לא אמר נואש: שגיא עדיין מתאושש בבית החולים הדסה עין כרם לאחר שחזר מטיול בגיאורגיה, במהלכו הידרדר ממצוק ונפצע ברגלו. "אז אני צריך להעביר פה את הלילה", נראה שגיא מתעד את עצמו באותו יום דרמטי. "זה לא הכי נוח. הכול פה על איזה עץ, תלוי, אבל אני לא יכול לזוז. אני אנסה לרפד לי ולהחליף את הנעליים והגרביים הרטובות כדי לשרוד את הלילה. ויהיה בסדר".
"ההרים בנויים מאבני צפחה שבנויות אחת על השנייה, וזה כמו לעשות סקי בכל צעד", מסביר שגיא ומספר על רגעי הנפילה. "ניסיתי לתפוס משהו תוך כדי שנפלתי, ובגלגול האחרון נחתי על הישבן ממש לפני נפילה. פתחתי את התיק ונפלתי עליו, זה מה שבלם אותי".
שני החברים העניקו לו טיפול רפואי, קיבעו את רגלו והושיבו אותו על גזע העץ. "שם הבנו שהמצב לא פשוט", הוא נזכר. "דורון טיפל לי בפצעים ויניב הסתכל על הצירים במפה. קיבלנו החלטה משותפת שאני צריך להישאר לבד: גם עבורם וגם עבורי הסיכויים היו גדולים יותר אם שניהם היו ממשיכים".
היה לילה ארוך, הוא מעיד. הוא אף חשש להירדם כי פחד ליפול מהעץ בגלל המנח שישב בו. "הייתי עסוק בעיקר במעשים ולא במחשבות", אמר. "דאגתי כל הזמן שיהיה לי משהו לעשות – להדליק נר לחימום, להחליף ולתפור בגדים, לאבטח את עצמי יותר לעץ שלא ליפול. לא נרדמתי ולא ניקרתי – או שחששתי או שהכאבים ברגל החזיקו אותי ערני".
"בסוף הגיע הבוקר והשמש שימחה אותי"
ולמרות הכול, שגיא מעיד שלא היה נואש. "היה ברור לי שאני חוזר הביתה, השאלה הייתה רק עניין של זמן. חישבתי כל הזמן את השעות, במקרה הגרוע כמה זמן ייקח ליניב ודורון להגיע לכפר השני במידה והראשון לא יהיה מאויש". בשלב זה הבין שהוא עלול לחכות עד לשעות הבוקר, אך קיווה שמסוק יגיע כבר בלילה. "פיזרתי סביבי סטיק-לייטים כדי שיוכל לזהות אותי. בסוף הגעתי לשעות הבוקר והשמש שימחה אותי".
ב-8 בבוקר הגיע המסוק, שהתקשה לאתר את שגיא בגלל העננים. באותו שלב הוא זרק לאוויר כיסוי תרמיל כתום כדי שהמסוק יצליח לזהות אותו – כמו צלחת מעופפת. "ציפיתי להיות מחובר עם שאקל ושימשכו אותי - בסוף אמרו לי שאני צריך לטפס בכוחות עצמי מאות מטרים. התחלתי את הטיפוס כאשר מחלץ קשר אותי לחבל ומשך אותי. אחרי 200 מטרים הבנו שזה לא יצליח". לבסוף המסוק הגיע וחילץ את שגיא בבטחה מהטיול שהוא ודאי לא ישכח לעולם.