אביחי ברודץ התייצב אתמול (שבת) מול קריית הממשלה בתל אביב במחאה להחזרת בני משפחתו נחטפו לעזה. הוא לא שיער לעצמו שמחאתו שכללה שלט וכיסא פלסטיק בלבד, תהפוך למפגן מחאה עצום. לאחר שהמונים הגיעו לתמוך בו במחאתו, שבינתיים התפשטה גם למתחם שרונה, הצטרפו אליו גם משפחות החטופים והנעדרים – שהגיעו עם תמונות יקיריהן בדרישה לשחררם מרצועת עזה.
מאי אשרף היא אחת מבני אותן משפחות שהגיעה להפגין בתל אביב ולהפיץ את סיפורה. ביום שבת האחרון בני משפחתה נחטפו מקיבוץ ניר עוז לרצועת עזה. "ביום שבת התהפכו לי החיים", היא מספרת לחדשות 12. "הקיבוץ שלי הותקף והושמד עד עפר. היו שם סבתא שלי ודוד שלי רביד כץ, שיצא עם כיתת הכוננות ומאז אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. היו שם גם דודה שלי דורון כץ, בת 34 ואימא לשתי בנות קטנות, ואמן אפרת כץ".
עם דורון הצליחה לדבר באותו הבוקר, והתקשורת הופסקה שמחבלים נכנסו לביתה. כמה שעות מאוחר יותר, נראתה דורון בסרטון של חמאס יחד עם אימה ושתי בנותיה הקטנות, מובלות לתוך רצועת עזה. "הצלחנו לעשות איכון לטלפון של דורון ואנחנו מזהים אותה בח'אן יונס. מאז אין לנו תשובות בכלל", היא נחנקת.
"כל המשפחה שלי: דוד שלי, דודה שלי, אימא שלה, בנות הדודות הקטנות שלי. כל המשפחה שלי, כולה, נעלמה", אומרת מאי בדמעות. "אנחנו מתחננים שתהיה התערבות חיצונית כלשהי. אני פרמדיקית במקצועי, כל חיי נלחמתי על חיי אנשים – גם של מחבלים".
"אני לא רוצה לפנות רק לממשלה", היא מסבירה, "אלא לעולם כולו: ניר עוז זה הבית שלי, התחנכתי וגדלתי שם. זה המקום היחיד שאני מכירה. לא נותר כלום: אין בגדים, רכוש. אין כסף. ניר עוז היפה והפסטורלית – איננה. אבל אני רק רוצה שיחזירו את האהובים שלנו הביתה, מדובר בבנות קטנטנות. הן שם עם אימא שלהן, וסבתא שלהן. כל יום שעובר אנחנו פחות אופטימיים".
"צריך התערבות עולמית", היא מסכמת. "אין לי כעס עכשיו, אני רק רוצה להיות ממוקדת מטרה ושנצליח להחזיר את החטופים הביתה".