שלמה רון, ממקימי קיבוץ נחל עוז, הובא לקבורה שלשום (חמישי) במושבה כנרת לאחר שנטבח בביתו. באותו בוקר של ה-7 באוקטובר שהו בבית שלמה ואשתו חנה, יחד עם שתי בנותיהם ונכדם. המשפחה נכנסה להסתתר בממ"ד כשרוצחי החמאס פשטו על הקיבוץ. שלמה, בגבורה ובעוז, הגה תוכנית: להמתין למחבלים לבדו בסלון, כדי שיחשבו שהוא אדם מבוגר שחי לבדו.
התוכנית של שלמה עבדה. המחבלים שנכנסו לביתו רצחו אותו מיד, ואכן המשיכו הלאה מבלי להיכנס לחדר המוגן בה שהתה בשקט כל משפחתו. בכך, הציל את חייהם. בשיחה עם N12 מספרת אחייניתו עירית שמיר ברץ על דודה שכה אהבה: "הוא הציל את החיים שלהם".
לפי עירית, היא ואחיה היו בקשר עם בנותיו של שלמה לאורך כל הזמן בו שהו בממד. "הן סיפרו לנו ששלמה ככל הנראה נורה, אבל לא ידעו מה איתו. הוא כמובן לא סיפר להם שהוא חושב שהוא הולך למות. הוא גונן עליהן תמיד וחשב שאין מה לפחד, ושנחל עוז זה מקום בטוח".
"הוא שמר עליה עד המוות"
"הן היו באימה נוראית כי הממ"ד שלהן לא ננעל", הוסיפה אחייניתו עירית. "זו דירה צמודה לדירה של ההורים, שהיא בדרך כלל ריקה וגם נראית כך. המחבלים כנראה חשבו שהאיש שנהרג הוא היחיד שם - ופשוט לא נכנסו לממ"דים".
שלמה רון היה חלק מהגרעינים הראשונים שהקימו את נחל עוז, על הגבול עם עזה. דודתה של עירית, חנה'לה, הגיעה מקבוצת כנרת ושם הכירו. הם גרו כל חייהם בקיבוץ, ושם נולדו להם שלושה ילדים. חנה'לה הייתה גננת, ושלמה עבד בשדות ובמסגרייה.
"כל השנים הגדר של הקיבוץ הייתה גדר הגבול, והם אף פעם לא הסכימו לעזוב ולא להתפנות", סיפרה עירית. "חנה'לה הייתה אהבת חייו, והמשפחה שלהם והקיבוץ זה היה הדבר הכי חשוב להם. הוא אהב אותה ושמר עליה עד המוות".