חבריו הקרובים של אור אשכר, שמת היום (שני) מפצעיו בתום 11 ימי מאבק בפציעה שספג בפיגוע בדיזנגוף, סיפרו ל-N12 על האיש שהיה ומה שהותיר אחריו. בת זוגו בחודשים האחרונים, משפיענית הרשת לי מנחם, ספדה לו: "מבטיחה לחיות כמו שאתה היית רוצה שאחיה: באורך ולא בצלך". "כל מי שנחשף אליו התאהב בו מהרגע הראשון, דברים שהוא הספיק אנשים לא יוכלו להשיג לעולם", סיפר נמרוד כהן, חברו של אור מילדות. "אור נתן לכולנו את ההבנה שאנחנו רוצים לבחור בחיים", סיפר מיכאל אוסדון, חברו הטוב שנפצע באותו פיגוע הירי. "נעשה כל כדי להנציח אותו ולהישאר קרובים אחד לשני כי באמת זה מה שהוא היה רוצה".
View this post on Instagram
אור, שחגג 32 רק לפני מספר חודשים, נולד בירושלים, וכשהיה בן שנה עברה משפחתו לצור הדסה. הוא למד בבית הספר היסודי "עין הרים" ולאחר מכן בחטיבת הביניים "חוות הנוער הציוני" בכיתת ספורטאים מצטיינים בשחייה תחרותית. הוא למד בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, ובצבא שירת כלוחם בפלחה"ן גבעתי. עם שחרורו עבר לגור בתל אביב והשלים תואר ראשון ושני במנהל עסקים. בשנים האחרונות עבד במספר חברות היי-טק.
חבריו מספרים שמאז ומתמיד נהג להציב לעצמו מטרות ויעדים שהיו נראים בלתי אפשריים - ותמיד עמד בהם. "לפני 4 שנים הוא החליט שהוא רוצה להתחרות באיירון מן ולקח את האתגר המטורף הזה על עצמו", סיפר מיכאל אוסדון. "הוא התחרה 3 פעמים, ואבא שלו ז"ל דחף אותו מאוד מאוד חזק לשם ונתן לו מוטיבציה. לאחר שהוא נפטר, אור החליט שעד שהוא לא יתקבל לאליפות העולם - הוא לא נח, ובתחרות הבאה שלו הוא עמד בקריטריון העולמי והתקבל".
"התהליך הזה תהליך סיזיפי מאוד: שני אימונים ביום ותזונה ברמה הכי קפדנית שיש", הוסיף אוסדון. "אור התמסר לזה ברמה הכי גבוהה, וזה רק חלק קטן מהאופי שלו וכל הדברים שהוא ייצג: נחישות, ענווה, צניעות ואמונה במטרה".
"אתה נכנסת לחיים שלי כשאיבדתי תקווה באהבה, כשאמון בזוגיות היה נשמע לי כמו פנטזיה רחוקה,
והראית לי שאני יודעת לאהוב עד שהעצמות כואבות", כתבה בת זוגו של אור, לי מנחם, בחשבון האינסטגרם שלה. "שיש דבר כזה אהבת אמת שהכול מסתדר (בה) בדיוק כמו פאזל. אמרת לי שכל פעם שאני כותבת לך שאני אוהבת אותך זה מרגש אותך, אז אני צורחת את זה לעולם שתשמע את זה איפה שלא תהיה".
"תודה על הזכות להיות איתך", המשיכה מנחם. "אני מתנחמת בזה שאני יודעת איזה אושר חווינו בחודשים האחרונים. הלכת מפה עם לב שיודע אהבת אמת. אני מבטיחה לחיות כמו שאתה היית רוצה שאחיה באורך ולא בצלך. תשמור על גאיה (בתי) ועלי אהובי. ותבוא לי בחלומות בלילה בבקשה. אני צריכה אותך".
ריאותיו של אור הונצלו לתרומה למטופל משיבא בשנות החמישים לחייו, שסובל מפיברוזיס ריאתי והמתין מעל שנה להשתלה. ד"ר לירן לוי, מנהל שירות השתלות ריאה במרכז הרפואי שיבא: "אני רוצה לפנות למשפחתו של אור אשכר ולהודות להם על בחירתם האצילית לתרום את איבריו. אנו בשיבא נערכים הלילה להשתלת ריאות בזכות תרומתם הנדיבה".
