסיכולוגי. הוא לא ידע איפה הם עד דקה לפני ההודעה הזאת. לטענתו, הוא הפך כל שטיח. ברגע שנגמר לו הזמן, פתאום הוא מוצא אותם? לדעתי זה תירוץ עלוב בשביל להמשיך את המשא ומתן".
לא רק עם המניפולציה המטלטלת מהחמאס צריך היה להתמודד - היו גם את דפיקות הלב לפני שרשימת המשוחררים, בעצם האחרונה לפני סיום הפסקת האש, התפרסמה. אבל למרות הציפייה הגדולה, הגיע מפח הנפש - כפיר, אריאל ושירי לא ברשימה. אות חיים מצמרר הגיע בערב דווקא מאבא ירדן - סרטון שלא מבשר טובות על גורלה של משפחתו. דובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, אמר כי מדובר בטרור פסיכולוגי, ושטענות חמאס על המשפחה אינן מאומתות.
"האור הכתום שיש לנו בלב ימשיך לזהור עד שהם יהיו פה"
ביום שישי בבוקר התחדשה הלחימה, ואיתה הדאגה של משפחת ביבס וכל משפחות החטופים שהחזרה שלהם מתרחקת. שוב הם חזרו לנוע בין התקווה לייאוש, ובין חוסר הידיעה לגעגועים העצומים לצחוק של כפיר, לשטויות של אריאל, לחיוך של שירי ולחיבוק של ירדן. למרות זאת, יוסי בן דודה של שירי נשאר חדור מטרה: "אנחנו רוצים אותם פה בחזרה בריאים ושלמים בגוף ובנפש. האור הכתום שיש לנו בלב ימשיך לזהור עד שהם יהיו פה".