"מחפשת אותך - ואת לא חוזרת": שנתיים עברו מאז נרצחה מאיה ווישניאק ז"ל. נגד בן זוגה עמית אלמוג הוגש כתב אישום בגין ברצח בנסיבות מחמירות. אחותה, שירה, כותבת לה מכתב מרגש על הגעגוע שלא נפסק - וההחלטה המשפחתית לנסות ולהתאחד, בצל האובדן. כך היא כותבת:

"מאיולי, שנתיים בלעדייך.

בשנה האחרונה חשבתי הרבה על משמעות המילה אובדן, מהי בשבילי ואיך אני יכולה לתאר את האובדן שלך. הלכת לי לאיבוד, ומאותו היום הנורא לפני שנתיים, אני מחפשת אותך. מחפשת אותך במסדרונות האוניברסיטה, מקווה לראות אותך שואלת את המרצה שאלה, מחפשת אותך בהתנהגות של האחים שלנו, איל וטליה. מחפשת אותך בלילה מאוחר, חוזרת הביתה עם חיוך מרוח על הפנים אחרי מפגש עם חברים.

משפחתה של מאיה שנרצחה ברמת גן בהצהרה לתקשורת (צילום: N12)
משפחת ווישניאק, "מחכה שתופיעי" | צילום: N12

מחפשת אותך בחלומות ומבקשת שתופיעי, שאוכל לחבק אותך ולהגיד לך כמה שאני אוהבת אותך. אני מחפשת אותך ואת לא חוזרת, הלכת לי לאיבוד והלב שלי לא יודע איך להכיל את כל הכאב הזה. שנתיים מאז שהלכת והמשפט של הרוצח השפל שלך זוחל, ועינוי הדין עוד רחוק מלהסתיים.

פעם בכמה חודשים אנחנו מגיעים לבית המשפט וצופים בשטן ובמשפחה ההזויה שלו שבמקום שיתחבאו מרוב בושה מבקשים רשות מהשופט לחבק אותו תוך כדי הדיון. אני יושבת באולם בית המשפט ומרגישה כאילו אני נשאבת אל תוך הכיסא ורוצה להעלם. מקווה שזה רק חלום בלהות ותכף אתעורר. הוא היה שפוי בעת ביצוע הרצח. שלט במעשיו, יכול היה להפסיק אבל החליט במודעות מלאה לחנוק אותך ולקטוע את חייך.

עמית אלמוג, רוצחה של מאיה ווישניאק ז"ל
עמית אלמוג, נאשם ברצח בנסיבות מחמירות של בת זוגו מאיה ז"ל

כשיש דיונים בבית המשפט ישנה עננה שחורה שמעיבה על הבית שלנו. כל אחד מאיתנו מוצא דרך אחרת להתמודד. אמא צופה בטלוויזיה שעות, כדי לא לחשוב על כלום. אבא נוסע לשבת שעות בים, הוא, המחשבות והגלים. איל לא מוכן לדבר עלייך וטליה כועסת על המצב. ואני? בוכה, כמה שיותר. על מי שהיית, מי שהיית יכולה להיות ועל הגעגוע החזק אלייך אחותי.

מאיה ווישניאק, שנרצחה לפי החשד ע"י בן זוגה
מאיה ווישניאק ז"ל

יש ימים שהאובדן שלך כל כך כואב שכל מה שהייתי רוצה הוא להכנס איתך לקבר ולא להתמודד עם הכאב הזה, שמפלח את הנפש ואין לו תרופה. אומרים שהזמן מרפא, אבל הנה עברו שנתיים, ושוב, כל מי שאוהב אותך הגיע לכבד את זכרך, לבית העלמין או לבית שלנו, אבל את לא פה ואת לא חוזרת. אני עדיין יכולה לראות אותך ברוחי מגיעה מחדרך ומכריזה שעכשיו אפשר להתחיל את המסיבה

השנה, עם הכובד הרגשי של המשפט, בחרנו להתרכז באיחוד המשפחה שלנו. יש מושג ביפנית שנקרא 'קינצוגי'. הוא מדבר על איחוי אגרטל שבור באמצעות באמצעות לכה מיוחדת המכילה אבקת זהב, ליצור משהו חדש ומיוחד, למרות השבר. אנחנו בחרנו בשנה האחרונה לאחות את המשפחה שלנו. לטייל יחד, לראות סרטים, לבשל. לאחות אותנו. הרי את תמיד אמרת שהאהבה במשפחה שלנו כל כך לא ברורה מאליו, ועכשיו תפקידנו ללמוד לחיות בלעדייך.

אחותי שלי, הדרך עוד ארוכה אבל אני מבטיחה לך שאנחנו נלחם שהרוצח שלך יקבל מאסר עולם ולא שניה אחת פחות. שינמק בכלא לכל חייו. מבטיחה לך להמשיך את הדרך שלך כמו שאני משתדלת לעשות בשנתיים האחרונות, ומבטיחה לך להמשיך ולנסות לחיות את החיים במלואם, כמו שאני יודעת שאת היית עושה.

זכיתי בך בתור אחות.

אוהבת אותך מעבר לממדי הזמן והמרחב,

שירוי"