נמרוד כהן, שהיה חבר קרוב של אשכר עוד מילדות, סיפר ש"הוא היה חבר הכי טוב של כל אחד מהסובבים אותו ותמיד שם את הסביבה שלו לפניו, לא משנה באיזה מקום הוא בעולם, באיזו שעה ובאיזה יום". "אין מילים לתאר את הקושי שהוא כבר לא איתנו", הוסיף נמרוד. הוא באמת נלחם מרגע הפגיעה ועד עכשיו. דברים שהוא הספיק אנשים לא יוכלו להשיג לעולם, רוצים רק שיראו כמה הוא בן אדם מדהים וטוב. מקווה שעכשיו הוא במקום יותר טוב עם אבא שלו".
"אור נלחם עד הרגע האחרון כמו שמתאים לו וליעדים הבלתי אפשריים שהציב לעצמו כל פעם", הוסיף כהן. "אנחנו אוהבים את המשפחה ואת בת הזוג לי, פשוט כואב לנו הלב".
מיכאל אוסדון היה יחד עם אור אשכר ורותם מנסנו בדרך לחתונה כשמחבל הגיח מאחוריהם וירה בשלושתם מטווח קרוב. אוסדון הסיט את ראשו ובכך ניצל מפגיעה חמורה יותר, והתאושש מהפציעה באזור הלחי והשפה בבית החולים איכילוב, שם אושפזו גם חבריו. "לצערי אנחנו מסיימים את האירוע הזה בצורה טרגית אבל אנחנו יוצאים ממנו מאוד מחוזקים, כי אנחנו יודעים בסוף שאור היה רוצה שנמשיך לחיות והוא בחר בחיים", סיפר אוסדון.
"בימים האחרונים אור בעצם נתן לכולנו פה את ההבנה שאנחנו רוצים לבחור בחיים, ורוצים להמשיך את הדרך שלו - דרך של נתינה ושל אהבה", המשיך אוסדון. "יש כמות בלתי נתפסת של אנשים שהוא היה מרכז כובד מאוד רציני עבורם ומקור שמייצר חיוביות ואנרגיה. אנחנו נמשיך את הרוח שלו ונעשה הכול כדי להנציח אותו ולהישאר קרובים אחד לשני, כי באמת זה מה שהוא היה רוצה ואפילו ברגעיו האחרונים הוא נשאר יפה ואציל וחזק ואנחנו נמשיך הלאה ביחד להתמודד עם הכאב העצום".
נאטאלי אשכר, אימו של אור, מסרה: "כבה לנו היום אור נדיר באיכותו, שהרעיף רק טוב, אהבה ונתינה על כל מי שנקרה בדרכו. תודות בשמנו לכל הצוות בבית החולים איכילוב, שעשה במשך ימים כלילות כל שביכולתו במקצועיות, מסירות ורגישות. לעשרות החברים המדהימים שעטפו אותנו יום ולילה, חיבקו ובכו יחד איתנו במהלך כל השבוע שייחקק בליבנו לעולמים. לכל עם ישראל שהיה איתנו, חיזק, תמך והתפלל - כל אחד בדרכו ועל פי אמונתו".
פרופ׳ רוני גמזו, מנהל בית החולים איכילוב מסר מוקדם יותר: "אור הגיע אלינו לאחר החייאה ממושכת בשטח שהמשיכה בבית החולים ומיד הורד לחדר ניתוח שם כנגד כל הסיכויים, הצליחו הרופאים לייצב את מצבו. לצערנו, עוצמת הפגיעות הייתה קטלנית ולאחר מאבק הרואי של ימים ארוכים, בהם ראינו מלחמה של איש ברזל על חייו, נאלצנו היום לקבוע את מותו".
"אני מבקש להודות למשפחתו האצילית של אור על בקשתה לתרום את איבריו ולהציל חיים", הוסיף פרופ' גמזו. "לצערנו, תחת נסיבות טרגיות, זכינו כולנו באיכילוב להיחשף למשפחה מדהימה וערכית, ואנו מודים להם ששיתפו אותנו בחייו של בנם ומקווים שהצלחנו לעמוד לצדם בשעה קשה זו".
בהכנת הכתבה סייעה אוראל ניסן