בערב חג סוכות התארחה משפחת זק אצל קרובי משפחה בנתניה. אחרי הארוחה הילדים הלכו לשחק מחבואים בחוץ כשלפתע אב המשפחה, יוגב, שמע אותם צועקים. הוא יצא החוצה וגילה כי בנו עידו נפל לבור עמוק.
"אחרי הארוחה הילדים שיחקו בחוץ מחבואים. עידו קפץ אחרי החומה בשביל להתחבא שמה", תיאר יוגב, "האדמה פשוט קרסה מתחתיו. הוא נפל, היו צעקות. רצתי לכיוון הצעקות, הכל היה חשוך ולא מצאתי אותו. זה היה מלחיץ. קפצתי מאחורי החומה בשביל להבין איפה הוא נפל, ועדיין לא ראיתי אותו. צעקתי 'עידו' והוא אמר - 'אני כאן למטה'".
"הייתי בטוח שהוא נפל אחרי החומה השנייה, באתי לקפוץ אחריה וגם אני קרסתי למטה. לא ראיתי את הבור. עידו נפל שישה מטרים, אלא שצינור ביוב עצר את הנפילה. עידו פגע בצינור, קיבל מכה והמשיך עד למטה. כשאני נפלתי הצינור עצר אותי למזלי אחרי שלושה מטרים, כך שהייתי תלוי בין שמיים וארץ, מעל עידו".
מה עשית בשניות האלה?
"הכל היה חשוך עדיין ונפלו עליי דברים: אדניות שהיו שם, ציוד, פרוז'קטור. הכל קרה כל כך מהר. הוצאתי טלפון, הדלקתי פנס ובדקתי איפה אני עומד. ראיתי שאני באוויר ושעידו למטה. דיברתי איתו, שאלתי אם כואב לו. הוא אמר שכואב. ביקשתי שיקום ויזוז הצידה אם הוא יכול, כי הרגשתי שאני עוד רגע נופל עליו עם הצינור. הוא הצליח לקום. בגלל הרעש והבלגן השכנים הגיעו והביאו לי סולם בשביל שאוכל לרדת, כי לא הצלחתי לא לטפס ולא לרדת. הגיעו אמבולנסים לטפל בנו ולתת לנו מענה ראשוני".
תאר את הרגעים שאתה מזנק אחריו, כשאתה יודע שאתה מסכן את עצמך.
"אתה לא חושב על כלום, זה אינסטינקט של רגע. שמעתי צעקות, רצתי לכיוונן בחושך מוחלט, צעקתי: 'עידו, עידו'. כששמעתי אותו אומר, 'אבא, אני פה למטה', לא היה אכפת לי איפה אני דורך. גם אם הייתי יודע שהבור הזה שם, הייתי קופץ למטה".
איך נוצר הבור הזה?
"זה חניון תת-קרקעי שהיה פתוח מלמעלה. רק כשהגעתי למטה הבנתי שאני בחניון ושיש מכוניות. עידו נפל על האספלט".
מאילו פציעות אתם סובלים?
"בזמן הנפילה מהצינור עידו קיבל מכה בצלעות ובריאה. יש עליו שפשופים והוא מאוד מתקשה ללכת, יש לו מכה בצד. אני קיבלתי מכה מאוד חזקה ברגל, יש חתך, גם אני מתקשה ללכת. חוץ מזה, יצאנו בנס. לא פגיעות ראש, לא עצמות, לא שברים. זה יכול היה להסתיים אחרת לגמרי".