"הלוואי שלא הייתי מכירה אותה": דליה כרמלי ישבה ימים שלמים, שעות ארוכות, ליד הקבר של הבן שלה שון, שנהרג בצוק איתן. לידה באותו בית עלמין ישבה עדנה שגיא על הקבר של בנה ארז. הן הפכו לחברות נפש. שומרות על הנרות של הבנים תמיד דולקים, מנקות זו לזו את הקבר, מניחות מתנות קטנות. אבל בעיקר מדברות.
דליה ואלון כרמלי, הוריו של שון, גרו בארה"ב כשבנם שירת בצה"ל כחייל בודד. הם נחתו ישר לבית העלמין בחיפה ולא הבינו מה עושים שם המוני בני אדם - ההודעה על החייל הבודד שנהרג בשג'אעיה מילאה את בית הקברות ב-20 אלף אנשים שנענו לקריאה ברשתות החברתיות אחרי שעלה חשש כי בשל היותו חייל בודד יגיעו מעטים לטקס הלוויה.
"כמעט הגעתי ללוויה של שון - הייתי בדרך ואז חברה אמרה לי 'אין לך מה להגיע, יש פה מיליון אנשים'", נזכרה עדנה שגיא. "ואני אמרתי 'אוף, תודה לאל שאני לא שם, שאני לא צריכה להגיע לזה'. ושבוע אחר כך הייתי פה בגדול, הייתי הכלה עצמה".
עדנה סיפרה על היום שבו קיבלה את הבשורה שבנה איננו: "בסביבות הצוהריים אמרו שהייתה תקרית, שנפל פצמ"ר בשטחי כינוס. שמענו ושתקנו, וכל היום היה מלווה בבכי. בסביבות 23:00, אמרתי לבעלי אילן 'טוב, אני רואה שנמסרו הודעות למשפחות, בוא נלך לישון. ואז הכלב של ארז נבח". סמל ארז שגיא, בן 19 מקריית אתא, נהרג במהלך סיכול ניסיון חדירת המחבלים סמוך ליישוב נחל עוז.
"אף אחד לא יכול להבין את הכמיהה לילד כמוני חוץ ממנה, אף אחד לא יכול להבין את הבור הזה, זה לא משהו שבשפה העברית יש מספיק מילים בשביל להסביר אותו", הסבירה עדנה את הקשר המיוחד שנרקם בינה לבין דליה. "אבל לה אני לא צריכה להסביר במילים".
"חברות הכי טובות, אחיות"
אנה לויטס ואביבית מרש נפגשו בדרך לאירוע של אחים שכולים - ומאז לא נפרדו. "חברה משותפת אספה אותנו באוטו למפגש של אחים שכולים", סיפרה אנה. "התיישבתי ליד אביבית וראיתי את החיוך שלה, שהיה כל כך פתוח ומקבל, שזה היה לי כל כך נוח. מאז אנחנו חברות הכי טובות, אחיות".
סרן דימיטרי (דימה) לויטס ז"ל, נהרג ביום ה-16 למבצע "צוק איתן" מירי צלפים ברצועה. "אימא שלי הייתה בקשר עם המש"קית ת"ש שלו והתעקשה שכל כמה זמן תשלח הודעה או שתתקשר להגיד שהכול בסדר", שחזרה אנה. "כשהיא הפסיקה, אימא שלי כבר הבינה".
"הייתה הפסקת אש ודניאל היה עם עוד ארבעה חיילים נוספים על הנגמ"ש, ובאותו רגע הם היו ממש שמחים, שלחו לנו תמונת סלפי מהרגע לפני", סיפרה אביבית מרש. "ואז השמחה הזאת נקטעה. הפצמ"ר פגע בדיוק בנגמ"ש שדניאל היה עליו וכולם נהרגו במקום". רב-סמל (מיל') דניאל מרש מראשון לציון, לוחם ב"עוצבת ברק", נהרג ב"צוק איתן" בגיל 22.
הן מרגישות שאף אחד מלבדן לא יכול להבין כמה קשה לדאוג להורים ששכלו את בנם. "קשה לראות אותם ככה, מפורקים", סיפרה אנה. "חסרה שם כבר איזושהי שמחת חיים אמיתית שהייתה לפני, וזה שובר את הלב. אז ניסע לטייל בחו"ל, ונבוא לאבא ונעשה לו יום הולדת ונעשה, ונעשה... זה חסר סיכוי. וחוסר האונים הזה, שאת לא יכולה לעשות בשביל ההורים שלך שום דבר, זה נורא".
"אני ממש מרגישה שאני כל הזמן חזקה בשביל ההורים", הוסיפה אביבית. "אבל אני יודעת ששום דבר, שום דבר לא יחזיר להם את השמחה שהייתה לפני".
"תמונה שתיחקק בזיכרוני לעד"
צחית גניש לוי נלחמה להיות קצינת נפגעים, למרות שליתומות או יתומים לא נותנים לרוב את התפקיד. אבא שלה, יצחק גניש, נפצע קשה במלחמת ששת הימים ונפטר מפצעיו כשהיא עוד הייתה בבטן אימה. "ביום הראשון שכף רגלי נחתה בחטיבת גולני, קוראים: 'קצינת נפגעים גולני, המח"ט מחפש אותך דחוף'", היא שחזרה. "המח"ט אמר לנו: הקשר"ח נהרג, בואו דחוף לבית המשפחה ברמת גן. רמי הודיע לאימא שלו, וזו תמונה שתיחקק בזיכרוני לעד".
ביום ההוא של ינואר 89', רוני לוי, אחיו הבכור של רמי, שהיה אז קצין הקשר של חטיבת גולני נהרג בתאונת דרכים בדרך מפעילות מבצעית. "זה רגע של שבר, זה רגע של זעקה, זה רגע שהיא פשוט התמוטטה למשמע הבשורה", סיפר רמי.
צחית המשיכה את הביקורים מדי שבוע, במשך שנתיים. ערב אחד רמי הציע לה טרמפ - ומאז הם לא נפרדו: הם התחתנו והביאו לעולם 3 ילדים. "אף פעם לא יצא לנו לעצור רגע ולהגיד, למה ואיך זה קרה, איך השכול בעצם הביא אותנו להיות יחד", אמרה צחית.