הדוקטור למשפטים והעיתונאית אמרה אמש (שבת) בריאיון עם "פגוש את העיתונות" שהיא מודאגת מהמתקפה על בית המשפט העליון, וכי היא מפחדת שלא נשים לב כאשר נעבור את נקודת האל-חזור. "לא באתי לשאת קינה על מות הדמוקרטיה, אבל יש סיבה שבאתי", פתחה בדבריה. "אני מודאגת מהמצבור של הדברים, ולא מסעיף כזה או אחר".
עמית: היית מתמחה בבית המשפט העליון בסוף שנות ה-80. בית המשפט לתפארת שהתמחית בו, לא הייתה לו את היכולת לפסול חוקים. פסקת התגברות תשפר את המצב שהיה אז. את אמורה להגיד כל הכבוד לקואליציה.
אילנה: נכון. בית המשפט של לפני שנת 95' לא יכול היה לפסול חוקים, אבל אותו בית משפט עליון הקים פה מפעל מפואר. נדבר על הטעויות שלו אם תרצה, אבל צריך להבין שבדמוקרטיה זכויות אדם מתעצמות לא מתמעטות – ומי שרוצה לשנות עכשיו את בית המשפט לא רוצה לחזור לבית המשפט של לפני 95' - אלא הוא רוצה בית משפט אחר נרפה וצייתן.
"הכול זה מעשה ידי פסיקה"
עמית: יש חוק יסוד כבוד האדם, ובכל רגע נתון משנת 92' - 30 שנים - יכלו לבטל את החוק. אז מי לא מרוסן? הכנסת או בית המשפט שדן בפסילה לא חוקתית?
אילנה: פסקת ההתגברות - וחייבים לשים את זה על השולחן - היא חלק ממצבור, מכלול. זוהי מתקפה הכוללת גם את השינוי המסתמן בהורדת גיל הפרישה, את הוועדה לבחירת שופטים, את היועמ"שים שיצייתו לשר ולא יבלמו אותו כשהחוק מחייב. כל אלה הם מטחים ארטילריים שמכוונים למערכת המשפט.
בהיעדר בית המשפט, שהוכיח את היכולת שלו לשמור על הזכויות, לכנסת לא יהיה על מי להסתכל למעלה. אני מוכנה לחתום על אלף טעויות של בית המשפט העליון כולו, על זה שהרטוריקה הייתה מוגזמת ושנעשו טעויות ושהיו פסיקות אקטיביסטיות מדי. אבל בגלל שמסי החמיץ את הפנדל מול פולין – תעיף אותו הביתה ולא תראה את הסללום מול קרואטיה?
עמית: זו לא הדוגמא. הדוגמא היא שמסי כובש גול, והשופט אומר 'הגול אחלה גול, אבל הסבירות - לא נראה לי. אני פוסל את הגול'.
אילנה: בלי בית המשפט העליון לא יכלו להט"בים להתחתן, לעשות הורות משותפת. הכול זה מעשה ידי פסיקה. ללא בית משפט עליון היינו חיים במדינה שבה אפשר לחלץ מנאשם הודאות באלימות, בלי פסק דין אליס מילר ששלח בנות לקורס טיס ועל כתפיהן ילכו נשים להיות עכשיו לוחמות בשריון.
אני מוכנה להסכים עם סחבת, טעויות ותקלות. אבל זהו אותו בית משפט עליון שאני התמחיתי בו וראיתי את השופטים עושים כמיטב יכולתם כדי להגן על זכויות האדם. ראיתי את המערכת שהרוויחה חלק מהביקורת עליה ביושר.
"המפעל שהקימו השופטים נמצא בסכנה"
אילנה: אתה רוצה שתהיה פה דמוקרטיה אנרקטית פופוליסטית שבה הרוב קובע, ושלא יהיה גורם אחד שיבלום את הרוב המזדמן בכנסת ויגיד לו 'עד כאן'. הכי חשוב לי שאפילו תלחש באוזני שאתה רוצה לחיות במדינה שאני רוצה לחיות בה: עם זכויות אדם, שוויון, חוסר הדרה לנשים, שוויון להטבי – ובשביל זה חייב גוף שיעשה איזונים ובלמים כי איין לנו חוקה ואין לנו שני בתי נבחרים. יש לנו רק את בית המשפט העליון.
עמית: אני רוצה שתודי בלחש בדבר אחד, אפילו בחדר האיפור - שזה לא מאבק בין בני אור ובני חושך. לא כולם באים לנפץ את הדמוקרטיה.
אילנה: אני מסכימה איתך. הויכוח הוא לגיטימי, אבל המתקפה המשולבת הזו על המבצר האחרון שעוד עומד על תילו צריכה להדאיג את כולם. המפעל המפואר הזה שהקימו שופטי בית המשפט העליון נמצא בסכנה.