במבט ראשון מדובר בשני זוגות צעירים ופוטוגניים שנפגשים לערב פיצה, אבל כשמבחינים בכיסא הגלגלים והקביים, מבינים שהסיפור מורכב הרבה יותר. נועם גרשוני היה טייס מסוק קרב שנפצע קשה בהתנגשות מסוקים במלחמת לבנון השנייה, ועילי חיות נפצע אנוש בטירונות יחידת "מגלן" כאשר מפקדו הורה לו לקפוץ מרכב לשיח. גרשוני בן ה-39 וחיות בן ה-24 גדלו במקומות שונים בארץ ולא היו אמורים להיפגש, אלא שהגורל רצה אחרת. "אני אוהב את החיים שלי ויודע להנות מהם יותר מפעם – יש אנשים עם מגבלות יותר חמורות משל שנינו ביחד", סיפר גרשוני.
לאחר פציעתו הפך גרשוני לספורטאי פראלימפי והביא את ישראל להישגים חסרי תקדים שבראשם זכייה במדליית הזהב באולימפיאדת לונדון. מהרגע הראשון שחיות נפצע, גרשוני היה לצידו – עוד כששכב בבית החולים ללא יכולת לנוע. "אני זוכר שהוא חייך עם כל הכאב. אני זוכר את האור שהיה לו בעיניים, זה תפס אותי מהרגע הראשון", הוא נזכר.
אחת מבקשותיו הראשונות של חיות מגרשוני היה שישחקו טניס יחד. גרשוני מיהר להבטיח וגם לקיים. לפני שנה הגיע חיות לראשונה אל מגרש הטניס, ומהרגע הראשון היה ברור שנולד כוכב חדש לנבחרת. לפני חודשיים חיות כבר טס עם גרשוני והנבחרת לחצי גמר אליפות העולם באיסטנבול, ובהמשך העפיל לגמר בתחרות בפורטוגל.
זוגיות מנצחת: "החלומות שלנו זה לפרוץ את המחסומים הקטנים"
במגרש הטניס נועם ועילי מנהלים זוגיות יציבה, אבל במגרש הביתי כל אחד מהם משקיע בזוגיות משלו. חברה משותפת הכירה בין גרשוני לבת זוגו ענבל, ולפני שנה הם עברו לגור יחד במרכז תל אביב. באשר לזוגיות של חיות, הוא ונויה הכירו עוד לפני הפציעה בשנת השירות בה לקחו חלק. הם ניהלו קשר קצר, נפרדו, אבל חזרו להיות יחד כשהגיע לבית החולים. "נויה הגיעה הרבה לבית החולים", שיתף חיות. "היא הייתה יוצאת הרבה מהצבא, ומביאה סושי ואוכל ודברים אחרים כל הזמן".
מאז חלפו ארבע שנים בהן התמודדו יחד עם המורכבות שמביאה איתה הפציעה. נויה סיפרה על החיבור המיוחד שנוצר ביניהם: "עצם זה שנכחתי שם, הבנתי ששם אני רוצה להיות, ושאיתו אני רוצה להיות. והנה, אנחנו כאן. החלומות שלנו זה לפרוץ את המחסומים הקטנים. והנה, אנחנו אחרי פעם ראשונה שטסנו לחו"ל ביחד, והיה מצוין".
היא הוסיפה: "אני חושבת שברגע שמכירים את עילי אז מבינים שיש בו הרבה מעבר לפציעה. רואים את הנחישות והמוטיבציה שלו להמשיך ולהתקדם ולא לתת לשום דבר להפריע לו בדרך. ואז זה מתגמד ועובר הלאה."
גם גרשוני מטפח זוגיות יציבה ומאושרת, ולטענתו הקושי הרבה פחות משמעותי ממה שעשוי להיראות מבחוץ. "החיים הם הרבה יותר פשוטים ממה שנראה מהצד. בן-אדם שאין לו מגבלות ורואה מישהו עם מגבלה ישר חושב שיש לו חיים מאתגרים, אבל בסוף בן-אדם הוא מכלול של יתרונות וחסרונות. אז ברור שיש לנו מגבלה פיזית ניכרת, שרואים אותה מיד, אבל יש לנו הרבה דברים אחרים, שאומנם לא רואים מיד, אבל שמרכיבים אותנו ומוסיפים לנו גם". בת זוגו ענבל מוסיפה בחיוך: "הטעם הקולינרי שלו בעיניי הרבה יותר מגביל מכל דבר אחר".
"החלום הוא לרוץ"
למרות האסון שנחת עליהם בגיל צעיר, חיות וגרשוני לא הרימו ידיים. הם לא מתקרבנים ולא מתמסכנים. שניהם מוכיחים שעם כוח רצון ונחישות ועם בת זוג תומכת, אפשר לכבוש את העולם ולנצח - גם על כיסא גלגלים.
חיות לא מוותר על החלום שלו לקום מכיסא הגלגלים – הוא מתאמן באינטנסיביות שעות בכל יום כדי ללמד את עצמו ללכת מחדש. "אנחנו מפרקים כל שלב בהליכה ומלמדים אותו לשלוט על כל שלב בהליכה", מספר מאמנו. "כל יום, ארבע שעות איתי ויש לו עוד תוכנית ביתית של עוד סדר גודל של בין שעתיים לארבע ביום, תלוי איך זה משתלב עם הטניס. מדובר במכונה ולא בבן אדם רגיל". כנשאל אם הוא חולם ללכת שוב הישיר חיות מבט והשיב: "החלום הוא לרוץ".
"בחרתי שהחיים שלי ייראו טוב, ואני עכשיו בוחר מי החברים שלי ומי הסביבה שמקיפה אותי", סיפר חיות. "אני מרגיש שיש לי את הזכות לבחור הרבה בחירות שלא בהכרח הייתי עושה לפני זה. התחלתי את החיים מחדש, ואני חושב שהחיים האלה לא פחות טובים מהחיים הקודמים שהיו לי".
גרשוני סיכם: "אני אוהב את החיים שלי היום, אני יודע ליהנות מהם יותר מפעם. יש לי את המגבלות שלי, כמו שלכל אחד יש את המגבלות שלו. שלנו זו מגבלה פיזית שרואים. לאנשים יש מגבלות הרבה יותר חמורות מלי ולעילי ביחד".